בתשובה למוטי שיר ,לא חדש, העוסק בבעייתיות של חיינו כאן ואהבתנו לכאן.
כדאי לדעת שקאי פירושו אוקיינוס בשפה שמדברים בהוואי
ושהכותרת מתכתבת באירוניה עצמית עם "אורי אקרא לו" של רחל
קַאִי אֶקְרָא לוֹ
לִמַּדְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ לֶאֱהֹב אֶת הָאָרֶץ
בְּאֶמְצָעוּת פִּתְיוֹן הַכִּנֶּרֶת
שֶׁנָּגַסְנוּ מֵהַצַּד ,
דָּגִים קְטַנִּים
יוֹדְעִים אֵיךְ לֹא לְהִדָּקֵר בַּקֶּרֶס .
אַךְ בָּנֵינוּ הִתְאַמְּנוּ בָּהּ לְהַפְלִיג אֶל
האִיִּים הָרְחוֹקִים. . . .
אֶל הַדָּגִים וְהַגַּלִּים הַגְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת
— אוֹקְיָנוֹסִים אֲפוּפִים רְסִיסֵי קֶצֶף –
יָשְׁבוּ שָׁנִים בֵּין עֲמָמֵי הַיָּם
וּבְשׁוּבָם לֹא אֶל עַם — אֶל מִשְׁפָּחָה
לֹא אֶל אֶרֶץ — אֶל שָׂפָה
הֵבִיאוּ יֶלֶד לָעוֹלָם
וְקָרְאוּ אֶת שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
אוֹקְיָנוֹס בִּשְׂפַת הוָוָאי .
והתנ"ך נִסְגַּר בִּטְרִיקָה כְּמוֹ צִדְפָּה
עַל כָּל שְׁמוֹתָיו ( הַיְּשָׁנִים מִדַּי
הַמְּשֻׁמָּשִׁים מִדַּי ,
הַשִׁימְשׁוֹניים מִדַּי )
כְּדֵי לָתֵת גַּם לַגַּל הַזֶּה
לַעֲבֹר עָלָיו . . .
קַאִי.
יפה. יחסי אהבה-שנאה למדינה הזאת.
שירי, האהבה שלי לכאן מאד מורכבת. קודם כל היא מורכבת מאהבה למדינה ואהבה לארץ — זה לא אותו דבר. המדינה נותנת פתרון לבעיית היהודים שנרדפו והושפלו בכל מקום ושמגיע להם סוף סוף מקום קטן על הכדור כמו לכל עם אחר. ( למוסלמים יש יותר מ22 מדינות ענק!)
הפן השני הוא אהבה לקוסמוס, לעולם הפיזי, לגיאוגרפיה, לטופוגרפיה של מולדתי. כאן אני גדלתי. כאן הכרתי נחלים וימים ואת זה למדתי לאהוב.
אחר כך ישנה הבעיה שהארץ שינתה את פניה ויש אוכלוסיה מוזרה שאני צריכה לעבוד קשה כדי להרגיש חלק ממנה.
ואחר כך כואב לי שהבון-טון הוא שאין זכות פשוט לאהוב את הארץ.
אני כולי רועד משיר כזה. הלוואי שתוציאי ספר עם 10000 עמודים.
הרבה שירים "טובים" יש.
אבל יוצר – איש רוח- הוא משהו אחר. מסג שחושבת על מה שנאמר בשיריה היא לי אשת רוח.
יוצרים יש תחת כל עץ רענן, ברוך ה".
אני, יש לי חולשה למשוררת שכואבת את העניין הקיומי שלנו בארץ .
תודה, יוסף.
הי סבינה עמוק וכואב . ציור מציאותי ביותר של עוד אחת מחולשותינו: עזיבת המקורות בטריקת זלזול.
באמת נשאלת השאלה איך משפיע המשורר על המציאות בשליחות זעם-צער או במציאת הטוב או שניהם. נדמה לי ששניכם את ומוטי עושים גם זה וגם זה כראוי לאנשי רוח שמרגישים שליחות.
מירי, הזילזול המקורות קצת בא על תיקונו. הלא יש אופנה של לימודי יהדות.
סבינה,
השיר חלומי ויחד עם זאת יש בו המון תוכן ביקורתי.
אהבתי
גלית
כן, הבקורת היא על הדה-לגיטימיזציה שנעשתה לאהבת המולדת שלנו. חתני, בן קבוץ עין-גב אמר בפרוש שהוא חוזר לארץ אחרי עשר שנים בהוואי כדי שהילד העומד להיוולד יגדל עם המשפחה ובעברית ושעניין המדינה לא כל כך חשוב לו.
נפלא!
תודה, אילנה. זה דוקא נחמד שמתעוררים בבלוג ויכוחים וזה הופך לרלוואנטי שירים משכבר.
לא עקבתי בימים האחרונים ובשבילי זה שיר חדש!
סבינה
איזה שיר נפלא. לחברתי חן נולד בן ושמו קאי. כל מה שכתוב כאן הוא עליהם…אשלח לה את השיר הזה. מקסים! אהבתי את "דגים קטנים יודעים איך לא להידקר בקרס". כל כך נכון. מכל המובנים. ולא רק במה שנוגע לחברתי.
איריס
תודה, איריס. את יודעת קאי שלנו עכשו בן 10 והוא בטוח שנולד בהוואי. הוא נולד בבלינסון.
סבינה, שיר נפלא ובאמת, השיר מעלה באופן ציורי את קורותיה כאן. משחזרנו אנו רוצים לרדת מן הארץ ואם לא באופן מעשי באורח מטאפורי. חוסר יכולתו להיאחז בשורשים שלנו היא באמת רצון שלנו להיותככל העמים ואולי שכחנו מי אנו.
גם במשפחתי יש אמהות שבחרו לבנותיהן שמות עם צלצול לועזי כדי שתהיינה הילדות בנות היוניברס. שרה ורוחלה מתאים אצלנו לחברה דתית ושמרנית אנו בוחרות בקורל ושמות שיש להן צליל זר.
השיר מקסים ומתאים.
איזה יופי שהעלית אותו כאן לדיון.
מעניין מה יהיו שמות הנכדים שלי, וכיצד ארגיש ביחס למתן השם, תמיד יש קונפליקט ומתח סביב נתנינת השם…יש המון סיפורים על הנושא. בכל משפחה!!
שושנה
שכחתי כאן ו" כאן נ" וכל מיני אותיות, אני מקווה שהתגובה שלי מובנית…זה קורה לי כשאני ממהרת, כותבת בחצי מנורה בסלון על המחשב הנייד…
שושנה
שושנה הבנתי אותך ונהנתי לקרוא. אני לא סובלת את השמות מן הסוג שהזכרת.
אני חושבת שצריך למצוא דרכים להאהיב את הארץ ואת היהדות על ילדים, שירגישו שרשים ולא התלישות הזאת של "להתאים לעולם הגדול".
סבינה, שיר שמגיע לילד המקסים הזה.
תודה, ידידי היקר.
ועם זאת סבינה, אני שמח לברך אותך על כך שסופסוף הבנת שהמצב רע. אין זאת סיבה לדה לגיטימציה של אהבת הארץ אלא סיבה למעשי תיקון אם עוד אפשר… אני רואה את יחסך לשיר שלי כהמשך לשיחות רבות שהיו בינינו, שבהן טענת באוזניי שאני מייצג תעמולה שמאלנית של עיתון הארץ ולא את האמת. אז בינתיים גם את יודעת את האמת למרות נטיותייך הותיקות להכחשה. אני מקווה שהנטיות האלה אין מקורן במצב נפשי פגיע השומר על איזונו בקושי, אלא דווקא בקורס לחשיבה חיובית שלא השתחררת ממשנתו.
השיר אינו מתענג על הרע, כפי שכתבת, אלא מסכם אותו לעיוורים ל"טחים תפל".בכלל הגיע השעה שתהיי מסוגלת לשאת גם ספרות שעוסקת בצדם האפל של החיים – ברע וברוע של עצמנו ושל זולתנו.ממליץ לך קריאה מחודשת בנביאים. הידעת למשל שיחזקאל הצטווה על ידי האל לאכול עוגת שעורים מרוחה בצואת אדם כמשל למצב ? הם התפשרו לבסוף על ממרח של גללי צאן.
אני חושבת שעלינו לתת את דעתינו על מה עושים? תאורים של המצב יש בשפע. אבל מה עושים?
מעורר מחשבה — תודה.
אומי, איך קוראים לילדיך?
לילדי קוראים : יעל תמר נמרוד.
לנכדי: קאי מאיה יותם אביגייל
היי סבינה
הקאי יש לזה מוזיקאליות .
השיר שלך מדבר את עצמו את המורכבות…
כמו הים שיש בו מעמקים
להתראות טובה
איזה אומץ לכתוב שיר שכזה על המשפחה הקרובה…
ולומר שיש זכות וטעם ונכון הוא לאהוב את הארץ הזאת – זו כבר ממש דרגה גבוהה במיוחד של אומץ.
אני לרוב לא אוהבת שמות שנולדו מהים.
ילדי הם איתמר (משה), יהונתן (שמואל) ואלעד (חננאל). כמה נעים לראות מסבתא חנה ז"ל באלעד-חננאל.
למרות זאת יש בצליל של "קאי" איזה אוקיינוס. יש בזה צליל שנעים לשמוע בו גלים.
מיכל, שמות יפים נתת. זה שאת לא אוהבת שמות שבאים מהים… יש לזה איזה רקע? איזה רציונאל?
לא הסברתי את עצמי – הכוונה הייתה לים האופנה – הייתה דוגמנית בשם ספיר קופמן וכל המדינה מלאה ספירויות.
אחרי באה הדוגמנית-שחקנית נעה תשבי והנועות מילאו את הארץ.
משהו שטחי – מביך אפילו.
מיכל, אני חיה בלי טלויזיה ועיתונים ורדיו — לא שמעתי על הדוגמניות הללו. אבל אני יודעת שבתי ובעלה בחרו את השם מאיה מסרט הוליבודי.
תודה, טובה. הילד הזה גדל בכנרת, אמא שלו מורה לגלישת רוח… אז יש ויש מעמקים.
אהבתי את הביקורת הזורמת כמו ים.
לילדי קוראים: בת-אל, דרורלי, בועז , עילי תומר.
לרביעי שני שמות בגלל אות שקיבל בעלי.
ולי יש שם אחד לועזי שלפעמיים כף לי שמשתמשים בו כי הוא על שם דודה של סבי ז"ל צדקת גדולה בשם ז"נט.
קאי זה שם מחורבן
לא הייתי רוצה להיות ילד שקוראים לו קאי
הייתי מתמרד בשם
בורח מהביית
מבקש את שלטונות השמות
לשנות שמי לחיים
אפשר לשנות ולהבין את קאי כך :
קדוש
אלקי
ישראל
סבינה, מקבל את הביקורת הפואטית הזאת בעונג (פואטי) ובהסכמה (לתוכנה).
הבעיה היא שפשוט איננו מדברים עברית, לא באמת. איננו שומעים עוד את השמש שבשמשון. איננו רואים עוד את הקשר בין צפירה, ציפורן וציפור. העברית אינה שקופה ואורגנית לנו.
ויש כמובן הרצון לשמוע "חדש" – ומכאן שפע שמות חדשים, עבריים דווקא, וקשורים בטבע דווקא. "אילן", "אמיר", "יערה", "סיגל", ודם "סהר", "ים", "סער"ו"יער" – כולם כאלה הם.
על שמות כמו שון (=יוחנן באירית), או קאי אני יכול לומר רק שבחירתם כבודם…
ביוונית עתיקה "קאי" פרושו "גם". אולי יזכו אותו גם בשם עברי…
לראות את השמש שבשמשון — זה מה שהשירה עושה. אני בכל אופן מתרגשת ומופעלת מגילויים כאלה.
אבל אתה זכית, עם שמך ושם בנך…
קאי זה שם של שחף מחמד
איפה השחף הזה? בספור? בסרט?
בכל חוף ונמל
יש שחף אחד שקוראים לו קאי
אנחנו כל כך מחפשים להיות אחרים ומקוריים. ובמקום לאהוב את מה ששלנו, ולבחור את היפה מתוך ערימת הכיעור, אנחנו נוטשים הכל.