בהמשך לאליענה – מחווה לחיפה.
ואם הפוסט של אליענה היה מלא תום נעורים,
זה ממש חוזר לילדות.
והוא בכלל לא שלי אלא של עדולה
מן התקופה שגרה בכליל.
הַמִּגְדַּלּוֹר
עַל הַכַּרְמֶל, הַמִּגְדַּלּוֹר כְּבָר מְנַצְנֵץ.
וְכָל אֶחָד חוֹשֵׁב: " לִי הוּא קוֹרֵץ!
לִי הוּא רוֹמֵז: אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ…
וְגַם מָחָר אֶרְאֶה , זוֹ הַבְטָחָה!"
וְאָז , בְּלֵב שָׁקֵט , אֲנִי נִרְדָּם,
בְּלִי פַּחַד לְהַפְלִיג … לְ לַ הַ דָּ " ם,
בְּלִי פַּחַד לַעֲזֹב אֶת הַנָּמֵל –
כִּי יֵשׁ לִי
מִּ גְ דַּ לּ וֹ ר
עַל הַכַּרְמֶל!
מזכיר לי שיר ששרנו בילדות :
הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור
אך תמיד כשחזר עם ליל
מרחוק היה מבחין
בתוך השחור
אור פלאי קורץ לו וצוהל
במקרה הזה יש גם מגדלור
אמירה, המגדלור של סטלה מאריס לא מי יודע מה, או המגדלור הפיצפון שיש לי פה בקצה מזח הדייגים בגינוסר…
תמיד כל הענין הוא האור הפלאי!
מקסים! ההשגחה המרגיעה, הנותנת ביטחון, המכוונת, ההורית.
ממש כך. מן הגבעות של כליל רואים את המגדלור על הכרמל בדמות נקודת אור נפקחת נעצמת נפקחת נעצמת, כמו קריצה האומרת "יש מי שרואה!"
שיר משרה רוגע וביטחון. מקסים.
תודה, סיגל. אין ברירה, צריך ללמוד איך להרגיע את עצמו.
מגדלור הוא סמל להרגשת ביטחון. אהבתי את השיר ואת הדרך בה את מתארת שהוא מנצנץ במיוחד בשבילך. זה אומר שהוא באמת מגן עליך.
כן, שירי, כל דבר יכול להפוך ל"כוכב שלי"
אוי סבינה, זה מזכיר לי את הציורים מכליל…אגב, קראתי את השיר שלך ב 6 בבקר..
ומה שהכי ריתק אותי מהמרחק של כליל מהים, זה המגדללור, או מה שזה לא יהיה. מהמרחק הכל מתפרש לפי צרכי הנפש, והמגדלור הזה של חיפה כל כך הרגיע אותי בתקופה הסוערת ההיא…
איריס
תודה, איריס. יש באמת מגדלור בחיפה שרואים מכליל. אני גיליתי אותו בלילה הראשון של חנוכה, במצב רוח רע מאד כשהייתי לבד אפילו בלי נרות ופתאם הנר הזה!
אוי
היי עדולה, התגעגעתי אלייך! מקווה להתראות ביום שישי אצל מירי. חסר לך שאת לא באה… יוסי