סבינה מסג משוררת ומתרגמת
אחרי העגור של "זמן החלום"
עגור של שנת בצורת
סבינה
שְׂפַת הַשְּׁתִיָּה
שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת הָיְתָה שְׂפַת-הַקֹּדֶשׁ שֶׁלָּנוּ
שְׂפַת-הַשָּׂפוֹת תַּת-הַשָׂפָה
שֶׁמִּתַּחַת לְכָל הַשָּׂפוֹת הַזָּרוֹת
שְׂפַת-הַתַּשְׁתִּית שְׂפַת-הַשְּׁתִיָּה
חֲלֵב-הָאֵם מֵי-הַחַיִּים שֶׁיָּנַקְנוּ מִצִּנּוֹרוֹת
שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מְחֻבָּרִים
גַּם
לַשָּׁמַיִם
לַמְרוֹת הַהַפְרָדָה בֵּין מַיִם לַמַּיִם
לַמְרוֹת הַהִקָּווּת שֶׁתֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה,
לַמְרוֹת גִּדְרוֹת הַבִּטָּחוֹן וְהַשּׁוֹמְרִים שֶׁהִפְקַדְנוּ
וְהַנְּכָסִים שֶׁהִסְתַּכַּנּוּ לְהַפְקִיד אֶת כֻּלָּם
בַּבַּנְק שֶׁל אַרְמוֹן רַב-תִּפְאֶרֶת.
שְׂפַת-יָם-כִּנֶּרֶת הָיְתָה שְׂפַת-הַנְּשִׁיָּה,
מְלֵאוּת הָאִלְּמוּת שֶׁל שָׂפָה-לֹא-מְדֻבֶּרֶת , מוּשֶׁרֶת ,
מֻבְנֵית לְתוֹךְ עוֹרְקֵנוּ, מַפְעִילָה אֶת
מַשְׁאֵבַת הַלֵּב
שְׂפַת -גּוּף שֶׁהַסְּגִירָה לֵב פָּתוּחַ
נְבִיעָה אַחֲרֵי נְבִיעָה מְלוּחָה ,
חֲדָרִים חֲדָרִים , אַרְמוֹנוֹת אַרְמוֹנוֹת
— גִּשְׁרֵי זָהָב —
שֶׁעֲלֵיהֶם כֻּלָּם עוֹבְרִים כֻּלָּם עוֹבְרִים
וְאַחֲרוֹן נִשְׁאַר.
שְׂפַת-יָם-כִּנֶּרֶת שֶׁהָיְתָה לָנוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים
וּמַיִם אַחֲרוֹנִים, כָּל נַחֲלֵי הַשֶּׁבֶר
שֶׁנִשְׁפְּכוּ אֶל אַגָּן שֶׁכֻּלּוֹ
תְּכֵלֶת –
יְבֵשָׁה עַכְשָׁו,
בֹּשָׁה עַכְשָׁו
שֶׁמִלָּה שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא מִלָּה,
שֶׁהַשִּׂמְלָה הַיָּפָה עִם הַנוֹצְצִים
מֻפְשֶׁלֶת!
וַעֲגוּר-כֶּסֶף עֲנָק שֶׁכָּל הַבֹּקֶר הָלַךְ וְחָזַר, לְעֵינַי,
עַל קַו-הַחוֹף
הַנָּסוֹג
כִּמְחַזֵּק אֶת הַמַּכְפֶּלֶת הַחֲדָשָׁה שֶׁלֹּא
תִּפָּרֵם גַּם הִיא,
נִכְנַס עַכְשָׁו
עַד "הָעֹמֶק"
וְנֶעֱצַר —
רַגְלָיו גְּלוּיוֹת
בַּמַּיִם הַמְּכַסִּים רַק אֶת הַטֹפָרִים ,
כְּמוֹ לְהַרְאוֹת
לְזֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עֲדַיִן בַּגַּן-אֵל -שָׁם -נָטוּעַ
— עַד
הֵיכָן
הַדְּבָרִים מַגִּיעִים.
סבינה, מרגש, מדמיע. כל כך נוגע, וכל כך היטבת לכתוב את השיר הזה
אני שמחה ומודה לכם כפל כפליים , משום שבזמן האחרון חששתי לשים דברים ארוכים ולא כל כך שמחים, שמא אין לאנשים סבלנות לקרוא. והנה — יש ויש. תודה מקרב לב.
סבינה, זה היה ממני, איריס, אבל אני בטוחה שגרא היה מסכים עם כל מילה שכתבתי
ושוב כתבתי עם שגיאה את שמי…
שיר נוגע ונפלא, ואמיתי עד כאב, היתי שם ראיתי את עגור הכסף ההולך על תפר המכפלת, כמה ימים הדימויים שלך
הכוונה כמה יפים, אבל גם כל הימים…
אמי נהגה לתפור לי את השמלות ואני זוכרת היטב את חוויית המכפלת.
הכנרת לא פעם נראית לי כחצאית באורכים משתנים ורגלי עופות המים — מחטים. לפעמים גם הדקלים הדקים מימי עליה ראשונה.
עצובה הכנרת, גם אני.עצובה בכלימתה, כמו ענייה מחזקת את המכפלת שוב ושוב.
והעגור שייתייחס אליה יפה ! בעדינות, תקופה קשה עוברת עליה.
שיר מקסים סבינה. אני אוהבת שאת כותבת על האיזור המופלא הזה שבאמת יש לו שפה משלו.
חוזרת מטיול בנחלי הצפון. היום טבלתי במעין בטבחה שבגללו התאהבתי באזור כולו.
אחר כך המשכנו לנחל שניר (וארוחה ב"דג על הדן")– מקורות המים של הירדן והכנרת. יש פחות מים אבל תמיד נעים ומרענן ומצעיר את החיים– שוב אתה ילד בתנועה בטיול לגליל…
אוי אוי אוי כל כך יפה וחכם ואוהב ו…עצוב. אנא מסרי בשמי דש לעגור המדווח ממקומו העגום.
תודה, מירי. אמסור את דרישת השלום.
פעם אמרת ששירים ארוכים נוטים להסתבך. אני שמחה שזה עבר בסדר.
לא זוכרת שאמרתי את זה בכל מקרה השיר הזה נפלא מאוד!
אה!
תודה סבינה על הפשלת השמלה