בננות - בלוגים / סבינה מסג / מחשבות על אושר
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

מחשבות על אושר

 

מִבְדָד , מַחְשָׁבוֹת עַל אֹשֶׁר

 

 

אֲבַשֵּׁל לִי אִטְרִיּוֹת  עַל  הַגַאזִית .

יֵשׁ מִכְסֶה אַחַד

            לִשְׁלֹשֶׁת הַסִּירִים.

 

אֶעֱשֶׂה  רֹטֶב

 רַק כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ  בַּסִּיר הַזָּעִיר,

לַחְזֹר  עַל  הַתְּנוּעוֹת

שֶׁל קוֹדְמוֹתַי

 

וּבֵּינֵיהֶן  אִמִּי

 

שֶׁאֶת יְמֵי אָשְׁרָהּ  אֲנִי מְמַקֶּמֶת, מוּזָר,

לֹא בַּבַּיִת הַגָּדוֹל בְּבַת יָם

אֶלָּא בַּחֶדֶר הַקָּטָן אֵצֶל מִשְׁפָּחָה בַּכְּפָר

אֵלָיו הֻגְלְתָה מִסוֹפְיָה  הַבִּירָה

 

כְּשֶׁאַבָּא הָלַךְ לְמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה

וְהִיא עִם הַתִּינֹקֶת שֶׁאֲנִי

חַיָּה כָּל יוֹם לְעַצְמוֹ

             בַּשֶּׁמֶשׁ

               כִּנְגִיסָה בִּפְרִי.

 

 

 

 

 

בֵּן- בַּשָט 

 

 

לָמָּה אַתֶּם כָּל כָּךְ אֲחוּזִים בְּנִשְׁמָתִי , מוֹלִידַי?

אִמִּי  שֶׁכָּתְבָה  שִׁירִים

אָבִי  שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא לָן בְּאַחַד הַמְּלוֹנוֹת שֶׁאָהַב

סָבָתִי  שֶׁגָּמְרָה  בְּמַלְבֵּ"ן

 

בְּכָל אוֹשָּרַי אַתֶּם

                         בַּסְּבִיבָה

כְּמוֹ בָּאִים  לִדְרֹשׁ  אֲחוּזִים

 

וּמַגִּיעַ לָכֶם

                  אֵיךְ מַגִּיעַ לָכֶם

נוֹגֵעַ לַלֵּב כַּמָּה

 מַגִּיעַ לָכֶם

 

לֹא לִבְכּוֹת. לִכְתֹּב.

.

לָתֵת לָהֶם   רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבִית

 

לְשַׁנּוֹת  חֲזָרָה  אֶת  הַשֵּׁם  לִשְׁמָם 

 

לְיַצֵּג אֶת  הַשֵּׁבֶט

             שָׁרַק מְעַט  מְאֹד  אִחֵד  בֵּינֵיהֶם

 

שֶׁאֶחָד אֶחָד

           וְכֵן, בְּאֵין רוֹאֶה

עָשׂוּ  תּוֹרָנוּתָם בָּעוֹלָם   אֻמָּנוּתָם

 

לֹא לְמַעְלָה מִזֶּה.

 

 

 

45 תגובות

  1. סבינה, הראשון במיוחד כה מוחשי וחי ומלא ניחוח

    • תודה, דפנה. השירים כל כך טריים שזה תמיד סיכון לתת אותם כבר… אבל טוב שיש מי שמריח את הניחוח.

  2. "חַיָּה כָּל יוֹם לְעַצְמוֹ

    בַּשֶּׁמֶשׁ

    כִּנְגִיסָה בִּפְרִי".

    משפט לקחת לדרך, סבינה!

  3. הבנתי יותר את הראשון מהשני אבל אהבתי את שניהם.

  4. שולמית אפפל

    כל אחד, סבינה, לוקח את המשפט שלו לדרך כמו שכבר עשה אמיר.
    "לֹא לִבְכּוֹת. לִכְתֹּב." אותו אני לוקחת.

  5. "חַיָּה כָּל יוֹם לְעַצְמוֹ

    בַּשֶּׁמֶשׁ

    כִּנְגִיסָה בִּפְרִי.

    " – זו הגדרה נפלאה לאושר. והשורה הקודמת,
    "עם התינוקת שאני", מלאה מתיקות.

  6. יש כאן הרבה שורות שנגעו לליבי. בין השאר "תורנותם בעולם – אמנותם". גם אם "לא למעלה מזה", הרי גם זה לא מעט בכלל. ועובדה, יש מי שראה.

  7. סבינה, כמה יפה ונוגע ללב כתבת , כמה עדינות יש במה שהתפוגג , האם יש לך עדיין את הסיר הזעיר ?

  8. לבכות ולא לכתוב
    לכתוב ולא לבכות
    לא לבכות, לכתוב!!!

    נהדר סבינה. וגם הראשון. תודה.

  9. אוהבת את שניהם ובעיקר את "בכל אשרי אתם בסביבה כמו באים לדרוש אחוזים"היש נכון מזה?

  10. יהונדב פרלמן

    הראשון ממש מרגש.

    • תודה, יהונדב.

      לא ידעתי מה לומר על שיריך האורבניים כל כך. אבל נשארה תמונה במחי של המלצרית המביטה סביב כמו גברת על "סלון"– זה בית קפה בפרישמן?

      • סָבָתִי שֶׁגָּמְרָה בְּמַלְבֵּ"ן

        הצורה ההנדסית הזאת שאנו חושבים עליה, המלבן שבו גומרים כולם.

        מלבן גם משלשון לובן.

        מלבן הזהב בציור.

        מלבן מלשון לבֵנה ["ב" צרויה].

        סבינה = נפלא

      • יהונדב פרלמן

        לא. זה פאב בקינג ג"ורג" שהיה חביב עלי אי אז בימים.

  11. יפים מאוד שניהם. בראשון הפשטות וההסתפקות במה שיש, מתוך הערכה שיכול להיות יותר גרוע.הרי משם באו.
    ובשני-
    עָשׂוּ תּוֹרָנוּתָם בָּעוֹלָם — אֻמָּנוּתָם
    לֹא לְמַעְלָה מִזֶּה.
    הצניעות שבחיים מתוך סוג של תורנות.היום אני , מחר אתה. כולנו עוברים פה, וצריך לעשות את זה טוב.
    מאוד נהניתי, תודה.

  12. סבינה,
    לא בנסיגה מהפרי,
    בנגיסה בפרי.

    לכתוב ולבכות.
    מרגש.

    • -נכון, גם נגיסה נסיגה הוא אחד הצמדים הסוגסטיביים:

      בַּצֹּרֶת

      הַחוֹף נָסוֹג
      הַיָּם נָגוּס
      וְהַשִּׁירָה
      מַגִּיסָה לִבָּה
      וּמִתְגַּיֶּסֶת לְהָפִיק
      בֶּצַע שִׁיר
      מְעֶצֶב הָרִישׁ

  13. סבינה, למען האמת, איני מבין את המילה אושר. אבל כשאני קורא את השיר – השניים משהו נוגע בי וממלא.

    • אמרת "ממלא" זו תכונה של האושר. ההרגשה היציבה של מלאות ומשמעות — לאו דוקא סידרה של הנאות

      • שירים יפים סבינה ממחישים את קשר התורשה והירושה לקודמינו אותם אנו נושאים, נרצה או לא נרצה ,בתוכנו. שני משפטים אני לוקחת איתי כצידה לדרך:…רק כדי לחזור על התנועות של קודמותי
        חיה כל יום לעצמו בשמש כנגיסה בפרי- האם זה לא סוד האושר ,ההוה הזה והשמש והפרי המוגש

        • חנה, את ממש תפשת! לחיות כל יום כפרי — הזמן העגול. יחד עם זה לזכור ולהרגיש חלק מרצף משמעותי — הזמן הארוך.

  14. סבינה, פעם כתבתי את המילה אושר באיזה שיר, ואחר כך הייתי צריכה הרבה שירים כדי למחוק אותה:) אני חושבת שגם האושר כאן הוא מדוד מאוד ויש בו אירוניה, וכטיבו של אושר הוא חמקמק ואולי אינו נגלה אלא בדיעבד. אהבתי את הדיאלוג עם ההורים ואת האינטימיות הפשוטה והיומיומית שאת פותחת.

    • קשה לדבר על אושר בזמננו. כשכל דבר שאתה אומר כבר מוחק את עצמו.

      אבל אני חושבת שאני יודעת אושר דוקא בגלל שצמחתי ממשפחה קשה והייתי צריכה כל הזמן להציל את עצמי. עכשו כואב לי שלא הצלתי גם אותם..

  15. "כל המשפחות המאושרות…"
    סבינה, יש כאן באמת יותר מחשבות על אושר, ואולי כמיהה אל הדבר החמקמק.
    השירים נוגעים בפשטותם המבקשת לעגל מלבנ"ים

    • המשפחה בה גדלתי לא היתה מאושרת בעליל. אבי שיגע את אחי. נסיונות התאבדות ואישפוזים.

      אבל ממרחק השנים ועם אהבתי לאמי ולסבתותי… יש יותר הבנה .

  16. שירים יפים מאד.

    אני מודה שאת השני אני לא מבינה עד הסוף.

    עשו תורתם אומנותם על דרך השלילה? בעיניי זה תמיד לחיוב במיוחד לאור המצב בבתי הספר הממלכתים. טוב אבל זה לגמרי אישי.

    • אביטל כתוב עשו תורנותם התורנות שלהם בעולם. זו תפישה פשטנית של החיים — חיים וזהו ובתקופתם זו היתה אומנות שלמה להחזיק מעמד. וכאילו לא היו להם משאלות למעלה מזה שלנו יש כל כך הרבה.

      הם למשל לא הבינו למה אני כל כך מתפלספת.

  17. שלום סבינה
    יש לי הרגשה שהמשותף בין שני השירים הוא תהליך של השלמה ופיוס עם העבר ורצון לקבל אותו ולוותר על הכעסים.
    גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג