מִפְלָס נָמוּךְ
כָּאן הָאֲגַם גַּס,
בִּרְצוּעַת הַנְּסִיגָה יֵשׁ עֲלוּקוֹת.
אַךְ מָה עוֹשִׂים
כְּשֶׁבּוּסִים מַרְקִיבִים
כּוֹתְבִים מִנְשָׁר
שֶׁיֵּשׁ לְפַעְנֵחַ עַכְשָׁו! מִיָּד!
עַל כָּל דַּף פָּנוּי,
אֲפִלּוּ בְּשּׁוּלֵי "מַעֲרִיב"
אָז מָה אִם רַק בֹּקֶר!
אֲפִלּוּ בְּשּׁוּלֵי "הָאָרֶץ"
אָז מָה אִם עֲדַיִן נְבוֹ
שיר נבון..
תודה למגיב האלמוני.
שיר שיש בו חכמה רבה
אני בעד לקחת את הזמן
ולהמשיך לצלול שביום רביעי
אפשר להרים קצת את הראש
ולראות..
ולהתחיל לעבוד ..
עמוק בתוך עבודת הרגלים
,תאור הנוף יפה.. זז בתוכו… עם הכאב
להתראות טובה
עצומה למען הכנרת עכשיו!
מירי,זו דרכך לנזוף בי?
לא סבינה
את אם אני לא טועה רושמת את עקבות נסיגת הכנרת בכל העיתונים . האם לא הגיע הזמן לבדוק איך אנחנו אחראים למצב המפלס הנמוך ולהתריע?
או שלא הבנתי את השיר.
קטונתי מלנזוף בך אני הרי מגיבה באהבה רבה לשירייך !
זה רגש האשמה שלי בגלל ההתנגדות לעצומה ההיא.
את צודקת שאולי אפשר להיות אקטיבי בשטח ולא רק בשירים בענין מפלס הכנרת. באמת, אתחיל ללמוד את הנושא: עד כמה זה רק מאלהים וכמה באשמת האדם? ומה אפשר לעשות?
האקטיביות אולי היחידה שבידינו חוץ מהאמנות.
מירי, את גרמת לי לבדוק את עצמי. במידה ויש בשירי הכנרת שלי איזה עצב ואכזבה שכך המצב, אני בדרך כלל חושבת שהכל תלוי בחסדי שמים — יבוא הגשם ויתקן הכל. ומכוון שראיתי שנים שזה קרה , ובגדול, כשהבתים שעל החוף ממש הוצפו( ועד היום זה בא לי בחלומות שגל עולה מן הכנרת על הבית)
אני פשוט ממתינה לאיתני הטבע שיסדרו את המפלס.
שיר יפה. אני הבנתי שיש כאן סוג של מחאה על המצב שלנו כאן גם האקלים האכזב וגם המנהיגות המאכזבת….
שושנה
שיר אהבה וצער לכנרת ההולכת ונעלמת. ובלי קשר לשיר, מוכרחים לארגן הצלה מהירה, לפני שבאמת תעלם. המדינה הזאת נוהגת במים באכזריות. ייבוש החולה, זיהום הנחלים והים. אלו היו מקימים מכוני התפלה ולא מחכים לרגע האחרון, הכנרת היתה ניצלת. וגם אנחנו.
אסתי, קראתי היום משהו יפה שלך על בית. בספר "שעור מולדת". אמרת משהו שבדיוק נגע. אני חושבת שזה היה שהבית הוא המקום המשלח אותנו למשימות שלנו ומקבל אותנו כשאנו שבים חבולים.
כשהשתחררתי מהצבא וילדת הפלא שהייתי התחילה לתפוש שהעולם קשוח וזה לא יהיה משחק ילדים לצאת עם השירים שלי… אני זוכרת שחשבתי שאם אפעל מהבית אוכל!
אסתי, את העיקר לא אמרתי. אני לא אוהבת שתופלים הכל על המדינה והמנהיגים. זה ילדותי.
תראי אני לחצתי השבוע את ידו של ראש עיריית תל אביב ,ראיתי אותו במסגרת הלימודים שלי ביפו
מרוב שהוא שותה כל כך הרבה מים עיניו
בצבע תכלת
ובדיוק שראשי פנה מזרחה
הוא מעד בעלייה
ואותי עכשו מגרה מאוד שתיית מים
צוננים …
לילה טוב
חזק ונוקב.
תודה, יעל.
דוקא לא התכוונתי למחאה כלשהי. זה היומיום אצלי, אלה חיי. כמו שלא כל אמירה מורכבת על בני אדם היא מחאה, היא תאור מצב לא פשוט , כמו החיים.
מזכיר לי סבינה שבעבודות האחרונות רציתי לתאר מצב ולא לבטא רגש – העוברים וכו" והם נקראו לגמרי אחרת , כמצב אנושי נורא של מוות תינוקי תלותי. הדימויים ניצחו את כוונת ליבי.
לפעמים תאור אדיש כביכול איננו נשאר אדיש
מירי, זאת הבעיה כאן. אנשים (והם נהדרים ומפרגנים) מגיבים יותר מדי לתכן ופחות לעשיה האמנותית.
אבל מה לעשות : האמנות היא חתונה של השפה האמנותית וחוויות החיים!
שיר חשוב.
לפני שבועיים בערך הייתי בטבריה לסוף שבוע. עמדנו בערב בטיילת מול הכנרת והיתה שם מעין אנדרטה לכנרת (אני קוראת לה אנדרטה מאחר וזה היה מבנה שהדגים כמה הכנרת הולכת ונעלמת מדי שנה). חבל. מקום מקסים מקסים.
מה באמת אפשר לעשות כדי לעצור את זה??
שירי, עכשו אני ממש מתעניינת בזה באופן מעשי, אומר מה גיליתי.
לפני שנים כשהכנרת היתה יותר נמוכה מהיום וגרתי אז במושבה מגדל — כלומר צפיתי על הכנרת מלמעלה וממש ראיתי איך היא מתכווצת! חלמתי שאני מחבלת במוביל הארצי ועומדת למשפט. אז התחלתי לקרוא… ונוכחתי שייבוש החולה היה טעות כי בלי המסננת הזאת הכנרת מזדקנת יותר מהר. גם זה שמוציאים את המעיינות המלוחים אל "המוביל המלוח" ומפנים ישר לים המלח…אז כתבתי שיר שנשמע כמו שיר מחאה. ואולי אתן אותו היום בפוסט.
בעצם מה עם ים המלח הבנתי שהוא עוד יותר מת!
ים המלח בקרשים.
ממש עצוב. ראיתי גם על זה כתבה בחדשות יום אחד. חבל.
בכלל העולם משתגע-צונאמי, רעידות אדמה, כל מיני סופות ולא יודעת מה. אמא אדמה כועסת.
אבל אני מקנאה בך שאת גרה מול הכנרת…
לגור מול הכנרת זה הגשמת חלום. זה מרגיע, לפעמים זה מרגיע כל כך שאין חשק לפעול בעולם.
אבל מה שאת אומרת על מצב העולם, הוא נכון ובוער. כתבתי על זה רשימה להארץ, יהיה בשבועות.
תודה שירי, על תגובותיך.