נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
סבינה,
אני אוהב את החקירה שלך.
שיר חוקר ויפה.
האם יש דרך מדעית יותר ממטאפורה של המשוררת?
וגם נזכרתי בסיפור ששמעתי פעם.
נזיר נודד
ביום לוהט
ניסה להיכנס
לקרירותו של המקדש
אך אבנים מלוטשות
שבחצר שרופת השמש
הבעירו את כפות רגליו היחפות.
בסבל רב
ובתפילה נואשת
הגיע לבסוף לשער של תקוותו.
ושם,
ישב קבצן.
לא היו לו רגליים.
ראיתי מישהי שכותבת שירים נפלאים!
שולמית, תודה רבה. אחי נפצע בתאונה וזה גרם לי לשים את השיר הזה.
אוי סבינה, ואני חשבתי שאת ואני ועודד
כתבנו על הכתיבה.
רק בשורות טובות!
סבינה,
אני אוהב את החקירה שלך.
שיר חוקר ויפה.
האם יש דרך מדעית יותר ממטאפורה של המשוררת?
וגם נזכרתי בסיפור ששמעתי פעם.
נזיר נודד
ביום לוהט
ניסה להיכנס
לקרירותו של המקדש
אך אבנים מלוטשות
שבחצר שרופת השמש
הבעירו את כפות רגליו היחפות.
בסבל רב
ובתפילה נואשת
הגיע לבסוף לשער של תקוותו.
ושם,
ישב קבצן.
לא היו לו רגליים.
גרא, תודה על הספור.
ותודה על התגובה.
הוא נכתב בשבוע שעבר כשעיוור ביקש ממני לעזור לו לעבור מעבר חציה סואן ליד התחנה המרכזית בירושלים וראיתי מה הןא עובר.
שמתי אותו עכשו כי לאחי קרתה תאונה די חמורה והוא אדם מאמין.
סבינה
את השיר עכשיו הבנתי אחרת, אחרי ההסבריפ לגרא ושולמית
צר לי, החלמה מהירה לאחיך
איריס