בהמשך למירי– שיר בשבח הבנאיות של הארמון לא באויר אולי ברשת:
עדוּלה
הַבַּנַּאי
כְּשֶׁשּׁוּם אוֹר לֹא נִדְלַק לִי בַּחֶדֶר,
מַבְזִיק בְּמוֹחִי רַעְיוֹן!
שֶׁאוֹמֵר לִי : הַכֹּל בְּסֵדֶר,
מִטָּתְךָ הִיא מִטַּת אַפִּרְיוֹן!
בַּמִּבְחָן לֹא הִצְלַחְתָּ כָּל-כָּךְ,
הַצִּיּוּן הוּא בְּקֹשִׁי עָבִיר ?
אָז מַה, מִי כָּמוֹךָ מֻכְשָׁר
בְּלִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת בָּאֲוִיר!
אַרְמוֹנוֹת בַּאֲוִיר זֶה לֹא סְתָם ,
כֻּלָּנוּ צְרִיכִים גַּם אוֹתָם .
אָז יִהְיוּ לרוֹפְאִים כָּל שְׁכֵנַי
כְּמַה טוֹב שֶׁנּוֹלַדְתִּי בַּנַּאי!
ארמונות ברשת, יפה! והידד לבנאיות!
למעשה זה נותן לי קצת חדר משלי.
כל בלוג הוא "חדר משלי" ועוד בארמון… גדול!
ארמונות באוויר- "לופט גישפטן" – זה מקצוע?, זה סתם?…:)
איזה יופי!
שיר יפה ומחויך ,גוזרת ושומרת .מקסים, סבינה
נפלא נפלא סבינה
כמה טוב שאת כאן
ואשר לארמונות באויר הם הרבה יותר חשובים בעיני מארמונות ממש,הם מניעים את הגלגלים.
על פי הפתגם הידוע:
"מה העניינים?
בונים בניינים.
איפה?
באוויר!"
"ארמונות באוויר זה לא סתם,/ כולנו צריכים גם אותם". נהדר!
איזה יופי של שיר. מלא תקווה.
תודה למירי חנוך רחל אומי לוסי חנה וכל "האיגוד המקצועי" שלנו!