דִּמְעוֹת שִׂמְחָה
גָּבוֹהַּ , גָּבוֹהַּ , נִשְׁבַּר לוֹ עָנָן .
נָפְלוּ
טִפּוֹת גֶּשֶׁם , נָפְלוּ עַד לְכָּאן.
קִבַּלְנוּ אוֹתָן בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת !
הַבִּיטוּ , עַכְשָׁו זְרוֹעוֹתֵינוּ
לַחוֹת .
לַחוֹת הַזְּרוֹעוֹת , גַּם הַלֶּחִי לַחָה .
זוֹלְגוֹת מִשָּׁמַיִם
דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה,
נִשְׁתֶּה וְנִרְוֶה וְאַחַר-כָּךְ נִנְצֹר אֶת
הַיֶּתֶר בַּתְּהוֹם —
לֹא תִּהְיֶה שְׁנַת בַּצֹּרֶת!
חמוד נורה.
עוד
תודה, חמוד!
האם הלחי שלחה היא הלחי השנייה?
או אולי מחתרת הלחי?
אינשאללה שירד כבר גשם!
זאת הברקה! הלחי השניה שאנחנו מושיטים לו…
כה לחי!
על הכותרת אפשר לומר:
מהפה שלך לאוזן של אלוהים
אני חוזרת עכשו מקריאת שירים בפני ותיקי המושבה כנרת. היה שם איש מנהלת הכנרת לשעבר שאישר כי ב 1991 היה יותר גרוע ואז באו שני חרפים גשומים! אז יש תקוה.
גם הלחי לחה, רטוב ומעורר תקווה
על הקור טיפס לו עכביש קטן
טיפ טיפות הגשם גרשו אותו מכאן
שוב זרחה השמש על פני הגן
על הקור טיפס לו -עכביש קטן
זה שיר מאד אהוב אצלינו בבית. יותם , עכשו בן 6, חי בכליל, היה שר אותו בקול ממיס כשהיה קטן.