עֲדוּלָה
דָּג מְדַבֵּר
דַּג בֵּרֵךְ אוֹתָנוּ בְּ"שָׁנָה טוֹבָה"
וְאַחַר-כָּךְ בְּ"שָׁנָה רְטֻבָּה!"
וְאַחַר כָּךְ בְּ"שָׁנָה מְתוּקָה"
וְאַחַר-כָּךְ בְּ"שָׁנָה מְלוּחָה?!"
וְאַחַר-כָּךְ
צָלַל חֲזָרָה…
כְּאִלּוּ דָּבָר מִכָּל זֶה לֹא קָרָה.
אָמְרוּ לִי: "אַתָּה מְדַמְיֵן, מִן הַסְּתָם,
דָּבָר כְּמוֹ דַּג מְדַבֵּר – לֹא קַיָּם!
תַּגִּיד – זֶה דִּמְיוֹן, בְּבַקָּשָׁה, בְּבַקָּשָׁה,
אֲבָל לְשַׁקֵּר – זוֹ בּוּשָׁה! זוֹ בּוּשָׁה!"
מֵאָז כְּשֶׁקּוֹרֶה לִי שֶׁדָּג מְדַבֵּר…
אֲנִי לֹא מְסַפֵּר! אֲנִי לֹא מְסַפֵּר !
סבינה,
אכן פנינה.
יפה שתיקה לדגים, קל וחומר לדייגים 🙂
איזה יופי !!! גם אלי מדברים, אבל ברור שלא מספרים ! :-))))
🙂
חמוד ונכון.
כי באמת, כשמדובר במבוגרים קטני אמונה (נזכרתי עכשיו כמה סנט-אקזופרי הרבה להתלונן עליהם!) עדיף לא לספר להם כלום.
אני מצטרפת לאיחולי ה"שנה רטובה". שתהיה גשומה כהלכה, במידה הנכונה.
יפה, חבל שאי אפשר לספר ולשתף בקסמים,
ומזל שיש ילדים וילדים בנפשם ,מפלס התום עולה בזכותם
תודה לכלם. אני מחוץ לבית, שוב על אינטרנט יקר (כמו טלפון סלולארי)ולכן אמעט לשהות אבל אני כאן.
מקסים