עֲדוּלָה
תִּשְׁרֵי הַטּוֹב
הֲרֵי לָכֶם תִּשְׁרֵי הַטּוֹב —
עוֹד לֹא הִתְחִיל וּכְבָר רָטֹב.
הַכֹּל רָטֹב , הַכֹּל רָחוּץ,
מַמָּשׁ נָעִים לִהְיוֹת בַּחוּץ.
כְּבָר לֹא שָׁרָב וְעוֹד לֹא חֹרֶף
אַךְ הָרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת בָּעֹרֶף . . .
וְאִם אַתֶּם עַל שְׂפַת הַיָּם
תּוּכְלוּ לִרְאוֹת אֵיךְ הַחוֹל קָם!
וּכְשֶׁהוּא "קָם" תּוּכְלוּ לִרְאוֹת
שֶׁמִּתַּחְתָּיו יֵשׁ מְ צִ י א וֹ ת!
אֲנִי מָצָאתִי, חֲבֵרִים ,
שִׁשָּׁה שְׁקָלִים (קְצָת אֲפֹרִים)
קְצָת אֲפֹרִים בִּגְלַל הַחוֹל
אַךְ יְכוֹלִים לִקְנוֹת הַכֹּל!
קָנִיתִי … נוּ , נַחֲשׁוּ עַכְשָׁו …
כַּרְטִיס בְּרָכָה מָלֵא זָהָב!
וְעוֹד הֶחְזִירוּ
עֹדֶף רַב .
עַתָּה נִשְׁאַר לִי רַק לִכְתֹּב :
" שָׁנָה טוֹבָה, תִּשְׁרֵי הַטּוֹב."
שָׁנָה טוֹבָה לָכֶם כֻּלְּכֶם ,
עֵצָה לִי בִּשְׁבִילְכֶם :
כְּשֶׁבָּעִיר נִשְׁבַּר שָׁרָב
וְהָרוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת בָּעֹרֶף….
לְכוּ, לְכוּ אֶל שְׂפַת הַיָּם…
כְּדַאי לִרְאוֹת אֵיךְ הַחוֹל קָם …
וּמְגַלֶּה לַיְּלָדִים
אֶת הַדְּבָרִים
הָאֲבוּדִים.
איזה כישוף יש לך בלב
שחרוזים כאן משלהב
ואת רוקמת בשנינה
בלי חוט ומחט ופנינה
ומחורבן האותיות
ארמון מילים נרקם להיות
תפארת עשיית השיר
שאת הלב מיד מפשיר…
תודה, איזה יופי של תגובה גם אתה חזק בחרוזים!
יוסף מקסים
תודה. אבל הסטרטר הוא של סבינה-לֶה
חמוד לגמרי.
לילדים יש כישרון לגלות דברים אבודים, בכל החודשים – ומסתבר שגם לך!
שנה טובה!
תשרי הטוב, ורק מרחשון הוא מר מר מר
היי סבינה
מגלה לכולנו דברים אבודים שירה זה חיפוש אחרי דברים אבודים ובילתי ניתפסים.
כמו הטיפה הסרוגה שלך
להתראות
שלך טובה
שיר מקסים, אהבתי את המציאות מתחת לחול הקם, שנמצא הרבה כאלו אמיתיות ולא.
סבינה יקרה כל כך תודה וגם לעדולה
מקסים!
איך את עושה את זה – בתשרי, בחשון, תמיד? שנה טובה של חרוזי תום.
מיכל מה שאני נותנת פה משל עדולה זה מבחר מעשרות שנים. השיר הזה הופיע בספרי "יום יום שיר יום יום חג" בהוצאת מעריב לפני 15 שנה.
אשרי שזכיתי!
טקסט לספר קטן לקטנים, לא?
תודה, אומי. האמת שאני צריכה מנהל אמנותי או משהו כזה, בעצמי אני כל הזמן בראש מדיטטיבי מדי כדי לפעול במרץ בעולם.