בננות - בלוגים / / בית הולמן האנט
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

בית הולמן האנט

    

 

ספור ארוך על שיר קצר

 

אני רוצה לחזור מבעיות המפלס הנמוך למשהו קצת יותר נחמד, אל השיר הקצר  על  הרפאים המצלצלים.  מוטי  הרגיש  שזה מוזר לכנות את השירים  "רפאים", ואכן יש סיבה ויש ספור.

 

אחד הדברים האהובים עלי ביותר  הוא לקבל פתאם בית  במקום  "טעון" . לפני כשנה החלפתי את ביתי בכנרת עם בית  בירושלים שהיה טעון בשבילי משום שרחל גרה בחצרו וכתבה שם את השיר  עץ האגס. מה שגיליתי כשהגעתי הוא שהבית שהוצע לי נבנה על ידי הצייר האנגלי הולמן האנט 1827-1910 מייסד האחווה הפרה-רפאליטית ! ציוריו המפורסמים הם  "ישו הילד"  ו"השעיר לעזאזל". התברר שבעלת הבית עוסקת בכתיבת ספר עליו, משום כך היה שם שפע של ספרים אודותיו.

 

הוא גנב את ההצגה מרחל. קראתי את המניפסטים  של שיבה לציור נטול קישוטיות, התבוננתי בציורים הבהירים, מלאי האור שלו ושל חבריו שפיתחו טכניקה מיוחדת של מהילת כל צבע בלבן…

נכנסתי לעולמם , כמעט חשתי את נוכחותם בחדרים הגדולים ,בהם צילצולי הטלפון נשמעו כבאים מעולם אחר.

ידעתי שאם אשב בשקט — אכתוב. אבל רציתי לראות אנשים "אם אני כבר בעיר" וכך לא כתבתי שם הרבה. אבל ביום האחרון לשהותי, גיליתי בחצר ברוש זקן שהאנט היה בודאי מצייר אותו ואני כתבתי עליו.

 

 

 

 

בֵּית הוֹלְמָן הָאַנְט  

 

                             (רְחוֹב הַנְּבִיאִים 64 יְרוּשָׁלַיִם) 

 

                                         צייר פרה-רפאליטי שבנה בית בירושלים

 

 

 

לִישֹׁן   בְּבַיִת   יָשָׁן

 

שֶׁל מִי שֶׁכְּבָר יָשֵׁן   שְׁנַת עוֹלָמִים.

 

 

 

 לַחְלֹם    בְּ"בֵית  הַחֲלוֹמוֹת"

 

 שֶׁהוּא   בָּנָה;

 

              תָּמִיד "לָרִאשׁוֹנָה מִחוּץ לַחוֹמוֹת" .

 

 

 

לִנְשֹׁם   אֶת

 

       אֲוִירוֹ    הַמָּעֳשָׁר-חַיִּים-שֶׁל-אֲחֵרִים

 

 

 

לְהִתְהַלֵּךְ   עַל פְּנֵי הָאֶבֶן  הַקָּרָה

 

שֶׁל  רִצְפָּה

 

 שֶׁהִיא  תִּקְרָה

 

 שֶׁל  בּוֹר מַיִם

 

 אוֹרֵב

 

 

 

בַּחֲדָרִים  שֶׁהֵם  תָּמִיד

 

 חַדְרֵי לֵב

 

 

לְהִשָּׁאֵב

 

     כְּמוֹ דָּם  מֵחֶדֶר  לְחֶדֶר,

 

              זוֹרֶמֶת עִם  הָאֲהָבוֹת  הַנִּרְמָזוֹת,

 

       סִפּוּרֵי הַחַיִּים הַנִּפְרָשִׂים…

 

 מִתְאַהֶבֶת

 

         בַּצְּדוּדִיּוֹת  הַמְּצִיצוֹת

 

 מִן הַכְּתָלִים

 

             הַטְּרוּקִים

 

 כְּמוֹ דֶּלֶת        שֶׁמִּישֶׁהוּ יָצָא

 

מִמֶּנָּה

        בַּחֲטָף

 

 

לְרֶגַע שָׁב

           לְהִתְנַצֵּל

 

 

                     וְנֶעֱלַם    בְּצֵל   הַקִּיסוֹסִים

 

 

 

 

 

הַבְּרוֹשׁ

 

 

 

שָׁלוֹם לְךָ  וִילִייַאם הוֹלְמָן הָאַנְט

 

      זֶה שָׁבוּעַ כִּמְעַט

 

 שֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה   בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה שֶׁלְּךָ

 

חוֹלֶמֶת  בְּבֵית חֲלוֹמוֹתַיִךְ

 

מַעְלַה אוֹתְךָ  בָּאוֹב

 

כְּדֵי  לִכְתֹּב

 

 

 

לוֹמֶדֶת  אֶת  נוֹשְאֵיךָּ  . . .

 

 

וְרַק  עַכְשָׁו

 

 שֶׁעָלַי  לָלֶכֶת , מוֹצֵאת

 

 בַּגַּן הַנֶּעֱזָב    אֶת הַנּוֹשֵׂא שֶׁלְּךָ –

 

הוֹלְמָן  הָאַנְט   מֻבְהָק!

 

 

שֶׁלוּ רָאִיתָ

 

     הָיִיתָ  עָט  עָלָיו!

 

לֹא עוֹד  "שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל"

 

לֹא  "יֵשׁוּ הַיֶּלֶד"

 

אַךְ  לֹא  פָּחוֹת אָבוּד

 

 לֹא  פָּחוֹת  צָלוּב

 

לֹא פָּחוֹת  לְלֹא רְבָב,

 

  בָּתוּל  מִמִּכְחוֹלִים

 

                    אֲפִלּוּ  מִמַּבָּט

 

 

 

 תָּפוּשׁ בֵּין   הַגָּדֵר הַחֲלוּדָה 

 

וְהַפְתָּעַת  וָרֹד   הַהַרְדּוּפִים

 

 

 

    מַ מְ תִּ י ן

 

שֶׁתִּתְנַעֵר מִן  הַסֵּפֶר

      עַל  הַפְּרֵה-רֵפַאֵלִיטִים ,

 

 שֶׁתָּקוּם מִן  הָאֵפֶר

 שֶׁל  קָתֶדְרָלַת סֵנְט  פּוֹל ,

 

 שֶׁתֵאַסֵף 

         מִכָּל בָּתֶּיךָ וְגַנֶּיךָ הָאַנְגְּלִים   הַנְּעוּלִים

 

אֶל  חֲצַר הַקּוֹצִים

            הַפְּרוּצָה     בִּרְחוֹב הַקּוֹנְסוּלִים

 

 

שֶׁתְּנַשֵּׁק

אוֹתָהּ,   נְסִיךְ הַמִּזְרָח,

 

שֶׁתָּעִיר אוֹתָה

ּ בִּנְשִׁיקָה

         מִמֵּאָה הַשָּׁנִים   בָּהֶן יָשְׁנָה

 

   וְשֶׁתַּעֲבִירֵנִי  מִבֵּיתְךָ

                 לַבִּיתָן שֶׁל  רָחֵל   בְּחָצֵר

 

וְתִתְנַפֵּל עַל  הַמּוֹדֶל —

                           בְּרוֹשְׁךָ

 

                              שֶׁגָּוַע

                            אַךְ  לֹא

                              נִגְדַּע

 זֶה

 שֶׁשָּׁתַלְתָּ

 כְּשֶׁהַכֹּל

         הֵחֵל

 

 שָׂרִיד קָדוֹשׁ

 

עוֹמֵד

 מֵת

 

 

 

 מְנֻקַּב   תִּפְזֹרֶת   חֹרֵי-נַקָּר

 

 בְּמַעֲרָךְ  מְעֻצָּב,

 

           כִּמְעַט וִיקְטוֹרְיָנִי

 

 

 

 (וּבֵּינֵיהֶם  פִּסּוֹת גֶּזַע  מְשֻׁיָּפוֹת  קְלִפָּה,

 

אַדְמוֹנִיּוֹת  כִּשְּעָר דֻּגְמָנִיּוֹת   ה"אַחֲוָה")

 

 

 חֹרִים  חֹרִים  שְׁחֹרִים

                                 וּפְעוּרִים,

 

פִּיּוֹת

 

שֶׁאוֹמְרִים:  צַיְּרֵנִי !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

19 תגובות

  1. יוסף עוזר

    אני יכול להתפעל משורה כמו:
    בָּתוּל מִמִּכְחוֹלִים

    ההאחזות ב… ישו מעוררת בי התנגדות חוץ ספרותית אלא אידיאולוגית.
    יש לי קצר עם מה שנושא העניין הזה שבשמו נהרגו יהודים במשך הדורות.
    קראתי לאחרונה על חורבן קהילות שנשחטו עד לאחרון שבהם כשבפי האנשים נישא שמו של "בן האלוהים" שבני העם היהודי אשמים במותו…
    אני מתקשה מאוד בעניין הזה.
    …………..
    אבל הצליל השירי נהדר
    והקושי שלי הוא "עניין אחר"

    • סבינה מסג

      כמו כל הדברים בזמננו המודרניים גם התפישה של ישוע השתנתה. אני בעד שכל אחד ימצא את השכבה הרוחנית שהוא צריך במסגרת דתו, אבל מתוך ראיית המשותף על הדתות האחרות.

      מן המקום שבו אניחיה ופועלת — האיש ההוא הוא צעיר יהודי שרצה רפורמה ביהדות ולא דת חדשה.

  2. סבינה
    את השיר השני אהבתי מאד מאד. ואת הסיפור. הציורים מסקרנים מאד מאד. האם יש לך קישור או צילום מהצייר הזה? מהבית הזה? מהברוש הזה?
    ובכלל ברוש זה עץ, ה- עץ, הכי עץ שיש…
    איריס

  3. יעל ישראל

    תמיד אני משתאה נוכח כשרונך להחיות חפצים, צמחים, בתים או מקומות באמצעות המילים.

    • סבינה מסג

      כן, זה האוטיזם שלי: להיות לבד בין דוממים, לפתח איתם קשרים… ולרוץ לספר לאנשים.

      • יעל ישראל

        ועשית בצדק שהיגרת לפני ארבעים שנה לכפר. גם אחותי שולמית, בעלת בלוג כאן, עשתה זו עם בעלה לפני כשלושים שנה, והיא גם מכירה אותך ואת אותה (אם תזכרי). שם בעלה היה אליהו, והם ביקורו אותך ואת בעלך כמה פעמים. תמיד סיפרה לי עלייך.
        אז גם הם עברו לבית עם דונם אדמה בטבריה, לגדל ירקות וחיות, אבל האידיליה הבועתית התנפצה בפנים. והיא חזרה העירה וגם עזבה אותו.

        אבל החלום לגור באזורי הכפר נשאר. שתינו עדיין חולמות אותו.

        • סבינה מסג

          עברה בי צמרמורת למקרא הספור של אחותך. כל כך קצר המרחק בין הגשמת חלום וניפוצו!

          אבל איפה מצאה כפר בטבריה?
          והאם היא אם הילדים שסיפרת עליהם?

          • מירי פליישר

            איזה TRADE IN מדהים . איפשרת לי התרחבות מסויימת של חויית חיים . תודה על הסיפור ןתודה על השירים.

          • סבינה מסג

            מירי, אני כל כך שמחה שיש הד! ועכשו אני נוסעת לנחל דן… לראות מה שלומו העונה? ולשבת שם לחשוב מאמר עם הרגליים במים.

          • יעל ישראל

            לא, שולמית היא זו שעברה את פרשת "האישה המוכה", עם אותו בעל שבאה איתו אליכם בזמנו.

            ויש אצלנו הרבה פרשות משפחתיות. יש לנו אחות גדולה יותר, חולת נפש, שאת בתה הקטנה אני גידלתי בנעוריי.

            והתינוק עם בעיית המעיים, עליו סיפרתי לאחרונה, הוא בנה של בת-אחי.

            משפחה גדולה, הרבה צרות.

            בכל אופן, אחותי שולמית ואליהו בעלה, רצו להתקבל לאחד היישובים שהותחל בהם אז בגליל, ולא קיבלו אותם. אז הם קנו בית ערבי עם דןנם אדמה לא רחוק מהכנרת, בתקווה להגשים שם חלום ולבנות צימר צמחוני. הכול התנפץ כאמור.

          • סבינה מסג

            הענין הזה של ההתיישבות בכלל לא קל. צריך הרבה התעקשות. בכליל קנינו את הנחלה בכסף מלא. וכאן זה פשוט בשכירות . נכון שקשה לפרוש מהמרכז בלי פרטנר לזה, אחרת באמת יותר מדי בודד.

          • סבינה מסג

            יעל, עכשו נזכרתי בכל הספור. קראנו לו "איש הצפרים". מי היה מאמין ש"איש הצפרים" הוא בעל מכה!

  4. אהבתי, אהבתי. אהבתי את החלק הראשון בשיר שבונה מין אקספוזיציה בה הדוברת מתהלכת (בעיניי) בלבן יחפה, מכינה עצמה למה שיבוא.יש בזה אור וצל, ריח ורוח. אהבתי את החלק השני, "הברוש", הקריאה לרוח, הדו שיח עמה. ואת – מכאן, מעדכנת אותו- שם – שיש חדש/ישן. "תראה , מה היה כאן כל הזמן, ולא ראית".ההזמנה לבוא, אהבתי.
    תודה לאיריס על הקישור ! ושינעמו לרגלייך מימי הדן.מאחלת מאמר טוב !

  5. סבינה, הראשון בשירים נוגע בחלוף, במוות ובעולם המנטלי באופן מרגש ומעורר מחשבה.

  6. מוטי גלדמן

    וואו סבינה – איזה רפאים … הלוואי עלי רפאים כאלה. מי יתנני לילה בוילה הווציאנית שם רילקה כתב את האלגיה הראשונה. מי יתנני ערב במערה שם דויד כתב את פרק התהילים בבורחו משאול.וכו"

    • סבינה מסג

      התגובה שלך ממש שיר… אפשר להמשיך כך במניין או העלאה באוב של מקומות טעונים.

      אני חוזרת מיום בנחל דן. ישבתי עם דליה שעות ליד טחנת הקמח העתיקה וקראנו עברית/אנגלית משורר נפלא שאני כותבת עליו ל"ספרים". הוא הזכיר לי אותך. בילי קולינס.

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג