שַּׁלְדָּג
קוֹל הַשַּׁלְדָּג –
הַגַּס בִּשְׁבִיל "צִפּוֹר כְּחֻלָּה"
מוֹצִיא מִמֶּנִּי
כִּמְעַט בְּכֹחַ, מַבָּט עָדִין , עָמוּם, בָּתוּל , שֶׁעוֹלֶה
וּמִצְטַלֵּל וּמְבַקֵּשׁ וּמַאֲמִין…
שֶׁיֵּשׁ שָׁם לְמַעְלָה
"אִמָּא טוֹבָה דַּיָּה"
לָתֵת תּוֹקֵף
לְכָל הַכְּתִיבָה כְּתִיבָה כְּתִיבָה הַזֹּאת
עַל תֶּקֶן
תֵּבַת נֹחַ
וְלִשְׁאַר הַקִּיּוּם
כְּמַבּוּל.
צח ועדין השיר הזה. (וחוץ מזה אני מתה על שלדגים)
איזה יופי, גם את באהבה הזאת! אני חוששת שזה יהפוך לאמונה תפלה, אבל יום שאני רואה בו שלדג נחשב אצלי ליום ממוזל.
התיבת נח, שמחברת את הסיפור בסטף מעלה את הסיפור למשהו גדול מהחיים.
להתראות טובה
סבינה
איזה שפע שירי את שרויה בו . לא תמיד מגיבה אבל תמיד קוראת . והנה יש לי שיר מקסים על הבוקר עם כל הטוב והחרדה המלווה כל אושר של רגע.
ציירת במילים מהדהדות של הכנרת שהיא ואת יחד זוג בתיבת נוח.שתיכן גוד אינף להיות שם בתיבת הקיום השלם בפגימותו.
אם החלטת שזה התוקף, אז זה התוקף של השירים שלך.
וזה תוקף ראוי בהחלט, בעולם שהטבע הופך לשמורה.
אני מחבבת אנשים עם תוקף.
ואני הייתי מורידה את המרכאות ב"אימא טובה דיה".
ועוד משהו, קראתי את הערתך לשיר שלי והתרגשתי, ואני לא בטוחה שתראי אותה אז אני כותבת גם כאן, את היחידה, בכל ימיו של השיר, שזיהתה את התאור של סילביה פלאת על הבית של סבתה.
ואז עלה בי משהו, וניגשתי לבדוק ב"אריאל ושלוש נשים", וקשרתי עם התרגום הנהדר.
אני בדרך כלל לא אומרת תרגום נהדר כי עד שאני לא רואה את המקור, וממש מתעמקת, אין לי מושג אם התרגום טוב או לא. אבל במקרה הזה התרגום שלך מצויין, ומאוד נהנית לקרוא בספר הזה.
סילביה פלאת משוררת מופלאה.
יום טוב, כתבתי הרבה..
יודית, "אמא טובה דיה" מופיע במרכאות כי זה ביטוי מתחום הפסיכולוגיה של ויניקוט.
תודה , אני שמחה שאהבת את התרגום כתבתי ממש קצת!
עדיין לדעתי את צריכה להוריד את המרכאות. ואת השד של ויניקוט אני מכירה.. אם כי לא אישית.
סבינה, "אמא טובה דיה", דיה בסנסקריט זו חמלה. חמלה של האימא האלוהית (Divine Mother) זו איכות אלוהית הנותנת מחסה לכל יצור חי. כמו הסימבול של תיבת נוח.
ושלדג… איזה יופי. לו ידעתי לצייר צפרים…
שיר מקסים.
אני כל הזמן תוהה מדוע את מסדרת את הטקסטים בצורה הויזואלית שאת מסדרת. האם יש לזה משמעות? או שזה רנדומלי?
שירי, תודה על התגובה. כן, לסידור של השיר על הדף יש משמעות. זה מנסה לעקוב אחרי הקצב של הנשימה… ולתת לה אויר.
הבנתי.
פשוט עכשיו אנסה לקרוא את זה בהתאם. חשבתי שזה יותר מבחינה ויזואלית.
לָתֵת תּוֹקֵף
לְכָל הַכְּתִיבָה כְּתִיבָה כְּתִיבָה הַזֹּאת
////////////////////////////////
שיר יכול לומר דברים הרבה ובכל זאת יש בו איזה גרעין. אנ י מחפש לפעמים את הגרעין, לפעמים את מה שסביבו.
סבינה צועקת מהגרעין הזה שציטטתי אבל במהופך וכשאלה:
האם יש תוקף למרוץ המשורר אחר המילה?
זו שהוא בורא בה "משהו בורח" [כמו שאמר נתן-זך ] השלדג בולע דג. הדג כידוע, רק בועות אויר ריקות יוצאות לו מהפה. שתיקה היא שירה? זה ניכר בטיפוגרפיה של השיר. סבינה מקובל עליך? [תגידי שלא].
כן, יוסף צדקת.
אני די אוכלת את עצמי שיש דברים יותר חשובים לעשות מאשר לכתוב כל הזמן, להתרחק מחברת אנשים כדי להיות במארב לשיר… וכל שיר יכול להיות הזכיה בלוטו — שיר השירים!
אם שואלים אותי מה חשוב בעיניך – אני שולף: בלי שירים אין חיים. אבל זה מעט פאגאני.
הילדים הם היצירה הכי אדירה בחיים. והם הם לא לחלוטין יצירה בלעדית שלי…
לכן נתן זך נראה לי ירחמיאלי שאומר באחדים משיריו
שהשירים הם היצירה
ובשיר אחר מציין שילדים לא יהיו לו. אני תופס את דבריו לא כאוטוביוגראפיים אלא כאמירה קיומית. וזהו כשלון מבחינה אנושית.
יוסף, מסכימה איתך בקשר לזך. אבל היצירה היא, לדעתי, לא רק ילדים. היא כל מה שאנחנו פועלים או יכולים לפעול בעולם, בארץ! בארץ להדריך נוער, למשל נראה לי יותר חשוב מכתיבה!
סבינה, בניגוד לשירים אחרים שלך רבה פה השתיקה על הנמסר, וגם יש בו משהו די אפל. אני לא בטוח שהבנתי את המעבר בין השלדג למבט, ולא את הקשר בין האמא במרומים (אמא טבע?) לתוקף הכתיבה. אבל מה קרה לטבע היפה אם הבריאה היא המבול המכלה? אם רק כתיבה תציל ממוות?
הבריאה והכתיבה אצלי משתלבות. בעצם כשאני אומרת "שאר הקיום" אני מתכוונת, כנאה, לעולם בני האדם. עם כל ההנאה מהטבע וכל ההצדקות לחיות בו, אני לפעמים מרגישה שאני מחמיצה את החיים החברתיים. בשנים האחרונות נוספה גם איזו נואשות של להספיק לכתוב את מיטבי, לכתוב באמת, לפלס דרך גם בחוץ…והחוץ נראה מאיים, אני כמעט לא יודעת את השפה שמדברים שם.
"אמא טובה דיה" זה כמובן מויניקוט שחקר את המשחק והאמנות, שמדבר על כך שרק כשיש בטחון בנוכחותה של האם הילד מעז לשחק לבד ובעתיד יהיה מסוגל להיות לבד. אז לי היתה כנראה אמא נהדרת, מבחינה זו. וזו גם אירוניה עצמי–
בהקשר של תבת נוח והמבול, השלדג יכול להתקבל גם כעין תשובה ליונה ולעורב, אבל הוא, בניגוד להם, אולי מסמל יופי טהור, לשמו, יופי שתלוי ומהבהב באויר, כמו אצל ג"רארד מיינלי הופקינס, ששר "כשלדגים התופשים אש, שפיריות מושכות שלהבת". ויופי זה, זו היא השירה שלך, הכתיבה… עם תמונת השלדג מבעד לצהר, אפשר להשאר בתיבה… מאוד אהבתי את השיר ואת כל התגובות. תודה.
נעמי, אני מאד אוהבת את הופקינס, ומכירה את השיר! ונדיר לי לפגוש מישהו שמכיר.
אמרי לי אולי את קוראת גם את אמילי דיקינסון? אני מתכוננת לדבר עליה בקרוב, אשמח לתובנות.