סבינה מסג משוררת ומתרגמת
חזרתי מן ה"כרמל". לא ששהיתי שם כל השבוע, אלא שנדרשו לי עוד שלשה ימים להבין מה עבר עלי ומה כתבתי. כמו וורדסוורת" שטען כי שיר הוא מה שכותבים כשוך ההתרגשות, כשמעבדים את החווייה מתוך שלווה.
שֵׁנָה
הָרֹךְ שֶׁל צִפִּית הַפְּרָחִים
עַל הַכַּר
בְּחֶדֶר כְּמוֹ פֶּרַח
לְאֹרֶךְ גִּבְעוֹל הַפְּרוֹזְדּוֹר
אֶמְצָעֵי זְהִירוּת
צָרִיךְ לְהִזָּהֵר כָּאן עִם הַמִּשְׁאָלוֹת
זֶה הַמֵּמַד
שֶׁבּוֹ הֵן נַעֲנוֹת
מִיָּד!
שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר
לֹא בָּאתִי לְחַפֵּשׂ אֱמֶת,
לִפְגֹּשׁ בְּמַלְאָכִים …
בָּאתִי בִּשְׁבִיל
הַהֲזָרָה
הַמֵזַרָה שִׁירִים.
מִשְנֵּה זְהִירוּת
זוֹ הִתְגָּרוּת בָּאֵיתָנִים
לְהִסְתּוֹפֵף
בִּמְקוֹמוֹת
הַהִתְגַּלּוּת
כְּאִלּוּ
זוֹ "סַדְנַת כְּתִיבָה"
"מְלוֹן הָאֲרָזִים"
אָז אַל תַּגְזִימִי
בְּשִׁיטוּט לֵילִי
בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַחֲשׁוּכִים
אוֹ בְּאִזְכּוּר שֶׁל מַלְאָכִים
גַּם רִילְקֵה עֲלֵיהֶם וִתֵּר
אִמְרִי מְפֹרָשׁוֹת
שֶׁאֶת הַמּוּזָה
אַתְּ רוֹצָה
וְלֹא יוֹתֵר!
מִן הַגַּן הַנָּעוּל
הַמִּפְרָץ מָלֵא סְפִינוֹת עֲמוּסוֹת מִטְעָן
הַמַּמְתִּינוֹת בְּסַבְלָנוּת
לִפְרִיקָתָן
אַמְתִּין אִתָּן .
זְמַן מִנְזַר
כָּל מַחְשָׁבָה שֶׁעָלְתָה בְּמוֹחִי אֵי פַּעַם
וְלֹא יָרַדְתִּי לְסוֹף דַּעְתָּהּ,
דּוֹחָה אוֹתָהּ בְּלֵךְ וְשׁוּב
כְּמוֹ פָּקִיד —
עַכְשָׁו מֻזְמֶנֶת, יֵשׁ עוֹד טַעַם,
אֲנִי פְּנוּיָה בִּשְׁבִילָהּ
אֲקַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ,
אֶשְׁמַע מַה יֵּשׁ לָהּ לְהַגִּיד.
כָּל זִכָּרוֹן שֶׁצָּף
וְהִטְבַּעְתִּי אוֹתוֹ בַּנְּשִׁיָּה ,
יֵשׁ לוֹ הַיּוֹם הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה —
שֶׁיַּעֲלֶה, שֶׁיָּבוֹא, שֶׁיַּסְעִיר!
אֲנִי כְּבָר אֵרָגַע
בְּאֶמְצָעוּת כְּמוּסַת מִלָּה מְלֵאָת מֹהַל
וְעִם הַתַּחְבּוֹשׁוֹת הַלְּבָנוֹת
שֶׁל שׁוּרוֹת שִׁיר
"כַּרְמֶל"
חָיִיתִי כָּאן
בְּמֶשֶׁךְ 3 יָמִים
(טְוַח הָאֵרוּחַ הַמְּקֻבָּל)
אֶת כָּל הַשָּׁעוֹת
שֶׁיֵּשׁ בִּימָמָה
וְעוֹד כַּמָּה
שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלָל.
סבינה המופלאה, השירים עוטפים אותי בקסם.
היה קסום. אם כי היתה גם המודעות שאני שומרת כל הזמן ,באופן אקטיבי ,על מפלס ההיקסמות — וכי בין רגע הכל עלול להפוך לשממון.
שירים נפלאים. מבינים מהם שהמסע היה מדהים. נגעת בשמים ובארץ ומה שבניהם, בצניעות ויופי.תפילות פשוטות שאני מתפללת גם, כל יום: לעבוד ולעבוד, בלי כוונות רחוקות.
נתת הזדמנות למאגרים להתרוקן ולהתמלא שוב.
תארי לך, שהנזירות המחמירות כל כך רצו לשוחח איתי וזימנו אותי לפי התור ,להתיישב בחדר השיחות ולשוחח איתן מבעד לסורג.
על מה שוחחתן ? חדר שיחות עם סורגים ! מה שאלו אותך? מה שאלת אותן?
המסדר הכרמליתי הוא חמור ביותר. הן משוחחות רק מאחורי סורג. הספרנית החמודה הצ"כית שוחחה איתי על תרגומים שונים ל"יוחנן הקדוש של הצלב "– אחד מאבות הכרמלתיתים.
הבחורה הצעירה מאוקספורד שיתפה אותי בהתלבטויותיה אם להיכנס לזה?!
אם המנזר סיפרה עלת תולדות המסדר ועל בקשות מהטלויזיה הישראלית שקשה לה להענות להן.
ועוד ועוד…
מעניין. נשמע כאילו כל אחת שפכה בפנייך משהו, שאלה, שתקחי אתך לעולם החיצון.
ברוכה השבה!
יפים-יפים. במיוחד אהבתי את הראשון ("שינה") ואת האחרון ("כרמל").
תודה, עדה. גם לי יש חולשה לקצרצרים.
איזה כיף שחזרת. חשבתי עלייך. אהבתי במיוחד את "זמן מנזר" ואת "שינה".
תודה,יעל. מה שמוזר הוא שחזרתי אל בית שקט , רוב היום כולו לרשותי (כי בעלי התחיל פתאם ללמוד קבלה ) וזמן המנזר נמשך…
ברוכה השבה. שירים נפלאים ובעיקר אהבתי את האחרון.
תודה, אומי. את שירי הנזיר אתן גם במקור האנגלי, בשבילך.
מחזור שירים יפיפה, מינון נכון של
מילים , הפותחים צמצם רחב אל התחושות
וההתרחשויות.
תודה, דוד. על ההגדרה האוקסימורונית — השירה כפתיחת צמצם רחב !
סבינה
איזה כיף של שיתוף
את היא המוזה בהתגלמותה
אהבתי מאוד את השירים
הרגשתי את המקום ואת האוירה בזכותך. תודה
לשמוע את זה מחייפאית– זה ממש משמח!
סבינה יקרה , הרוך, התבונה והעדינות של שירייך הם התבלינים שעושים חשק להתחפר בהם עד מעל לראש !
הזדמנות להגיד לך שמנזר הכרמליטים הוא לגמרי תבנית נוף ילדותי…
ובעניין "סדנת הכתיבה" : לא במלון "ארזים" אמנם אלא ב"עין כרם" לכבודה ולכבודך אעלה את השיר "מראה תשתית"
ריקי, האם זה ברור ש"מלון הארזים" נזכר כאן כי לשם מזמינים את המשוררים בזמן פסטיבל מטולה?
"תשתית" היא מלת מפתח גם אצלי.
לי זה ברור לגמרי
יופי שחזרת ועם כזו תנובה, יפים השירים עדינים ונוגעים, כטפטוף נזירה על אבני מדרכה אהבתי בעיקר את שינה, ומן הגן הנעול, בעצם את כולם..
תודה, חני. יש עוד ועוד…
שלום סבינה
זוֹ הִתְגָּרוּת בָּאֵיתָנִים
לְהִסְתּוֹפֵף
בִּמְקוֹמוֹת
הַהִתְגַּלּוּת
כְּאִלּוּ
זוֹ "סַדְנַת כְּתִיבָה"
"מְלוֹן הָאֲרָזִים"
כמה יפה התיאור הזה של חיפוש אחר מוזת האומנות. הבאת גרסה משלך לכניסה לפרדס. מעשה האומנות הוא הפרדס שאליו נכנסים העוסקים באומנות ויש היוצאים ממנו כמו בסיפור המוכר.
"זו התגרות באיתנים"
לא כולם שורדים.
יהונדב פרלמן בפוסט האחרון שלו כתב יפה :
אֶת רַעַל הַפִּיּוּט
הָרַעַל הַפָּשׁוּט
שמח לשובך
גיורא
גיורא, שמחה מאד לתגובתך.
כשאני במקומות הטעונים האלה וכל הסיפורים על התגלויות וקונברסיות ששינו חיים של אנשים, החשש שלי לא להחטף למימד הדת.
סבינה,
הכי אהבתי את "כרמל" ואת "מן הגן הנעול"
ברמת התכנים, המוזה, כה חמקמקה ואישית היא.
אחד נחטף אליה ממנזרים ואחר מאהבה אסורה. ויש עוד כ"כ הרבה מקורות השראה.
נחמד שאת כותבת על זה.
איריס, הנושא העיקרי שלי הוא אחרי הכל– הרומן שלי עם המוזה. המנזרים, הכנרת… הכל מקומות להיפגש.
סבינה, ברוכה השבה. אני רואה את החוט המשותף שהוא התדיינות שלך עם המוזה ועם המשאלות. חייכתי כשצריך להזהר עם המשאלות, ואחר כן ראיתי שאת מבקש "רק" מוזה. הייתי אומרת שזו משאלה גדולה ונהדרת:)
רק מוזה ולא התגלות דתית!
ברוכה השבה, סבינה.
אהבתי את השיר האחרון מאד. למדי אותי את טריק השעות הנוספות ביממה.
שחר מריו, אתה לא יודע את הטריק? הרי הכניסה למצב כתיבה מתמשך… עושה את זה! כשאני נמצאת בימים כאלה מחוץ לזמן האזרחי, הסידורי, החברתי — אני נמצאת בנצח. חלק מהמשיכה למצבים כאלה, זה לא רק כדי לחזור עם שירים חדשים, זה מילוי הבטריות של היציאה מן הזמן הליניארי.