בננות - בלוגים / / מחלקה פסיכיאטרית באביב
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

מחלקה פסיכיאטרית באביב

לבקשת יעל שירים על התמוטטויות

 

 

מַלְאַךְ

 

 

אֲנִי מַכִּירָה כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים

 אֲשֶׁר בַּצָּר לָהֶם

                 קָפְצוּ

מִמִּגְדָּל גָּבוֹהַּ

 

אֲבָל מַלְאַךְ

      פָּרַשׂ  כְּנָפָיו

 לִתְפֹּש…ׂ

 

       חֵלֶק מֵהֶם.  

 

 

 

 

 

 

 

מַחְלָקָה פְּסִיכִיאַטְרִית  בַּאָבִיב

 

 

 

 

 

 סְבַךְ  סַבְיוֹנִים   וְקַחֲוָנִים

                                מְסַנְוְרִים  סָבִיב . . .

 

בְּכָל זֹאת

    הַ"חֲשֵׁכָה

               נִרְאֵית".

 

 

 

 

 

 

 

42 תגובות

  1. יפה התקווה שבהם.

  2. מירי פליישר

    כמה אנושיות כמה חזק . תודה

    • מירי, תודה רבה.

      האם מובן ש"חלק מהם" זה תרתרי משמע?

      • סבינה, ההבהרה שלך לגבי חלק מהם הופכת את השיר למקברי ממש, מקודם גם אני ראיתי חוט דק של אופטימיות.
        אני קוראת עכשיו את ג"וני פאניקה ותנך החלומות של סילביה פלאת, כמה סבל וכמה נפלא היא מתארת אותו.
        האם היום היו יכולים לעזור לה יותר ?

        • אני חושבת שהיום יש אמצעים מתקדמים יותר.

          אבל סילביה לא באמת רצתה להרפא. בזמנה פעל מבקר חשוב שיעץ למשוררים : טפחו את הפסיכוזה שלכם. היא רצתה לכתוב שירה חזקה שתעשה את שמה!

          הספורים בספר שאת קוראת נכתבו כתוצאה מעבודתה בבית חולים פסיכיאטרי לשם הלכה בכוונה, כדי לספוג חמרים.

          • זה נשמע נורא ההמלצה של המבקר המפגר !
            אך האם זה באמת ענין של בחירה ?

          • בודאי שזה ענין של בחירה. רוח התקופה קובעת לכולנו על מה לשים את הדגש, מה רלוואנטי. מה לדעתנו יביא הכי הרבה תגמולים.

      • מירי פליישר

        ברור סבינה . כל מילה בסלע. חלק מנפשם ניצל, וגם חלק שלא מתו מהקפיצה המסוכנת . יש עוד ?

        • אז זה עובר. אם כלם כמוך.

          • מירי פליישר

            סבינה כשכל מילה מדודה אי אפשר לא לקרוא.

          • מירי, את מחזקת את ידי, בבדידותי ה"זוהרת". "זוהרת" כי יש לי כנרת וכל זה.. אבל לא הרבה אנשים באותו ראש.

          • מירי פליישר

            סבינה את משוררת רצינית
            התמזל מזלנו פה בבלוגייה.

            דש לכנרת הקרירה ורחצה נעימה
            מהלחות 95% באויר ברמת השרון.
            היינו אחר הצהרים ליד הים
            לא העזתי להיכנס מפחד סחיפה
            ורוח הים הקרירה ליטפה אותי הקטנה באהבה.
            לילה טוב לך יקירה

          • עוד מלה. מירי, פה לא נסחפים. יש מפרץ שקט שלעולם אינו מסוכן. בצד של עין גב הכנרת יכולה להיות מסוכנת– פה מי מנוחות.

  3. סבינה, שני השירים אופטימיים. מי שיכול לאבחן סביונים מסנורים ולדעת גם את החשכה הוא כבר לא במחלקה הפסיכיאטרית…:)

    • אני הייתי המבקרת המאושפז היה בעלי.

      • סבינה אני אוהבת אותך
        תהל

        • תהל, יקירתי! מתביישת שלא התייחסתי קודם. חבל שנזקקנו לנושא הזה כדי לחדש את הקשר.

          • סבינה יפה שלי

            אני קראתי וקוראת את כל כל כל מה שכתבת עד היום. אני מעדיפה להגיב כמה שפחות, כדי לא להיכנס לדיאלוגים, זה מפתה. לכן מראש הסכמתי עם עצמי שלא להגיב.
            בשבילי זה לא נושא סבינה. זה פשוט נגע בי, הפשטות המפתיעה הזאת שלך, זה ריגש אותי יותר עכשיו יותר מכל יופיו של הטבע שאת מביאה בעוצמה כה יפה לכאן.מאחורי המשפט הזה שלך הישיר הפשוט העדין, הרגשתי מחול והנפש שלי פשוט רצתה להגיב. ודווקא בגלל שיש ביננו קשר לא רציתי להיכנס לאינטמיות ולפרטיות שלך כאן. באמת. אולי סבינה תביאי את האביב ואת החרציות ואת הכלניות ואת האירוסים למחלקה של אחותי. אין שם אביב וכולם רדומים. נשיקות שלך תהל

          • תהל, ספור גבורה שכמוך. את ממש בפריחה ושכך ימשך.

      • אוי, אני מבינה. היכולת שלך לתת מבט אחר בשני השירים כל כך מנחם למי שפנוי ריגשית לנחמה ולצערי, עד כמה שאני מבינה, מעבודה עם חולים פסיכיאטרים, להם זה לא ממש משנה.

        • תמי, מה לא משנה: הפריחה, העובדה שאביב בחוץ?

          • סבינה, נראה לי שבבועה של חולי נפשי, אין יכולת לראות פריחה, אביב, או כל דבר שיש בו חיים או צמיחה. לא?

          • סבינה, בכל אופן השירים נגעו בי מאוד ביופיים ולא היתה לי כוונה להיכנס ברגל גסה לנושא כל כך עדין.

          • תודה, תמי. הכי חשוב לי לשמוע שהשיר טוב ועובד.

            על היתר, פשוט נעים להחליף דעות .

          • אני מאמינה, כמו הענף החדש הבינתחומי החדש אקו-פסיכולוגיה, שמאד משנה המקום בו נמצאים. מקום לא רק כמצב נפשי.

            ה אקו-פסיכולוגיה טוענת שהרבה מן החולי הנפשי בא מן ההתרחקות מהטבע, שהיה הבית , האם הראשונה. ושדחוף להסדיר את יחסינו עם אמא אדמה לא פחות מאשר עם אמא .

          • כן, את צודקת יש באקו-פסיכולוגיה אלמנט ריפוי שכדאי להרחיב כשיטה ולו רק כדי לנסות דבר חדש שיכול להועיל ולשקם חוליים נפשיים.

          • אני רואה בטבע ממש את אמא אדמה טיילתי לי בעיר אילת(במסגרת פסטיבל הג"אז) והיא פשוט ניפחה אותי ועשתה לי פריחה אפילו שחזרתי לבית היה עדין תסמינים
            זה רק אומר שאין סוף לתשוקה לאמא אדמה במיוחד מכאן מאשדוד

        • אמיר, תודה על האיחולים. אבל זה היה לפני 3 שנים. עכשו יותר רגוע.

          אני מניחה שכלם קראו את הספר "חשכה נראית" האמנם?

  4. איריס קובליו

    סבינה, סבתי קפצה שלוש פעמים. שלושה מלאכים תפסו אותה (ואולי זה היה אותו אחד..) היא עזבה אותנו בת 85.

  5. סבינה החשכה נראית מבעד לשיריך

    • שיר חזק סבינה, ושנהיה כולנו חזקים, ונאחז במעקה החיים.

      • תודה, אורה. מתחשק לי לשלוח לך שיר של עדולה:

        הַלֵּב

        הַלֵּב הוּא בַּיִת קָטָן :
        חֲדָרִים זְעִירִים… כְּמוֹ כַּסֶּפֶת.
        אַךְ כַּמָּה דְּבָרִים יֵשׁ לִי שָׁם!
        וְכַמָּה אֲנִי
        עוֹד אוֹסֶפֶת…

  6. באביב הכל יותר אופטימי, גם מחלקה פסיכיאטרית, גם אונקולוגית, גם נוירולוגית ובכולם בקרתי בכל עונות השנה. אבל אין אין אין על האביב.

  7. סבינה, הרטטת את ליבי. בייחוד בשיר הראשון.

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג