מירי, הנה באה עוד רכבת! אבל על אותם פסים ועם אותם געגועים ואותה ילדות מלאה צפיה.
הַלֵּב
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַלֵּב שֶׁל הָרַכֶּבֶת,
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֵיךְ רוֹעֵד אֶצְלָהּ הַדּוֹפֵק!
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַלֵּב שֶׁל הָרַכֶּבֶת,
אֲנִי רוֹאָה בַּיָּם אֶת קַו-הָאֹפֶק.
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת שִׁקְשׁוּק הַגַּלְגַּלִּים. . .
אֲנִי רוֹאָה אֶת קֶצֶף הַגַּלִּים!
וּבַנָּמֵל אֲנִי קוֹרֵאת עַל אֳנִיּוֹת
אֶת הַדְּגָלִים וְאֶת הָאוֹתִיּוֹת
שֶׁל שְׁמוֹת הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת
שֶׁאַחֲרֵי הַיָּם . . .
לִי מְ חַ כּ וֹ ת
כמה מתוקה כתיבתך עדולה. וחוץ מזה הזכרת לי את הספר "הלב" שך דה אמיציס. זוכרת? אהבת? אני בטוחה שכן.
הלב הוא אחד הספרים החשובים בחיי, ביחוד שהוא הגיע אלי בדאר כמתנת יום הולדת מחברה — חימם את הלב פעמיים.
אהבתי את הרכבת מנקודת המבט של הילדה.
זו אינה עוד רכבת, אלא רכבת יחידה במינה.
הרכבת שלך הזכירה לי רכבות משלי. אחת, אבהית שיצאה לדרכה בשנת 2001, אני מפרסם בפוסט של היום.
יופי הקרון הנוסף שלך!
לגב" סבינה,
שירך כל כך יפה – על הרכבות, על האניות – עד שבא לי לבכות. אז זה מתבטא אצלי בצורך בחיקוי, שלא ישווה לשירך, והחיקוי עלוב למדי. בכל זאת – זה השיר ששירך הוליד: תני נא דעתך:
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רַכֶּבֶת הַלֵּב
הַנּוֹסֵעַ יָשָׁר וְאֵינֶנּוּ מְסַלֵּף.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רַכֶּבֶת הַלֵּב
פָּעַם שָׂמֵחַ, שָׂשׂ, וּפַעַם רַק דּוֹאֵב.
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת שׁוֹא הַגַּלִּים
רָזִים, חֲלוֹמוֹת הֵם בַּלָּאט מְגַלִּים.
אֲנִי מַקְשִׁיב לָהֶם, מְבַקֵּשׁ לִי בָּהֶם אוֹת
וְתִקְוָה חֲדָשָׁה לְהַרְחִיק עוֹד נְדוֹד.
כל זה בהשראתך. האם אין זה מעשה נאה, להוליד?
אגב – יש ז"אנר כזה – "בעקבות…"
הבלוג שלך, אגב, זורח טוהר. ותודה.
ואולי פניו הרגועים, הצלולים של הכינרת משתקפים בהם. ותודה.
ואני מודה – במידת יכולתי – גם לאתר זה המסוגל עוד להביאני פה ושם לכתיבת דברים דמויי יצירה.
משה, זה מאד משמח וחי ששיר עושה חשק לשיר! ספר לנו קצת על הסוגה שנקראת "בעקבות"
סבינה כל כך משקשק השיר הזה את חווית הרכבהת{ואתמול נסעתי ברכבת לחיפה, לו ידעתי הייתי מדקלמת לי אותו, למרות שהשקשוק היום זה לא מה שהיה}
היום הרכבת היא משהו פסטוראלי. אחי הרוחני– דיויד הנרי ת"ורו האמריקאי מלפני 150 שנה, חשב שזו רעה חולה טכנולוגית!
תודה סבינה על השיר המקסים
אל הקטר של המשורר הנורבגי אנחנו קושרות עוד ועוד קרונות של רכבת ישראל!
סבינה, שקשוק הרכבת המתרגשת עדיין נישמע בעליות לירושלים, כשהכל רועד בסיבובים..איזו חגיגה..
הרכבת לירושלים זה ממש סיפור אחר. בחדשה נסעתי רק פעם אחת , עם נכדי לגן החיות.
אני שומע בשיר את שקשוק הגלגלים.
ושומעים את הלב של הרכבת.
תודה, שחר-מריו– אם יש את זה בגוף של המלים והשורות ולא רק בתכן–אז… מגיע לנו עוד טיול ברכבת!
כמה יפה הלב של הרכבת שרועד בו הדופק כמה רומנטי ,סבינה