פסקל -פטיט הבשם של אמא

 נו, אם יש פה חגיגה של פסקל פטיט  המבקרת עכשו בארץ —  הנה עוד שיר שלה

פַּסְקָל פֵּטִיט

 

 

 

 

 הַבֹּשֶׂם  שֶׁל  אִמָּא

 

 

 מוּזָר אֵיךְ   שֶׁהַבֹּשֶׂם   שֶׁלָּהּ הָיָה מַגִּיעַ הַרְבֵּה לְפָנֶיהָ, 

       עֲנַן בָּרֶקֶת שֶׁהֵרִיץ אוֹתִי  
    

 לַשֵּׁרוּתִים , וְאָז אֶל הַחַלּוֹן לְמַעְלָה  לִרְאוֹת אוֹתָהּ יוֹרֶדֶת מַהַטַכְּסִי .

       הָיִיתִי מְכִינָה אֶת עַצְמִי 

 מְנַסָּה לְהִזָּכֵר בְּפָנֶיהָ מִבְּלִי לְהִתָּפֵשׂ לְפַחַד . 

אֹמֶץ לִבִּי   גָּבַר כְּכָל שֶׁהִתְקָרְבָה
    

 עַד שֶׁרֵיחָהּ הָיָה נַעֲשֶׂה עַז כָּל כָּךְ  שֶׁיָּכֹלְתִּי לָחוּשׁ בִּלְשׁוֹנִי אֶת טַעַם
 
הַמַּטְבָּעוֹת 

      בַּקַּרְקָעִית שֶׁל אַרְנָקָהּ . 

 וְהִנֵּה אֲנִי, אַרְבָּעִים שָׁנָה אַחֲרֵי, עֲדַיִן חוֹוַה-אוֹתָהּ-לְמֶחֱצָה. 

לַמְרוֹת שֶׁעַכְשָׁו 

        אֲנִי צְרִיכָה רַק  לִפְתֹּחַ  

 אֶת הַסֶּכֶר שֶׁל בַּקְבּוּק צָרְפָתִי יָקָר, לְהִסְתַּכֵּן בַּהֲרָחָה קְטַנָּה 

       שֶׁל שָּלִימָאר

 שֶׁזָּ"ק גֵארְלֵין רָקַח מִן הַמְּטַפֵּס שֶׁל סַחְלַב הַוָּנִיל 
           

        וְרוּחַ הָרְפָאִים שֶׁל קְלַסְתֵּרָהּ  
      

ירְטִיט כִּפְנֵי יֵשוּעַ עַל הַמִּטְפַּחַת שֶׁל וְרוֹנִיקַה – תִּפְרַחַת  בְּיָרֹק-זָהֹב   

        הַמַּחְזִירָה אוֹתִי
    

 לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל  הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל, וְאֵיךְ שֶׁהִתְאַמַּנְתִּי 

בִּלְנַשֵּׁק לָהּ עַל הַלֶּחִי

 בִּנְשִׁיקוֹת לִזְגוּגִית הַחַלּוֹן, עֵינַי סוֹרְקוֹת אֶת הַכְּבִישׁ הָאָרֹךְ מְחַפְּשׂוֹת גַּרְגֵּר

       כְּשֶׁהָאֲוִיר כֻּלּוֹ הוֹפֵךְ עִנְבָּר.  
  

 אֲפִלּוּ הַיּוֹם רֵיחַ וָנִיל צוֹרֵב אוֹתִי כְּהַצְלָפַת מַקֵּל. אֲבָל אֲנִי כְּבָר מְסֻגֶּלֶת
 

         לְהָרִיחַ גַּם וְרָדִים וְיַסְמִין 

 בַּצְּלִילִים הַגְּבוֹהִים שֶׁל הַבַּקְבּוּק, כְּשֶׁרַגְלַי חוֹצוֹת אֶת מֵי הַשְּׁבִיל 

הַמְּבֻשָּׂם 

         אֶל הַיָּד הַמְּכֻסָּה  בִּכְסָיָה הַמְּגִיחָה 

 מִן הַטַכְּסִי הַשָּׁחֹר  בְּשַׁעַר הַגִּנָּה שֶׁל סָבְתָא, וּלְרֶגַע 

       נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי מוּגֶנֶת מִמֶּנָּה   
     

אַךְ אָז מַאמַאן נִיפְנֵית אֵלַי עִם חִיּוּךְ כְּמוֹ בַּקְבּוּק בֹּשֶׂם שֶׁזֶּה עַתָּה

 נַחַת עַל הַקַּרְקַע, וְהַתַּמְצִית נִגֶּרֶת.