עדולה
מַעֲטָפָה סְגוּרָה
מַעֲטָפָה, כְּשֶׁהִיא סְגוּרָה,
הַכֹּל, הַכֹּל יָכֹל לִהְיוֹת:
אוּלַי שָׁלַח אוֹתָהּ הַיֶּלֶד
שֶׁגָּר אֶצְלִי בַּחֲלוֹמוֹת?
אוּלַי שָׁלְחָה אוֹתָהּ אַיֶּלֶת ?
אַיֶּלֶת חֲמוּדָה מְאֹד.
אוּלַי שָׁלַח אוֹתָהּ מַתָּן
שֶׁרַב אִתִּי הַיּוֹם בַּגַּן?
אוּלַי רַב-הַחוֹבֵל עֲדִי
וְזוֹ מַפָּה אֶל אִי סוֹדִי?!
אוּלַי שָׁלְחָה אוֹתָהּ פֵיָה ?
אוּלַי שָׁלַח אוֹתָהּ שֵׁדוֹן?
אוֹ נְסִיכָה יְפֵיפִיָּה —
זוֹ הַזְמָנָה אֶל הָאַרְמוֹן?!
אוּלַי… אוּלַי … אֲנִי לוֹחֵשׁ,
כָּל-כָּךְ נָעִים לִי לְ נַ חֵ ש
ׁ אַךְ הִנֵּה אַבָּא מִתְקָרֵב
וְאוֹמֵר: " זֶה דּוֹד יוֹרָם."
אֶת דּוֹד יוֹרָם אֲנִי אוֹהֵב —
אַךְ הוּא מַבְרִיחַ אֶת כֻּלָּם!!!
מקסים,סבינה, אדפיס ואקרא לנכדתי
נהדר ונכון.
לי, באמת חשבתי עלייך כשקראתי על זה – ועל החתול של שרדינגר! 🙂
כן, עדה, זה אותו דבר :).
כן, כל הפתעה כוללת בתוכה תעלומה מרגשת, וכשמגלים מהי, יש תמיד גם קצת אכזבה. אהבתי את תיאור האכזבה הזאת בסיום.
איזה שיר חמוד! היום כבר כמעט אין מעטפות, אולי ניחוש של מי האימייל… {כבר אין לזה אותו חן}
חמוד מאד סבינה, , ונחמד היה לפגוש אותך מתחת לעץ ולזכור פגישה אקראית קודמת.
מעולה!
שיר עטוף בכיף ! אני מתפעלת שוב ושוב מהיכולת שלך לפייט לקטנטנים פנינים שכאלה
היום המעטפות היחידות שמגיעות בדואר הם של הדודים מהבנקים והם לא יורמים…:)שנה נפלאה עדולה , שנה נפלאה גם לך סבינה
כמה מוזר שהחיים משתנים ככה! השיר לא נכתב עכשו, ובכל זאת — כבר לא מקבלים שנות טובות בדואר?!
מקסים ! עכשיו חזרתי מהדואר…זה היה קנס…