שִׁיבָה לְעֵין כֶּרֶם
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זִכְרוֹנוֹת
שָׁטִים בַּאֲוִיר הָעֵמֶק…
וְהַמַּחְבֶּרֶת מִכְמֹרֶת
וְהָעֵט קֶרֶס
וְהַבְּדִידוּת פִּתָּיוֹן
קָפֶה לִשְׁנַיִם בַּחֲצַר הַמִּנְזָר
עָשִׂיתִי לִי שְׁנֵי סִפְלֵי קָפֶה
שֶׁלֹּא לַחְזֹר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ לְמִטְבַּח הָאוֹרְחִים
וְלָקַחְתִּי לַכִּסֵּא
שֶׁהִקְדַּמְתִּי לְמַקֵּם בֵּין הַבְּרוֹשִׁים
וּפָגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ גַּנָּן
וּשְׁנֵי צַלָּמִים
וְתַיֶּרֶת
וְהִרְגַּשְׁתִּי טוֹב
עִם זֶה שֶׁחוֹשְׁבִים
שֶׁאֲנַחְנוּ שְׁנַיִם שֶׁמְּשׂוֹחֲחִים וְאוּלַי אוֹהֲבִים
וְלֹא אַחַת
שֶׁשׁוֹתָה שְׁנֵי סְפָלִים
לִפְנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לַמַּחְבֶּרֶת
אֶת דַּעְתָּהּ
עַל בְּרֵכַת הָאֲגִירָה שֶׁרוֹקְנוּ
וְעַל 5 הַכִּפּוֹת שֶׁהוֹסִיפוּ לַמִּנְזָר הָרוּסִי
ואני הצלחתי לדוג אותם בהצצה חטופה בבננות לפני שאלך לישון. יפהפיים !.
הראשון מלנכולי והשני מריר משהו,לא?
ואני יצאתי לצעדה בשביל הגובל במטע הבננות האמיתיות! ושמחתי לפגוש אותך כאן. תודה.
סבינה
איזו פרוזאיות-שירית ואיזו אווירה
ממש חשים את המקום ואת התשוקה של היחיד להיחשב שניים
ועוד ועוד
דפנה, אני כל כך שמחה לשמוע ממך!
במנזר הזה פגשתי את שבי בזמן מלחמת המפרץ הראשונה ועד היום אני מצטערת שלא נענתי להזמנתה לסיאנס!
שני שירים שכדאי בשבילם להיות ער, עכשיו ובכלל.
תודה, חני.
אני העלתי אותם ויצאתי להליכה לילית בשבילי בקבוץ, כשאני מלקטת פה ושם מנגו שנפלו מן העצים ומתבוננת בירח המלא שפתאם היה בליקוי!
סבינה, יפה. במיוחד אהבתי את השני עם האירוניה של שני ספלי הקפה.
תודה, מירה.
הוילון יחכה.
למרות שהוא כבר שב והופיע בשירך אותיות וכבר עורר את זעמו של אמיר!
מת עלייך, כרגיל.
כשהייתי ילד גרנו בבית וגן והיינו מטיילים הרבה מאוד בבית הכרם. היו להורי חברים תל אביבים שהיו מתארחים במנזר שם, וכילד נמשכתי אחר החיים המאוד אחרים מאחורי החומות והברושים והשיחים.
התכוונתי עין כרם, כמובן…
יוסי, עשינו כנראה דרך דומה.
לי היו דודים שגרו בעין כרם וכמוך הלכתי שבי אחרי ה"אחרות" של הגן הנעול, האירופיות, המאה התשע עשרה…
איזה יופי של אוירה ורגש, מקסים.
וְלֹא אַחַת
שֶׁשׁוֹתָה שְׁנֵי סְפָלִים
לִפְנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לַמַּחְבֶּרֶת
אֶת דַּעְתָּהּ
זה שבה את לבי
תודה, חגית.
אז את באה לגור בצפון?
שלום סבינה
אני רוצה להתייחס לשיר הראשון מפני שבדרך מסוימת הוא מדבר על המילכוד שמשוררים נמצאים בו:
בהתחלה- החיים שימשו כחומר לשירים.
לאחר מכן מתפתחת אנטנה המחפשת את השירים ואז כבר קשה להבחין אם החיים הם הכותבים את השירים או אולי השירים הם המכתיבים את החיים.
שלך
גיורא
גיורא,אתה צודק. עובדה – השיר הבא במחזור הוא זה:
אַנְטֶנָה
בְּאֶמְצַע הַעַכְשָׁו
הָאֹשֶׁר
שֶׁל
בְּרוֹשׁ
עִם רֹאשׁ בַּשָּׁמַיִם וְשֹׁרֶשׁ
בַּתְּהוֹם
אֵשֵׁב מִתַּחְתָּיו
אַמְתִּין לְשִׁדּוּר מִן הַנֶּצַח
יפה אם כי הבנתי יותר את השני.
אומי, הראשון בנוי יותר על השפה. זה שהזכרונות "שטים" הופך אותם פתאם לדגים ואת המחברת לרשת-דיג שממתינה לתפוש אותם ולהפוך אותם לשירים.
סבינה, רציתי שתדעי שלפעמים אני באה אליך בשביל לקרוא שירים לנפשי. וחשבתי אולי הספל השני הוא של מי שחסר אותך. אתמול היו על שלחני בסלון 3 כוסות (לא אופייני לי) וחשבתי אם ככה מוצאים אותי וודאי תבוא השאלה מי היו השניים האחרים. שירים נפלאים מאד. תודה לך.
שולמית, עשית סיטואציה עשירה מעניין הכוסות! זה מתחיל למשוך אצלי חוטיןם של הכוס של אליהו… ושל חצי הכוס המלאה וחצי הים המלא שמוכרחים לראות כדי להמשיך לכתוב ,לחיות, לשחות…
יפה, עצוב-ציני-משרה אווירה. בייחוד השני.
איציק, מה שאני רוצה להשיג בשיר זה הנכחה של משהו ולא רק תאור שלו. אם נוצרה אוירה — זה הושג. תודה.
סבינה יקרה איזה כיף לקרוא את המראות המוכרים. לצערי גם התחושות של הבדידות . אבל זה בילדאין אצלי .
חיבוק
מירי, הבדידות הזאת היא כייף גדול. ביחוד למי שלא מרגיש שהחמיץ. למי שהיתה לו אהבה גדולה וחווה את המנזר גם כקן אוהבים — זה בסדר גמור עכשו לכתוב, סוף סוף, בשקט.
סבינה, שניהם שניהם יפים יותר
ואני מאוד אוהבת את קפה לשניים — יפהפה.
יעל יעל, איזו שמחה לשמוע ממך! תודה.
היי סבינה
מרגישים את הנוף את הריח, את הזכרונות
להתראות טובה
ישנה הבדידות, סבינה ,שהיא כורח, משא מעיק ,לא מרצון, ויש גם לבדיות שהיא היכולת להכיל ולמלא את עצמך בעצמך, שיריך אלה מקסימים ונוגעים בלב ובעיקר בלב של הלבדיות הקסומה הזאת ,כשאומרים למחברת מה שחושבים ,כשיוצרים.
נכון, חנה ,לשהות לבד כשאינך בודד — אין טוב מזה!
תודה, טובה. את יודעת דוקא בביקור הזה לא היה שם כל כך קסום. הכל יבש. ובקיץ כשירושלים מלאה פסטיבלים… אין כל כך מצב רוח להסתגר במנזר. אולי זה עשה את השירים יותר פרוזאים ויותר ישירים.
סבינה, השירים כניחוח הקפה השחור שלגמתי זה עתה מול המחשב הפתיין.
עד כמה חשובה מראית העין והרושם שאנחנו רוצים להשאיר על אחרים.
אוהב את המורכבות שנוצרת בין המרחב הפיזי-מנזר – וההתבודדות לבין קול הנפש המהדהד את הכמיהה ליחד.
תודה, משה. הניחוח הגיע הנה.. עכשו אקום להפסקת קפה בחוץ מול הכנרת!
סבינה
השיר השני מאד נוגע בלב:
וְהִרְגַּשְׁתִּי טוֹב
עִם זֶה שֶׁחוֹשְׁבִים
שֶׁאֲנַחְנוּ שְׁנַיִם שֶׁמְּשׂוֹחֲחִים וְאוּלַי אוֹהֲבִים
וְלֹא אַחַת
שֶׁשׁוֹתָה שְׁנֵי סְפָלִים
פשטות קריסטלית וגם כל כך את, כחול עיניך בין ברושים, ריח עין כרם וכיסא..
יפה, כל כך יפה
איריס
תודה, יקרה.