כן, מנזר יוחנן במדבר הנמצא סמוך למושב אבן ספיר עדיין קיים ואפילו פתוח למבקרים בין 8-12 ובין 14-17 . אבל הנזירים הצרפתית הנחמדים והמשכילים שוב אינם שם. הם סולקו על ידי הפרנציסקנים (שלהם הקסטודיה על רוב מקומות הקודש בארץ כבר מאז המאה ה 12) כי ידם לא השיגה לשלם את השכירות!
במקום גר היום נזיר פרנציסקני יחיד שלא סובל את המקום וכמעט לא נמצא שם. הוא לקח פועל ערבי שמשגיח די בגסות. וכך כל המבנה היפה והענק עומד ריק.
אבל באותה חצר או על אותו מדרון יש מסדר נוסף שאיש לא שמע עליו: מנזר סנט אליזבט – אם יוחנן המטביל ( היא אלישבע אשת הכהן היהודי זכריה, כמובן). 3 נזירות חיות בשני בתים קטנים וכנסיה זעירה אבל ימי הצלבנים. הן נסעו לחפש בשוויץ ואני קיבלתי את הבית הקטן.
מִבְדָד
לֹא מְחַכָּה לַשִּׁירָה
שֶׁתֵּרֵד עָלַי
כְּיוֹנָה מִשָּׁמַיִם
יוֹרֶדֶת עַל אַרְבַּע אֶל מְקוֹרוֹת הַמַּיִם
*
מַפְקִידָה אֶת יָמַי
בִּמְקוֹמוֹת הַקֶּסֶם
כְּמוֹ כֶּסֶף בַּבַּנְק
נִרְאֶה מַה תִּהְיֶה הַתְּשׂוּאָה
*
3 עַל 4
וְכָל מַה שֶּׁאֲנִי יְכוֹלָה!
לָשֶׁבֶת עַל הָאֶדֶן הָרָחָב
שֶׁל הַחַלּוֹן הַיָּחִיד אֶל הָעֵמֶק
אוֹ עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לַשְּׁבִיל
אוֹ עַל כִּסֵּא
אֵצֶל שֻׁלְחָן עִם נֵר וּמְנוֹרָה וְגַפְרוּרִים
אוֹ עַל מַרְבָד עִם אִיקוֹנוֹת בְּגֹדֶל גְּלוּיָה
אוֹ לְהָסֵב עַל הַמִּטָּה
עִם שְׁנֵי הַכָּרִים
כָּל הַפִּנּוּק הַזֶּה הַלְלוּיָהּ!
*
הֵכַנְתְּ לִי זֵר קוֹצִים
בָּאֲגַרְטָל.
אֲנִי מְבִינָה —
אֵלֶּה פִּרְחֵי הָעוֹנָה.
עַל דַּעַת אִישׁ לֹא יַעֲלֶה לִשְׁדֹּד
אֶת הַוֶּרֶד
הַלָּבָן הַמַּרְהִיב
מִן הַגַּן
הַהוֹלֵךְ וּמַצְהִיב .
הֵכַנְתְּ לִי נֵרוֹת
וּמַרְבָד לִכְרִיעַת בֶּרֶךְ בַּפִּנָּה.
אֲנִי מְבִינָה —
עַל דַּעְתֵּךְ לֹא יַעֲלֶה
שֶׁמִּישֶׁהוּ עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ…
לְמַטָּרָה
שׁוֹנָה.
וּבְעֶצֶם, הִיא לֹא כָּל כָּךְ אַחֶרֶת
מַטְּרַת בּוֹאָהּ שֶׁל "הַמְּשׁוֹרֶרֶת"
לִכְתֹּב שְׁלוֹשָׁה יָמִים בִּדְמִי הַלֵּיל…
הוּא עוֹד צוּרָה אַחַת
לְהִתְפַּלֵּל.
כל כך נכון וכל כך קרוב . השיר התפילה והאמנות
מירי, תודה. זה עונה על מה שרצית לדעת?
השירים נפלאים, ומלבדם האם את מוגנת שם? אני כזאת פחדנית עדיין…
התרגלתי לא לפחוד. כל חיי חייתי בבתים מבודדים. מזלי שלא הרשתי לעצמי מעולם לראות סרטים מפחידים. אילו ראיתי את סרטי איצ"קוק כשכל חברי צפו בהם — לא הייתי יכולה לחיות כמו שאני חיה.
את עושה את מה שאני רק חולמת ובסוף יוצאים לך כאלו שירים, הללויה!
תודה, חני — אבל זה במקום דברים אחרים. מעולם לא הייתי בפריז למרות ששפת אמי צרפתיית! מעולם לא הייתי בלונדון או בניו יורק למרות שאני מתרגמת כל הזמן מאנגלית וכו"
עם כך סבינה, נכונה האימרה
"כל העולם בנפשו של משורר"
אבל אני בוחרת להאמין שעוד תסעי
בגלל התנועה הרבה שיש לי כאן בארץ, נשאר מעט מאד צורך לנוע בחו"ל.
חוץ מזה אני מבדילה בין מקום שרלוואנטי לכתיבה שלי ובין מקום שהוא רק תיירות. חו"ל הוא רק תיירות.
הֵכַנְתְּ לִי זֵר קוֹצִים
סבינה
בִּשבילי את מלכת היהודים
גיורא
גיורא, רציתי לנזוף בך ולומר — אל תצלוב אותי כבר! אבל במחשבה שניה זה שאני מתמקדת בנושאים שאינם בראש מעיינהם של רוב הקוראים היום— די צולב אותי.
שלום סבינה
לא תמיד צריך ללכת עם האנלוגיות עד הסוף. אבל זה מה שיפה בשירה- כל אחד מחליט לאן ועד איפה הוא מגיע אתם.
בכל אופן מה שכתבתי היה באהבה ובהערכה.
ומה עם שירו של נתן יונתן "כמו בלדה"
הנה הבית הראשון:
אם זר קוצים כואב
זה מה שאת אוהבת,
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב.
ואם שירים אהבת,
רק שכתובים באבן-
בין הכפים אגור
ובסלעים אכתוב.
קלעת לאחד השירים האהובים עלי ביותר. אני מרבה לשיר אותו.
סבינה, השירים שלך מאד מרגשים. מאד מרגשים. סבינה, שירים נפלאים.
אקרא שוב
תודה, איריס. מאז שאמרת לי משהו על הרגישות, אני רואה הכל אחרת.
אמרת שהרגישות לא פוחתת עם הגיל וכאילו השחיקה אלא גוברת עד לאין נשוא. אני נוכחת כל יום שזה נכון. בעיקר ביחסים עם אנשים וילדים.
הפעם הראשונה ששמעתי על המקום הזה היתה דווקא בשיר של תלמיד שלי, ינאי ישראלי (שגם הוציא ספר יפה בשנה שעברה).
הספר הזה הגיע אלי. בחור מישוב כפרי על יד רמלה אולי כפר שמואל.
"לִכְתֹּב שְׁלוֹשָׁה יָמִים בִּדְמִי הַלֵּיל
הוּא עוֹד צוּרָה אַחַת לְהִתְפַּלֵּל"
אין לזה הגדרה אחרת.
מקסים.
תודה שחר-מריו. דרך אגב פעם עשיתי פעולה עם תלמידי "מתן" והיה ביניהם גם יקיר בן משה. לקחתי אותם למנזר הזה לכתוב בתוך המערה בה התחבא יוחנן מפני הורדוס —
כלם חוץ מיקיר הפיקו שיר-מקום.
סבינה, "הֵכַנְתְּ לִי זֵר קוֹצִים" כמו ישוע, להבדיל, ולהתקדש בכתיבת שירה כתפילה- מאוד אהבתי.. האווירה של המקום מאוד חזקה ועוברת היטב.
אלה הן החוויות שלי — מקומות. אני שמחה שזה עובר.
סבינה, אני בטוח שימייך מופקדים במקומות הקסם האלה, ונושאים תשואה גבוהה יותר מכל בנק. כי שירים טובים זו קרן שאין לה שיעור.
אני מדמינת לי אותך ,סבינה, בדמי הליל ישובה על מחצלת ומתפללת את שיריך ,כשאורות וצללים של נירות מרקדים על הקירות ,את נושא לרומן סבינה, מסתורית ומיוחדת כמו ממאה אחרת, השיר כמובן מקסים ,תשואה נאה
חנה, איך שאת יודעת להרחיב ולהעצים את הדברים, איך שרובנו מחפשים רק הנדרסטייטמנט, אולי מחשש להתפש רומנטים מדי!
תודה, משה.
עכשו שיש בינונ הברית של "החוויה הדתית לסוגיה" — אתה נחשב אצלי מבין בקסם.
סבינה, אהבתי את השירה כעוד צורה להתפלל. הקטע הראשון נהדר בעיני. יורדת על ארבע למקורות המים. ורק שלא ייבשו המים.
תודה, חנה, על שאת מעצימה סיטואציות שרובנו נוהגים לתאר בהנדרסטייטמנט — פן ניתפש כרומנטים מדי!
אני לא מתבישת להגיד ,שאני רומנטית כולנו רומנטיים ,אהבה היא משאת הנפש של כולנו, מושא געגועים ואידיאל במישור האישי והאוניברסלי
לא, מירה, הם לא ייבשו.
מדובר פה במעיים ממנו שתה יוחנן המטביל בימי הורדוס והוא עדיין מפכה.
למי שחי בטבע המחזורים האלה ברורים. המים תמיד חוזרים.
נפלאים השירים. אהבתי מאוד את האחרון.
ולגבי המנזר, כמה עצוב לשמוע.ידעתי שהצרפתים נזרקו, וחשבתי שהוא סגור לגמרי. אבל גם זה לא משהו, פועל ערבי נרגן. ואיזה כיף לך: לכתוב בשקט הזה.
אהבתי מאוד . במיוחד הזדהתי עם המחשבה שהיצירה, הכתיבה היא תפילה.
תודה, לוסי.
מאוד מאוד מאוד יפה ומרגש. תודה