מִּטָּה
אֲנִי דּוֹחָה אֶת הַפְּרִישָׁה
אֶל הַמִּטָּה
כַּמָּה שֶׁרַק אֶפְשָׁר —
(כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת גַּם אֶת הַמִּיתָה
וְאִי אֶפְשִׁי מִמֶּנָּה!)
וְרַק בַּסּוֹף אֵלֵךְ, כְּשֶׁהֻכְרַח.
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת כְּבָר אֶל הַשְּׂמִיכָה
(וְזֶה כִּמְעַט בַּשַּׁחַר)
אֲנִי פּוֹרֶצֶת בְּסִידְרַת תְּנוּעוֹת שִׂמְחָה…
צוֹהֶלֶת לְעַצְמִי בַּחֲשֵׁכָה
כְּמוֹ יֶלֶד
שֶׁהֶחְבִּיא מַמְתָּק
לְאַחַר כָּךְ .
מזדהה עימך מאוד.
:))
אמיר, מה הסימן הזה?
זה סימן של צחוקייה.
לא הכרת ?
אין לך מושג עד כמה הזדהיתי עם כל מילה כאן.
זה כמעט טלפאתי עם הקטע של מצהלות השמחה בכניסה אל המיטה.
דבר חדש אצלי של הימים האחרונים,
צוחקת בקול כמו ילדה בתוספת עוד כמה קולות ילדותיים שמחים וככה נכנסת למיטה…
הבלוג הזה הוא תגלית מבחינה זו — אתה חושב שאתה לבד, שכתבת משהו קצת שטותי, שצריך אומץ לפרסם… ופתאם אתה לא לבד, מישהו קרא, הרגיש והגיב מיד! תודה רונית.
סבינה,
כתבתי לפני כמה שנים שיר שמאד "מתכתב" עם זה,
אני אפרסם אותו מחר,
הוא מדבר בדיוק על הנושא הגדול הזה של ה"היעלמות" כשהולכים לישון והפחד המסויים מהמיתה המסויימת הזו.
בינתיים, לפני שאעשה פאדיחות נוספות ואקלקל את שמי הגם-ככה-מפוקפק פה, אפרוש באמת לישון. לילה טוב :))
עוד תה בחוץ מול הכנרת הלילית… ולילה טוב.
בדיוק כך גם אצלי.
ועוד לא הלכתי לישון כמו שאת רואה.
כמוני כמוך ואת המחיר משלמים בבוקר כשרצים לאט לעבודה.
:0)
(גם זה אגב, סימן של חיוך).
בוקר טוב.
מזדהה איתך מאוד. אהבתי את ההשוואה של המיטה למיתה.
הכי כיף להישאר ילדה…
אולי זה יצליח השיר שלך סבינה לקחת אותי לבית הספר לריקוד שמתחיל את יומו גם אם שחר…..ואני כאישה כבר בוחרת עצלה
תודה שוב אל התחושות האלה
תמר
תודה,תמר, שיכולתי להועיל משהו, לפחות בזה. אני מתכוונת למכתבך הכואב שהיה למעלה מכוחותי.
אני חושבת שיש לך כוחות
ותודה לך
בפי יש בשורה אז אני מפיצה
מאטים לינים בלילה להכיל..
"ככה זה שאנחנו כמו ילדים
לא חושבים,אימפולסיבים"
אולי טעיתי במכתב הכואב???
ואולי רק בידי המלכה
זכות או שחסר חסד! ?
סיפור אהבה דחייה עם המיטה.