תודה לכל מי שהגיב באהדה על "שיר אורגני". ותודה ליוסי על איור-הביכורים שלו. הסיבה שלא הגבתי בזמן היא שהייתי במטולה בפסטיבל השירה. היה יפה מאד ושמענו המון המון טקסטים מסובכים וצועקים מכל הכאבים שבעולם. ועכשו אני מרגישה צורך לחזור לבסיסי ולפשוט. ולתת שיר שכתבתי כשגרתי בצפת העתיקה.
אִם יוֹם אֶחָד תָּבוֹא שִׁירָה גְּדוֹלָה
אִם יוֹם אֶחָד תָּבוֹא
שִׁירָה גְּדוֹלָה !
כֻּלָּהּ צְעִיפֵי דִּמְיוֹן וְתַחֲרַת מִלִּים ,
וְתִתְיַשֵּׁב לִי בַּחַלּוֹן בְּרֹחַב מֶטֶר
אֲשֶׁר נִפְתַּח אֶל הַר מִירוֹן,
נחַל עַמּוּד …
אֹמַר : הַחֲלִיפִי שִׂמְלוֹתַיִךְ
לְבִגְדֵי עֲבוֹדָה —
סַנְדְּלֵי הַזְּכוּכִית שֶׁלָּךְ
בְּנַעֲלַיִם גְּבוֹהוֹת ,
נוּחִי מְעַט —
אַחַר כָּךְ נְטַפֵּס עַל הַמְּצִיאוּת
איזה יופי סבינה, בהחלט מעדיף שירה בבגדי עבודה ונעלי הליכה. נעלי זכוכית בנחל עמוד, ישברו מפרקתו של השיר. טוב לחזור אל הפשטות והטבע
תודה, משה. מי כמוך יודע!
בשביל המציאות, בהחלט צריך נעליים גבוהות ובגדי עבודה.ונקווה שהשירה הגדולה לא תיבהל מזה. יופי של שיר.
תודה, לוסי.
תמיד יש שירה שהיא יותר גדולה מזו שקדמה לה, והנפש מבקשת לכתוב יותר גדול מגדול, ואין לזה סוף, ולכן מנוחת המשוררת נשארת תמיד משאלה.
את צודקת. אבל כנראה שכאן הכוונה לשירה אחרת,, לשירה על המציאות הפיזית של ההר ממול הנחל שלתוכי אני יורדת… לעומת שירה מופשטת ועוסקת בעניינים ברומו של עולם.
שיר אוקסימורוני למדי, סבינה. לא מוזר ששירה גדולה מגיעה בתחרת מלים, ולמרות שהיא גדולה, היא לא ממש קשורה למציאות?!
אחרי מטולה אני מרגיש כמעט ההפך… מנוחה משירה, גדולה עם קטנה 🙂 ולא שלא היה מעניין. גם הדיונים.
אמיר, כמו תמיד, אתה מכריח אותי להתאמץ לברר "למה התכוונה המשוררת". בדרך כלל אני מרגישה ששיר נכון אפילו בלי להבין בדיוק מה הולך שם.
כנראה ש"היא" מתכוונת להבדל בין שירה שהולכת בגדולות שעוסקת בעניינים ברומו של עולם, לעומת ה"ככות" של ההר ממול הסלעים המעיין…
אולי תתן פה או תתן לי את השיר ההוא? (עם היכן הלב?)
כן, אני חושב שהבנתי. השאלות היו ביחס להצבה שלך את זו מול זו.
והשיר שאת מתכוונת אליו – עם "וְהַלֵּב, אָהוּב, הֵיכָן הוּא, הַלֵּב?" נמצא פה תחת הכותרת "אהבה מכשפת" –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3424&blogID=182
אמיר, מה שרציתי לומר לך ולא הספקתי, בסוכת הגפן של מלון ארזים — הוא שלמשורר הנורבגי שתרגמתי אולב האוגה יש שיר נפלא עם תובנה דומה.שם הוא זורק חצים למטרה… ומשתגע שהם לא קולעים במרכז, עד שהוא מבין שבכל מקום שהחץ נתקע — יש מרכז! אולי אעלה אותו כאן מחר.
דימויים יפים מאוד סבינה
תודה, גלית. כל הזמן הרצון לעשות את זה יותר ויותר מוחשי ונובע מן היוםיום שלי שהוא לא כל כך היומיום של קוראי… ואיך להעביר את זה?!
הצלחת להעביר יפה את הרצון בפשטות שאינה סותרת את הגדולה. אולי להיפך.
תודה, אסתי. כנראה שלזה הכוונה — פשוטה אך לא פחות גדולה.
יפה מאד סבינה. בקר טוב
איריס
סבינה יקירתי, שיר נעים, אבל את באמת חושבת שלשירה גדולה מתאימים נעלי זכוכית דווקא?…
אני חושבת שנעלי זכוכית הם לפנטזיות אווריריות, לא לשירה גדולה — אולי התכוונת "פשוטה" ?
ועוד מילה שאת משתמשת בה ויש לי שאלה לגביה: מציאות.
שירה גדולה נ ו ג ע ת ב"מציאות" — בזו העמוקה, את לא חושבת?
עץ לא יותר מציאותי מבן זוג, למשל, ויחס לאגָם ודאי שלא מציאותי יותר מיחסים בין אדָם לאדם 🙂
(אני אישית אוהבת יותר שירה שמטפלת בעץ כפי שעושה את זה רילקה, למשל, בתרגום המשגע של זנדבק –
"ועץ זינֵק. זינוּק טהור לעֵבֶר!
אורפאוס שר! באוזן עץ תלוּל!"
אולי דאי לחזור ולקחת באמת את כלי העבודה ולחזור לשיר, כי פה את מביעה ר ע י ו ן וחומרי הנפש מצריכים עבודה קשה מאוד כדי להביע אותם בשיר — רק אם מדייקים הם יוצרים מציאוּת מסוג מסויים
אני אשמח לראות מה יקרה, כי הסיטואציה יפה.
יעל, השיר הזה נכתב לפני שידעתי שיש זרם חדש בשם אקו-פואטיקה, שהוא שירה על יחסי אדם עם הסביבה הגאו-פיזית. בשירה הזאת האדם ענו ופרופורציונאלי לקוסמוס. השירה עם נעלי הזכוכית והתחרה והצעיפים היא כנראה בעיני הכותבת שירה אנתרופוצנטרית השמה את האדם המרכז ומזלזלזת בכל השאר. הבונה תילי תילים של קונסטרוקציות מילולויות מסובכות בלי לראות את הקרוב ופשוט. היום עברנו שינוי תודעתי שכבר לא כל כך מזלזל, אבל לפני שנים לא רבות עוד יכול היה נסים קלדרון לומר לי — אני לא מתעניין בשירי טבע!
כל כך יפה !
יש לי שאלה כללית :האם שירה שנכתבה
לפני בואו של המושג "אקו פואטיקה "
(שימו לב לסגול הרועד/זך או אפילו -את אינך יודעת /טשרנחובסקי)יכולים להחשב אקו פואטיקה ? ניתן להחיל פרשנות זו בדיעבד ?
שירה גדולה, שירת הים שירת דבורה,
אחר נטפס אל המציאות…
מדויק.
להתראות טובה
תודה, טובה.
סבינה
שיר הוא מערומים. את כנראה מרגישה צורך להתלבש כי את עירומה. זה כמו שריון. להתאחד עם היפי ולהרגיש את עצמת הטבע עור חשוף ונשמה חשופה שסופגת הכל רוצה להתלבש.
סבינה
שיר הוא מערומים. את כנראה מרגישה צורך להתלבש כי את עירומה. זה כמו שריון. להתאחד עם היפי ולהרגיש את עצמת הטבע עור חשוף ונשמה חשופה שסופגת הכל רוצה להתלבש.
ביהדות יש למלה לבושים משמעות נסתרת!