סבינה מסג
נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
מוצא חן בעיני מאד. שיר ממזרי "מכוונים כוונות" ו"מחסנית אותיות".
תודה, רותי. לא כל כך התכוונתי להיות ממזרית. כוונות זה מה שהמקובלים עושים. אבל מחסנית אותיות, זה כן אומר שגם אני עובדת באותם כלים שהם משתמשים לצירופים הקבליים.
לזה התכוונתי כשכתבתי שהשיר ממזרי. ברור שמכוונים כוונות מבחינה קבלית אבל יש גם כיוון כוונות אחר. וזה נכון גם לגבי מחסנית אותיות.במרחב הכל כך מליטריסטי שבו אנו חיים פרשנות כזו מזדקרת לעין כמו גם השימוש הקבלי בצירופי האותיות. הכריכה של דת, אמונה וצבא מאפיינת את סביבתנו מאד.
רותי, יותר מכל התכוונתי שאני אמנם לא רוקדת ומזמרת אלא יושבת בבית ממול וכותבת שירים — אבל זה אותו דבר. ואולי שהשפה ותועפות הנפש — הן הנשק שלנון.
מחסנית אותיות זה יפה מאוד.אבל אני מעדיפה מחסנית בהקשר של מחסן ולא בהקשר של נשק. אמנם מכוונים כדי לקלוע בתפילה, אבל לא יורים תפילות…
לא יעזור לך סברינה
ברגע שכתבת במערכה הראשונה "כוונות" האקדח ירה ב"מחסנית" במערכה השלישית.
סליחה, צ.ל. כמובן -סבינה
שיר מעולה, וכמה יפה בנית את ההנגדה בין הריקוד החסידי הפתוח לבין המחסנית הדרוכה של האותיות, המחסנית נושאת קונוטציות של מלחמה ואלימות דרוכה, האותיות כלואות בתוכה ,לעומת התפילה והריקוד המיתמרים מעלה, זו קריאתי, ואולי טעיתי, מכל מקום אני מוצאת עצמי מקנאה לעיתים בשמחה הברסלבית המשוחררת מתבוננת מהצד ופשוט מקנאה
חנה, גם אני. לכן אני מתעניינת בהם. מבלה איתם אבל לא מעיזה לרקוד.
גיורא,איך שאתה מבחין בפיגומים עליהם בנויים השירים! מדהים. הכותב יודע שיצא לו פה משהו אורגני אבל לא יודע בדיוק למה.
איך שאתה מבחין בפיגומים עליהם בנויים השירים! מדהים. הכותב יודע שיצא לו פה משהו אורגני אבל לא יודע בדיוק למה.
סבינה!
אני כל פעם מחדש מוקסם מזווית הראייה שלך. מחסנית אותיות!
אכן שמחה, אכן תורה.
תודה, מריו.
עכשו יש לי במחסנית מלים של ירושלים– נראה מה יירה!