בננות - בלוגים / / הבית שלי
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

הבית שלי

 

סִיגוּרְדוּר   פַאלְסוֹן  / איסלנד

                                 אורח פסטיבל שער

 

 

 

 

הַבַּיִת שֶׁלִּי

 

 

 

בַּבַּיִת שֶׁלִּי לֹא חָסֵר

כִּמְעַט כְּלוּם    

כִּמְעַט כְּלוּם לֹא חָסֵר

הָאֲרֻבָּה חֲסֵרָה

שֶׁצּוֹמַחַת עָלֶיךָ

הַכְּתָלִים חֲסֵרִים

וְהַתְּמוּנוֹת עַל הַכְּתָלִים

לֹא עוֹשׂוֹת מִזֶּה עִנְיָן

 

 בַּבַּיִת שֶׁלִּי לֹא חָסֵר

הַרְבֵּה

הָאֲרֻבָּה חֲסֵרָה

לֹא עוֹלֶה בָּהּ עֲשַׁן

הַכְּתָלִים חֲסֵרִים

 וְהַחַלּוֹנוֹת

וְדֶלֶת הַכְּנִיסָה

 

אַךְ נָעִים וְחָמִים בַּבַּיִת שֶׁלִּי

בְּמָטוּתָא מִמְּךָ

קַח כִּסֵּא וְהִתְרַוֵּחַ   

אֵל תִּירָא

נִטְעַם מַשֶּׁהוּ קָטָן

נִבְצָע  אֶת הַלֶּחֶם, נִלְגֹּם מֵהַיַּיִן

נַבְעִיר אֵשׁ בָּאָח 

 

 

תּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל , לֹא

לְהִתְפַּעֵל  מִן הַתְּמוּנוֹת

עַל הַכְּתָלִים 

 

בְּמָטוּתָא מִמְּךָ

אַתָּה מֻזְמָן לְהִכָּנֵס מֵהַדֶּלֶת

אוֹ מִכָּל חַלּוֹן 

אִם לֹא פָּשׁוּט דֶּרֶךְ הַקִּיר

 

 

 

 

10 תגובות

  1. הבית הוא העולם. שיר נהדר.
    תודה סבינה.

    • בית אידיאלי ללא כתלים, ללא חלונות רק מראות וחופש אמיתי, הבית הוא קונספט פנימי של שייכות ,לא תלוי מקום או קירות ,רק תלוי הרגשה . יפה השיר, סבינה ,טוב שהבאת

  2. שיר נהדר.

  3. שירי מהבלוג

    שיר מקסים.

    יותר טוב בלי קירות. אנחנו ממש נועלים את עצמנו בכלא רוב היום בין 4 קירות. משחרר.

  4. ולעומת שולמית, אני הרגשתי שהבית הוא אני. אני הוא הבית, בוא להתארח אצלי, פתחתי את ליבי, פתחתי את ביתי.
    לכן הוא הולך איתי לכל מקום.

  5. בי השיר הזה מעורר עצב
    על אף הקול המזמין
    מתקשה לראות נועם בבית נטול כתלים,
    חשוף, כמו נטול הגנות, פרוץ.
    הקול מזמין אך מודע לתחושת האיום
    "אל תירא". הרבה חותר מתחת, לא יודעת מה, אבל נלקחת למקומות פרטיים.

    סקרנית לנקודת המוצא של המשורר

    • דיברתי איתו הערב. הוא אומר שזה בא לו במין חזון ורק אחרי שכתב אותו, אמר לעצמו: זה שיר! ושלא היו לו כוונות מיוחדות.

  6. לי השיר עשה צמרמורת, נראה לי הבית הזה כמו קבר, או בית בעולם אחר, הזוי ומפחיד והכנסת האורחים קוראת לך לעולם ההוא.

  7. אהבתי מאד.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג