טבריה , הַטַיֶּלֶת
קַאִי
מִתְחַנֵּן שֶׁנִּרְקֹד "עוּגָה עוּגָה עוּגָה"
וַאֲנִי
מְטַלְטֶלֶת רַגְלַיִם וְרוֹקֶדֶת
אַף-עַל-פִּי-כֵּן וְלַמְרוֹת-הַכֹּל!
סְבִיב יָם-הַתְּכֵלֶת שֶׁהִתְכַּוֵּץ
לְחֹר
מוּטָל כַּעַך-שֶׁל-חוֹף עָגֹל עָגֹל…
הַיָּם עֲדַיִן חִנָּנִי
אַךְ
לְשׁוֹנוֹ שׁוּב אֵינָהּ מִתְפַּתֶּלֶת
עַל רִבּוּעֵי הַשּׁוֹקוֹלָד הַמָּרִיר
שֶׁל קִיר-הַתֶּמֶךְ שֶׁהֶעֱמִידוּ הַבְּרִיטִים
בְּעִקְבוֹת הַשִּׁטָּפוֹן הַגָּדוֹל
כְּשֶׁשֶּׁבֶר-עָנָן עַל הֲרֵי פּוֹרִיָּה
הָרַס אֶל הָעִיר
נְטוּלַת הַמּוֹצָא אֶל הַיָּם.
אֶת הָרְחוֹבוֹת הַמְּתֻקָּנִים
כִּוְּנוּ אֶל הַכִּנֶּרֶת .
מִן הַבָּתִּים
שֶׁנהֵרסוּ הֵקִימוּ סוֹלְלָה ,
בָּנוּ טַיֶּלֶת — עָלֶיהָ כֻּלָּנוּ
חֹנִי.
כמה יפה ומפתיע החוני בסוף!
שיהיו גשמי בורות, שיחין ומערות; גשמי שבר ענן בפוריה!..
ואז, אז נבקש גשמי רצון, ברכה ונדבה…
תודה כמו תמיד, סבינה.
נעמי, שבר הענן הזה שהיה על הרי פוריה במאי 1937 היה אסון! גילגל סלעים והרס בתים. כל מאי חברי בטבריה חוששים שההיסטוריה תחזור על עצמה.
השטפון בטבריה היה בשנת 1934 לא 37 . כדאי לדייק למען האמת
כמה יפה התיאור הזה של הכינרת, שעודנה חיננית.
נזכרתי באימרה ההיא, על הכעך, של אוסיפ מנדלשטם: יותר מכל הוא אוהב בכעך את החור. כי את הכעך אפשר לאכול, אבל החור נשאר.
עם חוני המעגל או בלעדיו – אני מקווה שעוד יירדו הרבה גשמים על האגם היפה הזה.
לא הכרתי את האימרה הזו, אבל לא פעם התייחסתי לכנרת כאל "חור בתוך שבר"
ברגע זה אני יושבת עם המחשב על שולחן מתחת לחלון אל החור היפה הזה, ובדיוק שטות עליו ספינות מתפללים…. נוצרים!
סבינה יקרה
נהי מתחיל לחלחל לשיר ולא סתם . האמת שנהי זה מחבר יותר טוב למציאות משאיפת הלב לשלמות שאינה מבחינה בחסרונות. נראה שהקונפליקט שלך מתבטא היטב בשיר והופך אותו עמוק כמו המים במרכז הכנרת.
אתמול חשבתי שצריך להתחיל קמפיין . תנו מים לכינרת ומישהו הציעה אולי להביא קצת ממי נביעות…:(
אוי מירי. אימי היתה אומרת "א ביטרה גלכט" (?) בדיחה עצובה כל כך!
מירי, לא קשה לשיר את שירת הנהי או לעשות לנהי מקום בשירה. אנחנו שרים בדרך כלל "בהתעטף הנפש" כשעצובים.
האתגר הוא לשיר גם בהתעלות הנפש, בהיפתחות אל העולם.
סבינה בשיר הזה גם וגם בגלל זה הוא מורכב ועשיר ומטלטל בעיני.
התחושה שלי סבינה כבר זמן מה, שאת כותבת את השירים שאנחנו צריכים להתפלל.
תאור מוחשי ודינאמי.
שבי, תודה. כל פעם שילדים באזור הזה רוקדים "עוגה עוגה עוגה" אי אפשר שלא לחשוב על חוני המעגל, שאגב, קברו נמצא פה קרוב, בחצור הגלילית.
סבינה,
ברור שזה ריקוד לגמרי מאגי, לא ריקוד ההורה על חוף תל אביב סביב למדורה
שולמית, ההגדרה שלך תתן לי כח להרבה זמן. תודה.
התגובה ברחה למטה, אז היזדמנות להוסיף משהו.
במקור השירה הלא היתה פניה אל האלהות או אל המוזה. אני חושבת שאני כותבת "שירי מקום" אבל אנחנו יודעים שכשמסתובבים "בין אדם למקום" לפעמים פוגשים את אלהים!
ואת הרי יודעת שמקום גם הוא שם האל ובעיני זה מדהים שהאל שהצטמצם השאיר אותנו עם מקום לעצמנו וגם עליו אנו לא יודעים לשמור.
יש הרבה אנשים טובים וחכמים שמשקיעים מזמנם לחשוב איך לשמור על המקום שלנו. משום מה הם מעוררים התנגדות והתנגחות של חכמים בעיני עצמם שיש להם תשובה לכל דבר.
יפה הדיאלוג שלכן, סבינה ושולמית. שופך אור על השיר
איריס
שיר חכם ונעים כמו הכנרת. לגבי אוסיפ- שישאר החור וישארו המים…
אני אוהבת את השיר שהוא כמו דיווח, במצב אחר אלו יכלו להיות שורות בחדשות
אבל את הפכת זאת לשירה עם הסוף הפיוטי- חוני
להתראות טובה
כן, טובה. יש סוג של שירה שרוצה להיות מסוגל להכניס יותר אינפורמציה על העולם ולא רק על הרגשות האנושיים.