כשהמציאות מעבירה ספינות של צליינים

אני יושבת קרוב מאד לטבחה — המקום בו חולל ישוע את נס  הכפלת  ,או ריבוי,  ככרות הלחם והדגים

 

 

כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת  מַעֲבִירָה  
             סְפִינוֹת  שֶׁל  צַלְיָנִים

 

 

 

כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מַעֲבִירָה   סְפִינוֹת שֶׁל צַלְיָנִים

 

                                 מַמָּשׁ מוּל   שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה

 

 מַה יֵּשׁ לָשִׁיר לְהַצִּיעַ?!

 

                       אֵיזֶה צִי יוֹצִיא מִשַּׁרְווּלָיו בִּתְגוּבָה?

 

 

 

 כְּשֶׁמַּקְהֵלוֹת מְמֻנָּעוֹת שָׁרוֹת מֵעַל   בָּמַת יַּמָּה:

 

                        "הִנֵּה אֲנִי מַפְלִיג עַל יָם חַיָּיו…"

 

מַה יֵּשׁ לָשִׁיר

לַשִּׁיר?

 

מַה הֵם

 יָמָיו?

 

 

וּמַה  יָּכֹל  הוּא

 לְהַגִּישׁ

            כְּשֶׁאֲנִי סוֹעֶדֶת  
            אֶת  לִבִּי

בְּלֶחֶם חַי

עִם טוּנָה

                    מַמָּשׁ לְיַד שֻׁלְחָן לַחֲמוֹ , דָּגָיו?

 

 

 

הוּא לֹא כָּשִׁיר  לְכָאֵלֶּה  תְּנָאִים.

 

 הוּא לֹא   אַבָּא עָשִׁיר

 

 וְאַתְּ  לֹא   בֵּן אוֹבֵד –

 

                  זֶה לֹא עוֹבֵד!

 

 

 

עַתָּה יֵשׁ לְהָנִיחַ

 

אֶת הָעֵט

 

 וְלָקַחַת  אֶת    הַזְּמַן,   לִזְמַן   מַה