עֲדוּלַה
גוּיָיאבַה
הַגוּיָיאבַה הַבְּשֵׁלָה
לִי נִרְאֵית קְצָת אֲכוּלָה . . .
וְהַיֶתֶר יְרֻקּוֹת —
אֵין בְּרֵרָה , יֵשׁ לְחַכּוֹת .
אַךְ מַשָּׁב בֹּשֶׂם בָּא פִּתְאוֹם…
מֻכְרָחָה אֲנִי לִטְעֹם!
אֶת יָדִי אֲנִי שׁוֹלַחַת
בְּיָדִי הִיא כְּבָר מֻנַּחַת
וְאֵינֶנִּי מְהַסֶּסֶת
בִּבְשָׂרָהּ אֲנִי נוֹגֶסֶת!
מַה מְּתוּקָה וּטְעִימָה. . .
גַּם צִפּוֹר אָכְלָה,
אָז מַה?!
אוי איך שנהנתי הערב להתחבק עם סבינה
כי היא עסיסית וחיבוקה רך וחזק
ואני כל כך אוהבת גויאביות…
אצלנו בבית לפתן גואיבות עם חבושים וסוכר ולימון…מעדן.
כמה שמחתי לקראתך.
שולמית, גם לי היה נעים לפגוש אותך ולשמוע אותך ולפחות משפט אחד נחקק "אני יוצאת אל המרפסת
ורואה את מחשבותי
שהן נוף " מקורי ביותר.
טעים ! נהדר ! לי קורה אותו דבר עם התאנים. אני והציפורים מתחלקות. הם משאירות לי משהו.
זה חמוד. במיוחד הסוף – ההשלמה המתוקה עם המצב.
זה נקרא לאכול מפה לפה
איזה פרי ושיר משובבים.
וטוב שהזכרת לי את בואו המחודש.
שמחתי לפגוש אותך יקרה.
שיר מקסים, ניחוח וטעם .בא לי גויאבה אפילו נגוסה לא"כפת
חבל שלא שמעתי אותך בפסטיבל הליקון? אבל נעמת לי מאד בנוכחותך העדינה, משום מה , אולי מוצקות דעותיך, דמיינתי אותך יותר "גדולה".
אותי?
שיר כיפי. (גם טעים).
תודה, יעל. ועכשו אני לתקופה בירושלים ואני צריכה להתחיל לחפש מאיזו חצר מציץ עץ? אלך לפי הריח…
הי סבינה, לריח הגויאבות בעץ שבגינה של ילדותי היה ניחוח משכר, כל שנה בסתו אני קונה לי שתים כדי להחזיר לעצמי משהו מריח הילדות, והשיר שלך החזיר גם בריח וגם בלשון תרתי ..וזה כיף.
אורה, היה נחמד לפגוש אותך בנוה צדק. שנה טובה!
סבינה, עתיר ניחוח משכר וכמעט מפתה
אלא מה?
אני משתייכת למחצית שאינם אוהבים גויאבות, בלשון המעטה, תרתי משמע:)
אז קחי רימון — גם שייך לעונה!