בננות - בלוגים / סבינה מסג / בין אברבנל למלב"ן
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

בין אברבנל למלב"ן

 

כדי לתת את חלקי לשבוע השגעון  אני שולפת , לא בחשק רב, מעדיפה לעסוק בקסם, שיר על מות אמי סופי בן בשט  מתוך  כתב יד שעוד לא ראה אור בשם "חשבון סופי". הסבתא המוזכרת פה היא סבתא אז'ני משיר שהועלה כאן. לשתיהן לא היו חיים קלים, אבל היה להן מזג מואר, תמיד היו במצב רוח טוב, לעומת אבי הזועף בדרגה של הפרעה נפשית. הוא אכן הצליח לגרום להפרעות נפשיות אצל אחי.

 

 

            לְאִמִּי

 

כְּשֶׁאִמֵּךְ

 גָּסְסָה בְּבֵית-זְקֵנִים  מלב"ן  (לְשָׁם שָׁלַח אוֹתָהּ אֲבִי

 הָרַע)   הָיִיתְּ  אִשָּׁה

 בְּמֵיטַב שְׁנוֹתַיִךְ

 

הָיִיתִי אֵם צְעִירָה.  בִּתִּי

בַּת 6   , בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה   מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ ,

הִתְאַפְּקָה

בַּמַּחְלָקָה

בָּכְתָה     אַחַר-כָּךְ.

 

כְּשֶׁאִמֵּךְ גָּסְסָה

רַק מִפַּעַם   לְפַעַם    הָלַכְתְּ לְבַקֵּר

לֹא הָיִיתְּ

 אִתָּהּ     בְּמוֹתָהּ

 

 לֹא הֶחְזַקְתְּ לָהּ   אֶת  הַיָּד

בְּשָׁכְבָהּ גּוֹוַעַת ,  בַּמַּעֲבָר בֵּין הַתְּשׁוּשִׁים וְהַסּוֹפָנִיִּים

 

 אוֹ    כְּשֶׁלָּקְחָה    נְשִׁימָה אַחֲרוֹנָה

                            וְקָפְצָה    אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי –    אֲנִי

 אֶהֱיֶה

          עַד הַסּוֹף

 

 יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה

                אֶדְאַג    שֶׁיִּהְיֶה טוֹב!

אַשְׁלֶה כָּל מִלָּה

שֶׁעוֹלֶה  בְּיָדֵךְ   לְהוֹצִיא   מִן  הַפֶּה,

 אֲמַלֵּא אֶת הָעַיִן ( הָאַחַת שֶׁעֲדַיִן רוֹאָה )

בְּפָנַי

       שֶׁאֲיַפֶּה,

שֶׁתִּשְׂמְחִי    בְּבִתֵּךְ הַמֻּצְלַחַת,

הַהוֹכָחָה   הַיְּחִידָה    שֶׁלֹּא נִכְשַׁלְתְּ לְגַמְרֵי.

 

 אָחִי שֶׁעָבַר אֶת   "אַבְּרַבָּנֵל "

 וְיָצָא אַחֵר

 וְאָחִי   שֶׁטָּרַף אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ

 וְעָלָה בְּיָדוֹ לְהִנָּצֵל!

סוֹעֲדִים אוֹתָךְ

 בְּתַּשְׁלוּם.

 

עַכְשָׁו

 אַתְּ מִשְׁתַּלֶּמֶת

אַתְּ עֲבוֹדָה

 

 אַתְּ שֶׁהָיִיתְּ אַגָּדָה

           שֶׁחָלַמְנוּ  לַעֲבֹד  וּלְהַרְוִיחַ  וּלְחַלֵּץ

 מִבֵּית-חֲרֹשֶׁת  לַחֻלְצוֹת  "כַּצִיבַּא"

וּמֵאָבִינוּ הַיְּוָנִי   

              אֵיזֶה  מַכַּבִּים הָיִינוּ:

 

 אֲנִי כָּתַבְתִּי סִפּוּרִים   אַחֲרֵי כִּבּוּי אוֹרוֹת

            כְּדֵי לִמְכֹּר וּלְהִשְׂתַּכֵּר

                                    כֹּפֶר נַפְשֵׁךְ –

אַחַי גָּנְבוּ חֶלְקֵי מְכוֹנִיּוֹת,

מָכְרוּ בַּרְזֶל.

 

 

39 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    סיפור קשה, סבינה.

    איזה מכבים הייתם.

    היתה אהבה, חמימות ?
    כי אם כן, אולי זה מכפר קצת.

    • היתה חמימות מצד אמא ושאפתנות מצד אבא. אני הייתי הבת המוצלחת שלו, הוא תלה בי תקוות. אבל אחי סבלו.

      יחד עם זה היתה להם זוגיות של ממש. הם עשו הכל ביחד, היא היתה מתקשטת לקראת חזרתו הביתה…

      הוא היה המרכז, לא הילדים. בהתחלה אולי מאהבה, אחר כך כדי שיהיה שקט.

      • רונית בר-לביא

        סבינה,

        ואחרי כל העבר הקשה ההוא,
        תראי כמה קסם ושמחה את מצליחה לייצר בעצמך.
        זו הגדולה בעיני.

        • תודה, רונית. יכול להיות שזה עניין של מזג מולד, אבל אני גם עובדת על זה: כל בקר עומדת על הראש שהדם יתעורר!

  2. יעל ישראל

    כמה נוגע ללב, סבינה. ולא ידעתי על האח האחר.

  3. שולמית אפפל

    אני אוהבת אותך, סבינה.

  4. גיורא פישר

    כל שורה פה יכולה לשמש כחומר לספר שלם.
    אני מאד רוצה לקרא את הספר לכשיצא לאור.
    אני די סקפטי בקשר לשם "חשבון סופי". אני לא חושב שהחשבון ממש נגמר פעם ,אם כי התהליך לא חייב להיות דווקא של "חיסול חשבונות". אני עברתי תהליך הפוך של הבנה והוקרה. בכל אופן החשבון הופך להיות סופי רק כשנעצום עיננו לנצח.
    שלך
    גיורא

    • עליזה קיי

      איזה אומץ! מישירה מבט מול הנורא!
      -נתת לי כוח.
      עם כל זאת יש בך הרבה אור פנימי.
      באמך- גם, אך בסמוי.

    • תודה, גיורא. בכל זאת יש שלב שרואים את ההורים כבני אדם ואת המציאות כ"לא הבטיחו לנו גן של ורדים" ועוברים הלאה.

    • סבינה
      תודה, גיורא. בכל זאת יש שלב שרואים את ההורים כבני אדם ואת המציאות כ"לא הבטיחו לנו גן של ורדים" ועוברים הלאה.

  5. חנוך גיסר

    המסירות שלך נוגעת ללב, סבינה.
    את עוגן איתן במרכז הסערות המשפחתיות!

  6. איריס קובליו

    שיר מרגש סבינה

    • תודה, איריס. אני דוקא לא אוהבת להביא שירים כאלה. מעדיפה את ההתגברות שאחרי ההתפכחות.

  7. סבינה, איזה פֶקאלֵ'ה כל אחד סוחב על גבו, וזו משפחתו. כמו לסחוב בית כבד של צב. ואצלך הראש תמיד מורם.

  8. אהוד פדרמן

    סבינה, הייתה לי תחושה שמעבר לעמדה השלֵמה, האופטימית, מלאת האור והלכאורה תמימה (נקודת המבט הילדותית) שבשירייך, מסתתרים סדקים סמויים.
    וסדקים, טבעם להתרחב עם הזמן עד שהופכים לשברים.
    ואין כתיבה מושלמת מזו הנכתבת מעמדת השבר.

    עמדת הילדה המועדפת, העֵדה שלא יכלה להציל את אהוביה מידו הקשה של האב היוָני (ארמז היסטורי יפה ליוונים הרשעים) היא מקום לא פשוט.

    ומי אם לא הניצולה שתאמר זאת בשיר ?

    • רות בלומרט

      כמה אנשים מתחפרים בך סבינה, ואת עלית על כולנה. שמרי נפשך בתי, שמרי נפשך, הוא אמר.

    • תודה, אהוד. אני די מסתייגת משירי המכאוב והחיטוט. רק שבחצי השנה שלאחר מות אמי, שאהבתי, לא יכולתי לעשות דבר אחר, מאשר חשבון נפש וכתיבה עליה.

  9. חני ליבנה

    קשה סבינה, אבל אישיותך מאירה אותו"אני אדאג שיהיה טוב"

    • תודה, חני.

      אני כל כך דאגתי שיהיה טוב וקסום לילדי… שאתמול בתי גילתה לי כי הרבה זמן אחרי שבגרה ויצאה לחיים משלה, חיים אלה נראו לה סתמיים לעומת מה שהיה בבית.

  10. טקסט אוטוביוגרפי מזעזע, סבינה. על סדן קשה חושלת.
    והקסם – הריהו ממין "השיגעון האלוהי" ולא מחולי הנפש – וזה באמת די ההפך, אבל עשוי מאותה תודעה, ככה שלעולם כדאי להביט אל האור.

  11. "מזג מואר" כמה כוח צריך לשמור עליו
    גם לך יש כזה , שרשרת מפוארת של נשים

  12. תַּלְמָה פרויד

    אומץ וגדלות נפש עולים משירך, סבינה. חיזקי.

  13. עצוב ונוגע ללב. ולמרות כל זאת – "מזג מואר". גם להן, כדברייך, ועד כמה שאני מצליחה לשפוט – גם לך.

  14. מירי פליישר

    סבינה
    את גיבורה של המשפחה
    תחזיקי מעמד
    כמו קריאטידה(עמוד בדמות אישה שמחזיק את המקדש . בדרך כלל כמה עמודים -נשים כאלה,את אולי יחידה בעבודת הקודש הזו, מקווה שלא לבד)

    • אורה ניזר

      סבינה, לא יודעת איך להגדיר אותך בשיר, גזע חזק או ענף גמיש, רוצה לומר את שניהם. שימרי נפשך .

  15. גם אני מעדיפה את הקסם סבינה, לא עושה לי טוב שבוע השגעון הזה, לקרוא כל כך הרבה כאב אצל הבלוגרים ולא לדעת מה לומר. מקווה שלפחות לכתוב על הנושא מקל במשהו.

  16. מרגש, מרגש מאוד. כמה אהבה וקבלה לא תנאי. משך את תשומת ליבי המשפט בהקדמה:" תמיד היו במצב רוח טוב, לעומת אבי הזועף בדרגה של הפרעה נפשית" ועברה מחשבה במוחי, שאולי ה"תמיד במצב רוח טוב" הוא זה המאפשר לאחרים להיות זועפים תמיד. ומה יקרה אם המאזן הזה יופר?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג