בננות - בלוגים / / אגדת הבנייאס
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

אגדת הבנייאס

   עדולה

               אַגָּדַת הַבַּנְיָאס

 

 

 

שְׁמַעְתֶּם  עַל  נִימְפָה ?

  הַשֵּׁם מַה  מְהַדְהֵד…

 היֹה  הָיְתָה  נִימְפָה ,

 כֻּלָּם קָרְאוּ  לָהּ   הֵד.

 

 וְכָאן  הָיָה  בֵּיתָהּ ,

 קָרוֹב  אֶל  הַמַּפָּל .

וּפָּאַּן  אָהַב אוֹתָהּ ,

אַךְ הִיא אוֹתוֹ ? — בִּכְלָל !

 

לֹא  אָהֲבָה  אוֹתוֹ ,

אַף כִּי  הָיָה  אֱלִיל .

מֵעֹצֶם   תּוּגָתוֹ

 נִגֵּן  לָהּ  בֶּחָלִיל…

 

 נִגֵּן  מִלֵּב  אוֹהֵב

לַנִּימְפָה  הַיָּפָה…

 הָמוּ  עֲצֵי   דֹּלֶב ,

לֵב הַנָּהָר   קָפָא .

 

וְהֵד … לִבָּהּ הִפְשִׁיר !

יָפֶה  הָיָה  הַשִּׁיר …

וּפַּאן  הָיָה  נִפְלָא!

רָצְתָה  לָתֵת  קוֹלָה

 

לוֹמַר  לוֹ  אֶת  הַכֹּל

 

אַךְ לֹא יָצָא לָהּ קוֹל

      — רַק הֵד  כְּמוֹ  מְהַר…

  הַהֵד הַזֶּה  נִשְׁאַר.

 

 וְגַם צְלִילֵי חָלִיל

תְּלוּיִים עוֹד   פֹּה  וְשָׁם. . .

אַךְ  מִי  מַסְפִּיק

                    שָׁקֵט

 

 כְּדֵי   לִקְלֹט    אוֹתָם  ?                                             

 

 

 

17 תגובות

  1. סבינדולה
    אני קורת את השיר העדין המתנדן שלך, שבע בבקר, אמצע קיץ, והעובדים, לכן ,באים מוקדם:
    תותכים עצים, חותכים דשא, שואבים עלים, מנסרים גדרות, הומים בפטישי אויר
    כל משפצי השכונה הבורגנית הזו קמו עלי הבוקר
    איפה פאן? תשלחי אותו יותר חזק

    • "וגם צלילי חליל תלויים עוד פה ושם ,אך מי מספיק שקט כדי לקלוט אותם" שורה יפהפיה עם מסר עמוק ,מי ששומע את קול החליל, שומע את הקול של הלב ,ומי ששומע את קול הלב וחי לפי קצב פעימותיו ,זוכה. תודה על השיר

      • חנה, נכון, זו הפואנטה. ישנו עולם שלם שמשדר בתדר אחר לחלוטין ולכן נדיר ששומעים אותו. הנסיעות שלי ל"מקומות" הן בשביל להיפטר מן השמיעה הרגילה כדי להגיע לקשב.

    • איריס יקרה — את פאן צריך להעלות באוב או לחכות לו במקומות שהוא עשוי עדיין להסתובב… חייבים טבילת בנייאס וכל שאר מקומות הקסם — מזמן לזמן.

  2. שיר אהבה יפה. אני לא בטוחה לגבי איז סוג של שקט אנחנו זקוקים כדי להקשיב, לשמוע. איזה רעשים מפריעים יותר ? חיצוניים או פנימיים?

    • יש מקומות שפועלים אצלי על שני סוגי הרעשים: פתאם מה שכל כך מטריד פחות רלוואנטי ומה שקורה פה… הוא העיקר.

  3. מירי פליישר

    עדולה יקרה
    ניגנת לי על מיתרי הבניאס מהמקומות המרגשים שאני מכירה . שם אני תמיד מרגישה שהייתי פעם מישהי אחרת.
    תודה יקירה ודש לסבינה

    • הד"ש נמסר. אז את מכירה את הבנייאס… כמה זה עושה לי טוב כשיש פרטנרים לאהבות האלה!

  4. נהניתי משינוי הזווית של האגדה.
    הנה כמה מצלילי החליל שמשמיע ג"יימס גלוואי ליצירתו לחליל של קלוד דביוסי: סירינקס (היא ,שם ההד שבשירך הנפלא כמובן).

    http://www.youtube.com/watch?v=A_ZSSkMzS5E&feature=related

    ועוד משהו מעניין-כשאת מפרסמת שיר על הכנרת, יוצא לי פתאום להגיע לכנרת ,(ואז יוצא שאני חושבת עלייך).
    פתאום כעת ,כשאת מפרסמת שיר על הבניאס אני בדיוק בדרך לטיול…לשם,מחרתיים.(ברור על מי אחשוב)
    אם מותר לבקש…יש לך איזה שיר על קנקון?:0)

    • תודה על המוסיקה. אני מאד אוהבת את גולאיי. קנקון?

      אני מוזמנת לפסטיבל שירה בניקרגואה ומהססת אם לנסוע. זה הכי קרוב לקנקון לא?!

      • ניקרגואה? לא נשמע לי הצליל, קנקון נשמע קינקי כזה.
        אבל ,נחמד לשמוע שבניקרגואה יש מקום לשירה, המדינה הזאת חוותה הסטוריה של מלחמות ואסונות טבע ,שזה מפנה אופטימי עבורה ואני בטוחה שלהיות נוכחת שם זה חשוב. מאחלת לך שתהני ואולי אף נשמע ממך "שיר ביקור".

  5. השיר שלך מוכיח שאת מספיק שקטה כדי לקלוט,ולתת לשיר הד של פאן ופאן של הד

  6. היי סבינה
    שיר מלא אוירה
    אני בקליטה גבוהה
    להתראות טובה

    • טובה, עוד לא שמעתי מישהו אומר על עצמו דבר נחמד כזה : אני בקליטה גבוהה.
      תודה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג