בננות - בלוגים / / אני יהודיה
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

אני יהודיה

בֶּלָה וֵנטוּרַה /  קולומביה     אורחת פסטיבל שער

 

 

 

 

                        אֲנִי יְהוּדִיָּה                

 

עַד לְרֶגַע  זֶה  לֹא  הֵבַנְתִּי

מַה פֵּרוּשׁ  לִהְיוֹת יְהוּדִיָּה.

חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה פָּשׁוּט כְּמוֹ לִהְיוֹת

 שְׁחֹרָה  אוֹ  לְבָנָה.

יוֹתֵר מִצֶּבַע הָעוֹר

כָּרוּךְ בְּלִהְיוֹת יְהוּדִיָּה

הַיַּהֲדוּת קוֹבַעַת אֶת פִּיגְמֶנְט הַנְשָׁמָה.

מוֹרֶשֶׁת עַתִּיקַת-יוֹמִין

שֶׁל יָגוֹן וְחָכְמָה

אֻמָּה שֶׁנִּבְחֲרָה לִסְבֹּל

וּלְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ

מִתְעַצֶּבֶת בְּאֶמְצָעוּת מִצְווֹת 

יוֹצֵאת מְנַצַּחַת מִן הָעִנּוּיִים.

לֹא גֶּטָאוֹת וְלֹא פּוֹגְרוֹמִים ,לֹא הַשְׁמָדַת –עִם,

אֲפִלּוּ  לֹא  שׁוֹאָה,

לֹא יְבַטְּלוּ אֶת הַתְּחוּשָׁה

שֶׁל לִהְיוֹת יְהוּדִיָּה.

הַמִּסְפָּרִים הַמְּקֻעְקָעִים

מִתַּחַת לָעוֹר

הֵם רְאָיָה  שֶׁצַּלָּקוֹת אֵינָן נִמְחוֹת

הַהִיסְטוֹרְיָה  חַיֶּבֶת  לִזְכֹּר.

הַבְּרִית עִם אַבְרָהָם,

מִלַּת כָּל  בֵּן זָכַר

מַנְצִיחִים אֶת הָאֱמוּנָה ב"הַשֵּׁם".

מְסִירוּת מֵאַהֲבָה וְיִרְאָה, 

תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל

לִכְּדָה אוֹתָנוּ מֵחָדָשׁ כְּעַם

אֶרֶץ הַנְּבִיאִים

פַּלְגֵי מַיִם נִשְׁאָבִים בַּמִּדְבָּר 

 

עִבְרִית  עוֹלָה מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל "כָּל אָדָם" 

צְלִיל אָלֶף  בֵּית  וְלָמֶד , מֵם…

זֶהוּת ,  סִימָן שֶׁל שַׁיָּכוּת. 

שׁוּם סִכְסוּךְ לֹא יַעֲכִיר אֶת עָצְמָתָם.

הוֹוֶה  צָעִיר,תּוֹסֵס.

שָׁרָשַׁי  מִתְחַנְּנִים לְהִשָּׁמַע.

רְגִישֻׁיּוֹתַי צוֹמְחוֹת מִן הַתַּמְצִית הַזּו.

עֹל  הַמָּסֹרֶת

 מֻנָּח עַל כְּתֵפַי.

שַׁרְשֶׁרֶת עִם  מָגֵן דָּוִד

מַקִּיפָה אֶת צַוָּארִי…

בַּת שֶׁל שָׂרָה,

רִבְקָה, לֵאָה וְרָחֵל

אֵינִי זָרָה, אֲנִי אַחַת מִשֶּׁלָּכֶן,

אֲנִי שֶׁמֵּאָז  הַפְּזוּרָה

מְכוֹרָתִי קוֹלוֹמְבְּיָה.

 

 

 

 

29 תגובות

  1. סבינה,
    שיר חשוב, אבל –
    מדוע תמיד רק אחרים שמים לב לדברים פעוטי ערך כאלה?
    זָכַר= זָכָר

    עִם=עַם
    מִלַּת כָּל בֵּן זָכַר = כָּוָנָתֵךְ לְמִילַת בֵּן זָכָר, אוֹ לְמִלּוֹתָיו? (=מָה אָמָר).

    באנציקלופדיה כתוב כך:
    סבינה מסג (או בשם העט שלה לספרות ילדים, עדולה) (נולדה ב-1942), משוררת עברית, מתרגמת וסופרת לילדים.

    סבינה מסג נולדה בבולגריה בשנת תש"ג 1942. הועלתה ארצה עם הוריה שהתיישבו ביפו בשנת 1948. לימים עברה המשפחה לבת ים. הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ושרתה במסגרת גרעין הנח"ל שלה. נישאה לצייר אהרון מסג והשלימה לימודי ספרות באוניברסיטה העברית. פרסמה משיריה במוספים לספרות בשמה המלא, אך את יצירותיה לילדים כתבה תחת שם העט "עדולה". זכתה בכמה פרסים ספרותיים על כתיבתה לילדים. תרגמה משיריה של סילביה פלאת".

    ב-2007 הוציאה חוה אלברשטיין אלבום שכלל שירים רבים של עדולה שהלחינה בשם "שביל החלב – שירי ערש".

    אז ממתי הנך בת קולמביה?

    • מזדהה עם כל מילה של היהודיה מקולומביה ,כי המספרים מקועקעים מתחת לעורי והעברית בפי והמגן דוד בתוך ליבי ,תודה על השיר סבינה היקרה , שולחת חיבוק למשוררת דרך השיר שלך

      • מיכל ברגמן

        מעניין אם היתה יכולה להוציא את השיר לו היתה ישראלית.
        אהבתי את החלק הראשון מאוד – את פיגמנט הנשמה.
        לקראת הסוף הוא קצת מפורש מדי – אני אוהבת את הרעיון ואת עומק ההזדהות, אבל יש לטעמי תבלין של פאתוס. ואולי פאתוס זה טובל פעמים? אולי הפכתי מנוכרת? יכול להיות שמכאן התגובה שלי וחבל.

      • שיר שלך ,כלומר שתרגמת ,בחירה יפה ותרגום טוב (אם הוא נוגע ככה )

    • משה גנן, אתה ממש מצחיק.
      סבינה תרגמה שיר של בלה ונטורה – כתוב למעלה, איך פספסת?
      בלה ונטורה היא קולומביאנית

      לא נורא – טוב להתחיל את היום עם חיוך… :)))

      • בומס.
        לא הכרתי את המשוררת ולא זיהיתי בשמה את הכותבת. מודה ומתוודה: טעות.
        אבל ההערות על הניקוד עדיין נכונות…(לפחות).
        נא למחוק את התגובה הזאת, אבל, או את חלקה הלא-נכון!!! ויבוא לציון גואל.

  2. סבינה, יופי של תרגום. מה שמיוחד פה הוא שהיא הרבה יותר יהודיה מרוב הישראלים. אנחנו אולי כבר עם אחר בכלל…
    בלה קלארה תופיע בתיאטרון דיוואן אלג"ון בואך ערערה, בשבת.

    • אמיר אור!!! גנבת לי את המילים!
      אני מתפעל ממה שכתבת כאן, הערה שאם אני הייתי מעיר היו… עטים עלי.
      ו.. נפלאים הדברים היוצאים כתרגום מפי סבינה הענוגה.

      למה אנחנו לא יהודים בשירה???
      האםם כתיבה עברית היא זיהוי מספיק ליצירה יהודית.
      שאלות כבדות.

    • אמיר אור!!! גנבת לי את המילים!
      אני מתפעל ממה שכתבת כאן, הערה שאם אני הייתי מעיר היו… עטים עלי.
      ו.. נפלאים הדברים היוצאים כתרגום מפי סבינה הענוגה.

      למה אנחנו לא יהודים בשירה???
      האםם כתיבה עברית היא זיהוי מספיק ליצירה יהודית.
      שאלות כבדות.

  3. שיר יפה, כי היהדות באמת קודמת ללאומיות, אבל אם מכורתה היא קןלמביה אני בבעיה איתה.

    אומרים שלאלה שדרים פה יש את המצווה של לחיות כאן שעולה על כל אמונתה שם.

    מאד מאד מורכב.

  4. מחבקים את בלה ונטורה : גם בשל שיריה וגם בשל יהדותה. שיר כזה אם היה נכתב בעברית היה מתקבל בשחוק לעגני. תודה על התרגום.

  5. שיר יפה וחזק סבינה, יהודיה כלבבי.

  6. אין אחד שמכיר אותי שיחשוד בי אפילו לשניה שאני לא ציוני בגופי ובנשמתי ויהודי בתרבותי.
    אני סומך על תרגומה של סבינה המשוררת והמתרגמת המיומנת ,לכן נשאר לי להגיד שלפי טעמי יש משהו שחוק וילדותי בשיר שלפנינו.
    הדוגמאות ליהדותה של המשוררת והצורה שבה הם מופיעים בשיר נראים לי פלקטיים כמו בשירים פוליטיים לא מהזן המשובח.
    ארבעת השורות הראשונות יפות בפשטותן, ובאמת קיוויתי שההמשך ילך בדרכן.

    • לצערי אני נאלצת להסכים עם גיורא.
      גם אני נהניתי מארבע השורות הראשונות. גם אני מצאתי משהו מאד לעוס ופשטני בהמשך. "פיגמנט הנשמה" "תקומת ישראל" "ארץ הנביאים" – השימוש שלה במושגים האלה ועוד מנסה לרגש אך הצורה לעוסה ושחוקה ולא מגיעה (אליי לפחות).
      ולפני שיקומו עליי יוסף עוזר ואחרים – אין לי דבר נגד שירה "יהודית". פשוט לאה גולדברג, זלדה, ביאליק ועוד גדולים עושים זאת בצורה מעניינת וטובה פי כמה (בעיניי).

      • אני דוקא מבין את שירה ארד, יש אמת בזה שהשורות שלה מעט "פשטניות" אבל אני חושב שנכון להביט בשיר מהפרספקטיבה של יוצרת רחוקה גיאוגרפית וקיומית מישראל והיומיום היהודי שלנו כאן ולכן השורות שלה, עם כל פשטותן מהזוית שלנו, מבחינתה כיוצרת בדרום אמריקה ובסביבה הקיומית שלה זה נראה לי אמיץ ואפילו מעבר לזה לכתוב כך קולומביאנית.

        • יוסף עוזר!!! איזה כיף!…. 🙂

          ולענייננו – אינני יודעת. אולי כדאי לקרוא עוד משירתה. על כל פנים – אני לא יכולה להסתכל על השיר הזה כ"קולומביאני". שיר הוא שיר הוא שיר. לא?
          עם זאת – מבינה את הטיעון שלך. הוא פשוט לא תופס לעניות דעתי.

          • שירתי, אני חושב שהאמירה על פשטנותו של השיר נמהרת, גורפת ואפילו מעט מתיהרת.
            ההתבוננות על שיר בכל זאת אמורה להיות תלוית הקשר תרבותי, וצריך להכיר את תנועת הנפש היושבת בנכר ומתבוננת על זהותה, וכואבת את שאלת זהותה במושגים ומונחים שהם שפת התרבות שלנו, מה שכאן מתיחסים כקלישאה אצל יהודים בתפוצות נתפס כחלום כהוויה לפעמים ככאב של לחיות קרוע.
            מהיכרותי את נושא התפוצות מקרוב, האמירה הזו שלה, אמיתית וחריפה. צריך לקחת בחשבון שזה תרגום, ווכזה לעולם הוא לא יעביר את שפת הנפש.
            נכון, הקורא קורא את מה שיש לנגד עיניו, ובכל זאת

          • שירה. אצלנו הכל חולה. כל דבר יהודי מטעין את הקורא בחובה להשפיל כי יהודי הפך ל"חרדי" וחרדי – הוא נושא כלי הניגוח הבלתי מעורער בההיסטוריה מאז אודסה ודרך תנועת ההשכלה ודרך ההגמוניה המנהיגותית המפוארת של הפוליטיקה הישראלית עם סימבוליקה מלעיגה כלפי בעלי השטיימל והקפוטה. [כמובן 100% בצדק, ללא עוררין]. וכאן אין לקולומביאנית את האסוציאציות עם איזון הנפש הזאת.
            והיא כותבת בתמימות שאנו איבדנו.
            [אני אירוני, אז סילחי לי]

          • אבל יוסף היקר – בדיוק מהסיבה הזו כתבתי את שכתבתי כאן למעלה. שיר טוב הוא שיר טוב. וממש לא איבדתי את תמימותי (או שמא – טיפשותי)

            ומוישלה – אני מצטערת – אבל שיר יכול להגיע אלי או לא. השיר הזה לא הגיע אלי מהטעמים שכתבתי כאן למעלה. אני כנראה לא קוראת שירה בקונוטציה בה היא נכתבה. (מעולם לא עשיתי זאת). שירים שנכתבו לפני 400 ו300 שנה באנגליה או בהונלולו יכולים להגיע אליי יותר משירה עכשוית בעברית. זה לא קשור. השיר הזה פשוט לא הגיע. אליי… מה לעשות… 🙂

          • שירתי, אני לא מתווכח עם ההרגשה או התחושה שלך, אני מדבר בין היתר על המשפט: "…אך הצורה לעוסה ושחוקה…"
            ומה לעשות ובמציאות לא ישראלית, זה לא לעוס ושחוק אלא אמת עורגת, כואבת. שיר אמור להיבחן בכל זאת גם על רקע המציאות בה הוא נכתב.
            ולא רק אמות המידה האסתטיות של הקורא שחי בתרבות אחרת אמורות לקבוע איכותו וטיבו של שיר. כדאי לעשות את המאמץ להבין את המרחב של הכותבת, ואם גם אז השיר לא משכנע, אז הוא לא משכנע.
            ואפשר לעשות אתו מה בדיוק מה שאת יכולה לעשות עם הדברים האלה שלי:)

      • שירה וריקי ואמיר,זאת באמת שאלה, האם אנחנו מוכנים לקרוא שיר כזה ולנסות לנתחו כי היוצרת לא חיה כאן? הרי באם הייתה חיה כאן הייתה מנודת ( קרוב לוודאי), לא שייכת למיין סטרים , כך שבאייזה הקשר נקרא שיר, בהקשר של טוב אח רחוק משכן קרוב?או בהקשר השירי בלבד?

        הייתי רוצה שתענו לי בכנות.

        • אביטל – תקראי את תגובתי ליוסף – היא עונה על שאלותייך.

          • ערבתי אותך כי תגובתך הדהדה ורציתי לברר אותה עד תומה, אני חשה משהו שדומה לך, אבל תמיד יש את הזווית שלי.

            אבל השאלה בכללותה עדין נשאלת.

        • אביטל , שיר נקרא לפי דעתי מהבטים שונים ותמיד בעת ובעונה אחת , מתי נכתב ? היכן נכתב? מין הכותב ? נושא השיר ועוד ועוד אך בשורה התחתונה מה שעובר אלי כקוראה הוא מידת הרגש המפעם והאמיתי, אם זה עובר אלי אז מבחינתי השיר טוב.
          לדעתי השיר "אני יהודיה" מעביר רגש של ממש. מבחינתי"עובר"

  7. באזני צברים שחוקים-לעייפה כמונו זה עלול להישמע כפאתוס מוגזם, מלא הוד והדר – אבל אני חושבת שבקהילות שונות בחוץ לארץ עדיין רואים את הדברים באמת בצורה כזאת, כך שמבחינת הכותבת זה תיאור אמיתי.
    אהבתי את השורה על השורשים המתחננים להישמע.

  8. תודה לכלם. אני עדיין כאן בסיטואציה של ארוח ומשום כך לא נכנסתי להגיב במשך היום. גם אני הרגשתי שהשיר לא מספיק חזק כשיר. אבל מבחינת התכן– משובב נפש יהודי הומיה.

    שימח אותי שיש פתאם פולמוס אצלי בבלוג!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג