סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

Gary Snyder

 

 

מפה לשם, בפינג פונג של תגובות ותגובות נגד… הגענו לנושא שלא כדאי לפטור  סתם כך, בחינחונים ועיקצוצים .

 

האם המצב הרע בארץ עומד בנפרד מן המצב הרע בעולם.

 

בעולם המערבי  יש היום דיון בוער בשאלה: מדוע המצב כל כך גרוע?  מדוע גם לנוכח שינויי האקלים הרי האסון אין האדם משנס מתניו לתיקון המצב.

אלה שלא יכולים יותר להמשיך ב"עסקים כרגיל"  ולו מתוך דאגה שלנכדיהם לא יהיה אויר לנשימה,  נקראים "ירוקים"  ובמקום להבין שהם שליחים העושים את מלאכתינו    הם זוכים ליחס מזלזל ומתנגד.  לא כלם  לא תמיד. אבל רוב הזמן.

 

ירוקים אלה עוסקים בסוגייה כבר 4 עשורים  . המסקנה שהגיעו אליה היא  שלפני שיניי בפועל צריך לבוא שינויי בתפישה, בערכים.

כיצד מחוללים שינו עמוק  בתפישת החיים והעולם, כך שלא ננצל לא בני אדם ולא את האדמה?

 

כאן זה כבר עניין של הבנת נפש האדם, כלומר הפסיכולוגיה.  אכן נוצר  ענף אקולוגי של הפסיכולוגיה והוא קרוי אקו-פסיכולוגיה.  זו בודקת אם יש קשר  בין החור באוזון, אפקט החממה, הקטבים הנמסים, כריתת היערות, הפיכת אדמות פוריות למדבר, רעב באפריקה…  ומפלס הדיכאון הגבוה בחברה המערבית?!

 

המסקנה היא שיש קשר הדוק. כדי להיות שפוי לא מספיק לשקם את יחסינו עם המשפחה הקרובה  צריך לשקם גם את יחסינו עם המין האנושי כולו  ועם הבריאה כולה. שכן אנחנו חלק  מהעולם החמרי-רוחני, נוצרנו איתו במפץ הגדול. כל מה שקרה בעולם הפיזי חקוק בתודעתנו  שהיא עתיקה בהרבה מן התודעה הטכנולוגית-אורבנית – זו גילה לכל היותר 200 שנה.

 

אנחנו מדחיקים את דאגתנו שעוד מעט לא יהיו תנאי חיים על הכדור, הדחקה  גוזלת הרבה אנרגיה וכך אנו חיים חלקית ולא מרגישים טוב עם זה.

 

גארי סניידר היפנה עורף לתרבות האמריקאית וחיפש אלטרנטיבות. הוא מצא אותן בחכמת המזרח הרחוק ובמורשת האינדייאנית.  הוא איננו טוען שעלינו לחזור לחיות כמו אדומי העור או להפוך לגמרי לזן-בודהיסטים,  אך לאחר שנים של מחשבה, יחד עם מחות אחרים, הוא מתעקש שאין מפלט משינוי בדרך החיים המערבית, צימצום האוכלוסין על הכדור, הפסקת אובססיית הצריכה, רב תרבותיות, צבע מקומי,

גבולות גיאוגרפיים-אתניים טבעיים, וגישה של קודש וחגיגה לחיים,

 

 

הנה

השיר "בשביל הילדים" במקור.

 

 

For the chidren

 

 

The rising hills, the slopes

Of statistics

Lie before us.

The steep climb

Of everything going up,

Up, as we all

Go down.

 

 

In the next century

Or the one beyond that,

They say,

Are valleys, pastures,

We can meet there in peace

If we make it.

 

To climb these comimg crests

One word to you, to

You and your children:

 

Stay together

Learn the flowers

Go light.

 

 

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. עדנה גור אריה

    מילים כדורבנות. כל אחד מאיתנו יכול לתרום לשיפור המצב. אצלנו במשפחה לא רק מדברים על זה אלא גם משתדלים לעשות.

  2. יעל ישראל

    בדיוק!!! והתשובה היא חזרה לאדמה ולעלי החיים. אלא מה, עכשיו רק אומרים לנו שאפילו במזרח הרחוק הערים רק ילכו ויגדלו!!!

    עם השנים הבנתי שהמרחק שלנו מהטבע זה מה שגרם למשבר העמוק שלנו, גם הפסיכולוגי. כמה אפשר לגור במקום כה צר כמו עיר? איזו קלאוסטרופוןביה. אבי הבעיות.

    לצערי אין לי פתרונות, לבד מאלה שכל אחד מייצד לבדו על פי מצפונו. פה פיסה שם פיסה. התגנבות יחידים. לצרי. אני לא רואה תנועות ענק החוזרות לאדמה.

    • סבינה מסג

      יעל, כבר לא מדובר בלחזור לאדמה. מדובר ביצירת אורח חיים מאוזן גם בעיר. בעיקר הפסקת הייצור, שינויים בחינוך. הקטנת הילודה.

  3. סבינה יקרה
    אנא המשיכי להיות מה שאת
    איריס וגרא

  4. משה יצחקי

    סבינה מסכים איתך לחלוטין שהמצב גרוע, ואין ספק שהמין האנושי יצר את מנגנוני ההרס העצמי הגדולים ביותר יחד עם כל הפיתוחים הגאוניים והארכת חיי אדם וכו". חלק מהבעיות החריפות שבגללן קשה להתמודד באופן אפקטיבי היא אסקפיזם, כניסה לבועתיות של נוחות, הכחשה ותחושת אפסיות הקול הבודד לעומת מנגנוני הענק המונעים על יד ההון. ראי את עוצמתן הדלה של המחאות, את חוסר האמון בהן. אולי זו שעתה הגדולה והחשובה של האמנות להתמודד על עתיד הכדור הזה על ידי השמעת קול, תמונה, צליל ומילה שתעיר ותעורר.

    • סבינה מסג

      לאמנות יש תפקיד מכריע. בעיקר לשירה. ויש תחוןם חדש אקופואטיקה = שירת טבע חדשה, מודעת למה שקורה בעולם, אבל גם מנסה לתקו.

  5. אהבתי מאוד את הבית האחרון. מכיל הכל. מסכימה עם הכתוב, דבריך. חרדה גם מהזבל העולמי. מה עושים? תרומתי הקטנה: מיחזור, מיון הזבל הביתי, ומה שנקרא : "שקית אחת פחות".

  6. סבינה
    את מביאה מעלה סוגיות חשובות, השבוע ראייתי תכנית בטלווזיה שדיברה על זה שאנשים שחיים בטבע הורסים אותו…. עדיף לחיות בעיר, ולבקר בטבע.
    הופתעתי מהתוכנית, כי היא מביאה עוד צורת מחשבה.
    להתראות טובה
    נ.ב סבינה מזמינה אותך לבקר בפוסט שלי.
    שלך טובה

  7. הי סבינה,

    תודה על השיר היפה של סניידר, ועל דברייך הנכוחים.

    עקרונית – ברור שאת, סניידר, והירוקים (שאני מקווה מאד שיכנסו סופסוף לכנסת בבחירות הקרובות), כולם בצד "הטובים". אבל ככל עניין אנושי, הנושא סבוך ומלא פרדוכסים. הנה למשל כמה מהם, בלתי קשורים זה לזה (רק כותרות):

    1. הקשר בין פיתוח אנרגיה ירוקה (למשל, דלק מתירס) לבין עליית מחירי התוצרת החקלאית והרעב הנוראי שנובע ממנה.

    2. הקשר בין הצורך של הבורגנות העירונית הנאורה לחיות "בטבע" לבין התחממות כדור הארץ, שאחד מגורמיה החשובים היא פליטת גזי חממה על ידי כלי רכב, רבים מהם כאלו הנוסעים הלוך ושוב מן "הטבע" למקומות העבודה והבילוי שבעיר הרחוקה (סבינה ואחרים – אין זו ביקורת אישית. חטאי בנושא גדולים בוודאי הרבה יותר).
    — הערת שוליים לעניין זה: כמה גאזי חממה היו נחסכים לכדורנו לו פסטיבלי מטולה, כפר בלום, ואחרים היו נערכים דווקא במרכז המזוהם ולא בחיק הטבע היפה והרחוק? (וגם לי היה כיף במטולה. על אקולוגיה חשבתי רק בדרך חזרה)

    3. חלק ניכר מן הבעייה האקולוגית כיום מקורו דווקא באותן מדינות "לא מערביות" שתרבויותינן משמשות לנודוגמה ומופת לחיים רוחניים, מאוזנים, וקשובים לטבע. מי שבילה אפילו יום אחד בדלהי, יבין.

    בקצור, כפי שאמר כבר ביל פוסטר (ד-פנס) בתדהמה עצומה דקה אחת לפני שנפל ירוי למימי האוקיינוס השקט המעופשים:

    "I"m the bad guy? How did THAT happen?"

    Now excuse me, please: I must drive to the Shfayim MegaStore, to buy those awesome home-made vegan sneakers.

    • סבינה מסג

      זהר, אני מדברת עם זהר איתן?

      חבל לבזבז כחות בהתנגיויות. הבעיה היא קולקטיבית, דרושי שמיטב המחות יקדישט לכך מחשבה, ולאמנים יש תפקיד ענק.

      דורא הנסיעה למטולה התבצעה בשני אוטובוסים. זה טוב.ובפנים לא היתה תנטועת רכבים. ונתנו פרנסה לעסקים מקומיים קטנים.

      • הי סבינה, לא מתנגח. העניין חשוב מאד אבל גם מורכב מאד, ולא צפוי (ר" דוגמת התירס).

        לצערי, אני חולק עליך בקשר ל"תפקיד" המשוררים. לא משום שלא צריך להיות להם, משום שלא יכול להיות. לשירה מורכבת לא יכול להיות כיום תפקיד פוליטי או חברתי משמעותי, לא בהקשר האקולוגי ולא בהקשר אחר, פשוט כי אין לה קוראים. גם האליטות התרבותיות לא קוראות שירה.

        עצוב אבל גם קצת משחרר. אבל זה עניין אחר, ובעצם הרבה הרבה פחות חשוב מגורלו המר של הכדור.

  8. סבינה,

    חפשתי (לא ממש יגעתי), ומצאתי.
    להאמין?
    שהאנושות תקשיב לסניידר?
    שיעשו משהו למען הילדים? בעולם פוליטי שמרחב הראייה שלו נע בין שתי כותרות בעיתון (כדברי גרוסמן)?

    את יודעת, בכנסת ייסדו משרה בשם "נציב הדורות הבאים", ולמיטב זכרוני ביטלו את התפקיד לאחרונה.

    ומיזם "תעלת הימים"? זה למען הדורות הבאים? זה ישקם את ים המלח או יהרוס אותו?

    האקו-פואיטקה (מושג שלמדתי ממך) והמושגים היפים כמו "ריאות ירוקות", "איכות הסביבה" ו"אמת מטרידה" ו"אמנת קיוטו" – האם הם חורגים מהספירה הלשונית אל שטח המעש?

    ולסיום, יפה פתרת את סוגיית התרגום של go light

    • סבינה מסג

      שחר, באמת היו כמה אפשרויות לשורה האחרונה.

      אין לי מונופול על המשבר האקולוגי. יצא שאני כותבת אקופאטיקה בלי שידעתי זאת.

      כדאי שכולנו נלמד את הנושא, אפילו אם זה לא נראה כך — זה הנושא החם של המאה שרק התחילה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג