סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

עוד רכבת

מירי, הנה באה עוד רכבת! אבל על אותם פסים  ועם אותם געגועים ואותה ילדות מלאה צפיה.

 

 

 

הַלֵּב

 

 

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת   הַלֵּב  שֶׁל  הָרַכֶּבֶת,

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת  אֵיךְ רוֹעֵד אֶצְלָהּ  הַדּוֹפֵק!

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת  אֶת  הַלֵּב שֶׁל הָרַכֶּבֶת,

 

אֲנִי  רוֹאָה   בַּיָּם       אֶת קַו-הָאֹפֶק.

 

 

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת  אֶת  שִׁקְשׁוּק  הַגַּלְגַּלִּים. . .

 

אֲנִי רוֹאָה  אֶת     קֶצֶף הַגַּלִּים!

 

וּבַנָּמֵל     אֲנִי קוֹרֵאת   עַל אֳנִיּוֹת

 

אֶת הַדְּגָלִים  וְאֶת הָאוֹתִיּוֹת

 

שֶׁל  שְׁמוֹת  הָאֲרָצוֹת   הָרְחוֹקוֹת

 

שֶׁאַחֲרֵי  הַיָּם . . .

                           לִי     מְ חַ כּ וֹ ת

 

 

 

 

 

 

15 תגובות

  1. יעל ישראל

    כמה מתוקה כתיבתך עדולה. וחוץ מזה הזכרת לי את הספר "הלב" שך דה אמיציס. זוכרת? אהבת? אני בטוחה שכן.

    • הלב הוא אחד הספרים החשובים בחיי, ביחוד שהוא הגיע אלי בדאר כמתנת יום הולדת מחברה — חימם את הלב פעמיים.

  2. אהוד פדרמן

    אהבתי את הרכבת מנקודת המבט של הילדה.
    זו אינה עוד רכבת, אלא רכבת יחידה במינה.
    הרכבת שלך הזכירה לי רכבות משלי. אחת, אבהית שיצאה לדרכה בשנת 2001, אני מפרסם בפוסט של היום.

  3. לגב" סבינה,

    שירך כל כך יפה – על הרכבות, על האניות – עד שבא לי לבכות. אז זה מתבטא אצלי בצורך בחיקוי, שלא ישווה לשירך, והחיקוי עלוב למדי. בכל זאת – זה השיר ששירך הוליד: תני נא דעתך:

    אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רַכֶּבֶת הַלֵּב
    הַנּוֹסֵעַ יָשָׁר וְאֵינֶנּוּ מְסַלֵּף.
    אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת רַכֶּבֶת הַלֵּב
    פָּעַם שָׂמֵחַ, שָׂשׂ, וּפַעַם רַק דּוֹאֵב.

    אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת שׁוֹא הַגַּלִּים
    רָזִים, חֲלוֹמוֹת הֵם בַּלָּאט מְגַלִּים.
    אֲנִי מַקְשִׁיב לָהֶם, מְבַקֵּשׁ לִי בָּהֶם אוֹת
    וְתִקְוָה חֲדָשָׁה לְהַרְחִיק עוֹד נְדוֹד.

    כל זה בהשראתך. האם אין זה מעשה נאה, להוליד?

    אגב – יש ז"אנר כזה – "בעקבות…"

    הבלוג שלך, אגב, זורח טוהר. ותודה.
    ואולי פניו הרגועים, הצלולים של הכינרת משתקפים בהם. ותודה.

    ואני מודה – במידת יכולתי – גם לאתר זה המסוגל עוד להביאני פה ושם לכתיבת דברים דמויי יצירה.

  4. סבינה כל כך משקשק השיר הזה את חווית הרכבהת{ואתמול נסעתי ברכבת לחיפה, לו ידעתי הייתי מדקלמת לי אותו, למרות שהשקשוק היום זה לא מה שהיה}

    • היום הרכבת היא משהו פסטוראלי. אחי הרוחני– דיויד הנרי ת"ורו האמריקאי מלפני 150 שנה, חשב שזו רעה חולה טכנולוגית!

  5. מירי פליישר

    תודה סבינה על השיר המקסים

  6. סבינה, שקשוק הרכבת המתרגשת עדיין נישמע בעליות לירושלים, כשהכל רועד בסיבובים..איזו חגיגה..

  7. אני שומע בשיר את שקשוק הגלגלים.
    ושומעים את הלב של הרכבת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג