בננות - בלוגים / / לבדי / שיר של משורר תורכי
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

לבדי / שיר של משורר תורכי

בתגובה ליוסי אלפי וענייני אור יהודה, אני מביאה שיר של משורר תורכי שביקר בארץ לפני חדשיים במסגרת פסטיבל השירה בכפר מרר בגליל.

 תירגמתי את השיר בנסיבות נעימות במיוחד.  

זה היה במסגרת סדנת התרגום האירופי. שיכנו 6 משוררים בבית עתיק משוחזר  בעיר קטנה בלטביה.  לכל אחד היה חדר משלו, אבל עבדנו בעיקר  במטבח  החמים והכפרי  עם האח המבוערת . למרות שיש לי שרשים תורכיים (זוכרים את סבתא אז"ני? היא מאיסטנבול!) עבדתי באמצעות שפות מתווכות : אנגלית וצרפתית ובסיוע המחבר.

 

 

 

 

אַטַאוֹל בְּהַרְמוֹגְלוּ

 

 

 

 

  לְבַדִּי

 

 

 

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי

 

חָשַׁב אִישׁ אֶחָד בְּפַחַד

 

וְהֶחְלִיט לֹא לַעֲשׂוֹת

 

דָּבָר.

 

 

 

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי

 

חָשַׁב שֵׁנִי

 

וּפַּרָש  לְחַיִּים שֶׁל

 

בְּדִידוּת.

 

 

 

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי

 

חָשַׁב שְׁלִישִׁי

 

וְהִמְשִׁיךְ כָּךְ לָעַד,

 

לְבַדּוֹ.

 

 

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי

 

חָשְׁבוּ אֶלֶף אִישׁ בְּלִבָּם

 

וְהִמְשִׁיכוּ לִהְיוֹת

 

לְבַדָּם.

 

 

 

 

מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְבַדִּי

 

חָשְׁבוּ רִבְבוֹת  אֲנָשִׁים בְּלִבָּם

 

וּבְרִבְבוֹתֵיהֶם הָיוּ לְבַדָּם

 

עִם עַצְמָם.

 

 

 

בְּאוֹתוֹ זְמַן

 

הֶחְלִיטוּ אֲחֵרִים

 

 הַחְלָטוֹת

 

גַּם בִּשְׁמָם

 

וְאֵלֶּה שֶׁהֵנִיחוּ

 

שֶׁהֵם לְגַמְרֵי לְבַד

 

נִכְחֲדוּ כֻּלָּם

 

 כְּאִישׁ אֶחָד.

 

 

 

 

 

 

 

 

23 תגובות

  1. עדי בן זקן

    איזה שיר מקסים, ומעורר מחשבה רבה.
    תרגום נהדר!

    תודה. נהנתי לקרוא!

    • סבינה מסג

      כן, מעורר מחשבה. זה כחו. בהתחלה לא התלהבתי ממנו. תירגמתי כי צריך היה. אבל ככל שעובר הזמן אני חוזרת ונזכרת בו ורואה שהוא רלוואנטי להרבה ארועים.

  2. מיכל ברגמן

    מקסים! כל האנשים הבודדים…
    מלאכת תרגום נראית לי קשה מאוד, מייאשת, איטית.
    אבל בשביל לשבת עם עוד אנשים באח חמים במטבח לטבי – זה כבר נשמע אחרת.

    • סבינה מסג

      מיכל, הכתיבה היא עיסוק בודד מאד. התרגום זה כבר שניים: המחבר והמתרגם. על תרגום גם יותר נעים לשוחח ולהחליף חווייות- אז נוצרת ממש חברותא.

      הישיבה ביחד סביב שולחן המטבח הגדול, ההליכה ביחד למסעדה הקרובה והציורית "דון באזיל" עם ציור החתול השחור… היה באמת חגיגה, אבל ההחלטות הסופיות, עיצוב השיר, נעשה למעלה בחדר, לבד ובשקט.

      • מיכל ברגמן

        לא חשבתי על זה כך – כשאת כותבת את זו שמחליטה ומדייקת בניואנס של כל מילה. כאן יש מגבלות של הבדלי שפה. זה נראה לי מהצד מתסכל ואני שמחה לגלות את הצד החברותי של הענין. לילה טוב.

  3. כל כך לבדם כולם…אבל האם אנחנו לפחות ביחד בלבדותינו? (:
    בסדנת תרגום נראה שלא רק האש בערה, היו גם גיצי מילים?

    • סבינה מסג

      כן, לוסי, היו התרגשויות של תובנה ושל מציאת המלה או בעיקר הביטוי. אחד הדברים הקשים באמת בתרגום זה הביטויים והניבים ומטבעות הלשון.

  4. מאוד מזדהה עם השיר. שיר מקסים.

  5. שולמית אפפל

    כמה מפחיד השיר הזה וחזק ומעולה!

  6. בהחלט, סבינה. שיר אדיר. תודה שהבאת אותו לכאן. היה ראוי לצרף אותו לאותו מאמר של יוסי אלפי בynet.

  7. אטאול משורר טוב. בשיר הזה יש משהו של סיפור מוסר עממי שמציל אותו מהפמפלטיות.

  8. סבינה, תירגמת שיר חזק מאד, חשוב מאד. התרגום שלך מצלצל נהדר. התרשי לי לפרסמו בבלוג היוגה? ממש מתאים לנו
    איריס

  9. איזה יופי. נהנתי מאד.

  10. יעל גלוברמן

    יפה, מבנה של סיפור לידים קטנים והבית האחרון שמצדיק הכל. גם זה כמו בסיפור ילדים בעצם(התפתחות שנואת בקרבה כבר את המוסר השכל..) ואז התוכן, שכל כך לא של סיפור ילדים, עובר חזק חזק.
    תודה!

    • שיר חזק. שונה קצת מהלבדי של ביאליק. ויש באמת המון לבדים נכחדים באופן כללי. והעיקר שלא נפחד כלל. שלא תפחד שולמית אפפל. המשוררים הלבדיים תודה לאל אנשי בלוג בננות, הם אולי בלבדות מזהרת. יש פה ושם דבורים. יש פה ושם אווירה.
      למשל התאור של החדר בלטביה עם התנור זה שיר בפני עצמו מבחינת אווירה. והלבד הפנימי מבורך. מתחמם באש האלהים גם.

השאר תגובה ל סבינה מסג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג