סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

המורה

 

עדולה   מרחרחת במה שנעשה כאן…  ואז שולפת ממאגריה  משהו שעונה על משהו, שממשיך משהו…,   הערב נראה לה שיש איזה חיפוש דרך אצל כמה וכמה מהמשתתפים

 

 

הַמּוֹרֶה

 

 

 

מַה  טִּיב  הַנָּתִיב?

אִמְרוּ,  אֲנָשִׁים:

הַדֶּרֶךְ  סְלוּלָה

אוֹ כֻּלָּהּ טְרָשִׁים?

 

מַה טִּיב  הַנָּתִיב:

בּוֹצָנִי, זְקוּר קוֹצִים?

אוֹ  עֲטוּר  צַמָּרוֹת

מַצִּילוֹת  שֶׁל עֵצִים?

 

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ " אָמַר  הַמְּזֻקָּן,

"בְּדֶרֶךְ -לֹא-דֶּרֶךְ הִגַּעְתִּי  לְכָאן".

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ" אָמַר  הַמּוּקְיוֹן,

"הִגַּעְתִּי לְכָאן עַל  כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן".

 

"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ"  אָמַר הֶעָשִׁיר,

"אֲנִי הִגַּעְתִּי בְּדֶרֶךְ אֲוִיר!"

 

"אֲנִי יוֹדֵעַ" אָמַר הַמּוֹרֶה,

 

"צְאוּ אֶל  הַדֶּרֶךְ… וְרְאוּ   מַה  קּוֹרֶה."

 

 

 

17 תגובות

  1. והדרך האמיתית עליה מורה המורה כוללת הכל: גם דמיון גם חתחתים ודרדר גם המוצל וגם המואר -אין כמו חווית הדרך הנחווית, היא העיקר! שיר יפה כמו כל שירי עדולה וכמה חכם

    • תודה, חנה. את כמו עונה על ספקותי: בכל פעם שאני קוראת את השיר הזה בפני מחנכים — חסר לי משהו, חסר פירוט של מה שהמורה נותן צידה לדרך… אבל את אומרת שזה כלול במה שכבר נאמר קודם, יופי!

  2. סבינדולה
    אני מניחה שזה גם על "אישוורי והגורו"
    אז אם יהיה לי כח נפש לזה, אביא כאן שיר המייחס לשלך, הנהדר, המלטף
    כאצלי זה לא היה כל כך
    מלטף..
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1288602
    איריס

  3. מירי פליישר

    ב ד י ו ק

  4. כן, הדרך היא הדרך עצמה.

  5. הדרך מספקת את התשובות. היא יודעת לאן ללכת בשבילנו.
    ואחזור למילים שבהן מסתיים הסיפור שלי המפורסם כאן: "ענבים, בזיליקום וזרעי כוסברה" : http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=53&itemID=1187

    "הם נמצאים במקום שמזמן לנו את הפתרונות לכל החידות, אולם גולל אותם כרצונו, הם נמצאים במקום שהוא אל-מקום מטבעו ובתור שכזה הוא המקום שנמצא בו מספר האנשים הגדול ביותר בעולם. הם נמצאים במקום שאין לו התחלה ואין לו סוף ולכן מצויים בו כל ההתחלות וכל הסופים של כל מי שאי פעם דרך בו. הם נמצאים בדרך".

    • מיכה, לפני ששמתי לב שהמשפט כאן, לחצתי וכבר הייתי בספור שם… וקשה לי לחזור עכשו אל שיר הכנרת שאני כותבת בחוץ.

  6. פשוט (לטובה) וחכם והחריזה במקומה.

    • תודה, איציק. הזכרת חריזה. אני התפצלתי לעדולה כדי שיהיה מותר לכתוב בחריזה . אבל עכשו זה חוזר גם בכתיבה למבוגרים ,תודות לדורי מנור שקיבל לפני יומיים פרס טשרנחובסקי.

      • גלדמן מוטי

        סבינה, אופנת מנור חזרה מזמן וכבר חזרה לאחור. ואפילו בהו יש שירים שאינם נחרזים. ובכלל מה אכפת לך מאופנות. אל לך להפוך לעדולה כדי לחרוז. חרזי כאוות נפשך.אני מרשה לך תמיד ולתמיד.

        • אתה חמוד. אבל כל זה היה לפני 25 שנה. אגלה כאן סוד: זה שנים שאני לא כותבת שירי ילדים. אבל יש לי מאגר עצום.

  7. משה יצחקי

    והדרך עודנה נפקחת לאורך סבינה,
    נתת ביטוי שירי לשהקפת עולם חינוכית ופילוסופית. רק כשמאבדים את הדרך מוצאים אותה.

  8. כל כך נכונה השורה האחרונה.
    מאמץ בחום.

  9. אני מאד אוהבת, אין כמו הדרך ושלא תיגמר לנו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג