סֵדֶר, מִכְתָּב לְנָעֳמִי
נָעֳמִי, גַּם אֲנִי
"עוֹשָׂה הַכֹּל בְּעַצְמִי"
לֹא חוֹסֶכֶת צְעָדִים
מַחְזִירָה כָּל חֵפֶץ לְגֻמְחָתוֹ
לֹא מְנִיחָה בֵּינְתַיִם עַל כִּסֵּא
עוֹשָׂה אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ מִכָּאן לְשָׁם… בִּשְׁבִיל
לָשִׂים אוֹתוֹ
בְּבֵית גִּדּוּלוֹ—
בַּמָּקוֹם הַמְּיֹעָד רַק לוֹ
בַּמָּקוֹם הַקָּבוּעַ
בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן
שֶׁיִּשְׁכֹּן סֵדֶר בַּמִּשְׁכָּן,
וְהַמָּקוֹם גּוֹמֵל לִי מֶנֵיי וּבֵיי
וּמְנוּחָה נְכוֹנָה
מִתְכּוֹנֶנֶת
בַּחֲדָרִים
שֶׁפִּתְאוֹם יֵשׁ לָהֶם סֵבֶר , אֲרֶשֶׁת, נֶפֶשׁ עוֹטֶפֶת
וַאֲנִי מֻכְרָחָה
לָגֶשֶׁת, לָשִׂים לָהֶם מוּסִיקָה קָאמֶרִית
לָשִׂים לָהֶם פֶּרַח
לָשִׂים לָהֶם לֵב
נָעֳמִי, עַכְשָׁו
אֲנִי כְּבָר טוֹפֶפֶת
עַל מֶרְחֲבֵי כָּל הַקָּרוֹב קָרוֹב, צוֹנֵן צוֹנֵן, שָׁלֵו שָׁלֵו
שֶׁל הַבָּלָטוֹת בַּסָּלוֹן , בַּהוֹל , בַּשֵּׁרוּתִים…
יְחֵפָה, לְאַחַר שֶׁשַּׁלְתִי נַעֲלַי
כְּמוֹ בְּמִקְדַּשׁ אֵי שָׁם , עַל הַר רָחוֹק
וַאֲנִי שׁוֹפֶתֶת, שׁוֹפֶכֶת קִיתוֹנוֹת מַיִם
שֶׁצָּרִיךְ יִהְיֶה לְשׁוּב וּלְסַלְּקָם
עִם הַמַּגֵּב
וַאֲנִי הוֹלֶכֶת חוֹזֶרֶת הֵנָּה וָהֵנָּה הָלוֹךְ וָשׁוֹב
כְּמוֹ בְּמִגְרַשׁ מִצְעָדִים
כְּמוֹ בְּהַצְדָּעָה לַסֵּדֶר הַטּוֹב
הַצָּלָה מִן הַמַּבּוּל ,
שֶׁתֵרַאֶה יַבֶּשֶׁת
חִלּוּץ מִצִּפָּרְנֵי הָעֲזָאזֵל
וְהַבַּיִת הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא
הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא בְּיֶתֶר שְׂאֵת
הֲלִיכוֹת הֲלִיכוֹת
הוֹלָכוֹת הוֹלָכוֹת
מַסְלוּלִים מֶ .. .. מַסְלוּלִים אֶל…
קִטְעֵי עֲלִיָּה לָרֶגֶל
שֶׁנּוֹתְנִים יָדַיִם
שֶׁמִּתְאַחֲדִים
לִטְרֶק בְּטִיבֶּט!סַנְטיָאגוֹ-דֶּה-קוֹמְפוֹסְטֵלָה!שְׁבִיליִשְׂרָאֵל
נ.ב
נָעֳמִי, תּוֹדִי,
(חוּץ מִזֶּה שֶׁעַמֵךְ עַמִּי,
אֱלֹהַיִךְ אֱלֹהַי,
סוֹדֵךְ סוֹדִי.)
שֶׁלְּנַקּוֹת
זֶה לְתַקֵּן (עוֹלָם?)
וְאֵין מְעֻוָּת
שֶׁלֹּא יוּכַל לִתְקֹן
בְּיוֹם
שֶׁל נִקָּיוֹן
יְסוֹדִי.
אוהב את זה. כל מקום הוא המקום. כלומר, מראת הנפש.
מוטי, זיהית שזו נעמי, הפסיכולוגית?
לא
כל כך יפה
את משדרת לי את הבטחון של אשת שירה והשיר הזה שנראה ארוך ואי לכך עלול להסתבך – איננו . נקי וצלול ומרונן. למרות שלנקות בית אני עוד לא מוכנה מסיבותי שלי אני יכולה להנות ממשב המדיטציה והנקיון הנודף מהסדר שלך .הוא הסדר.
ראיתי ציור שלך בתערוכתו המהממת של יאן ראוכברגר במוזאון תל אביב .
איזה ציור
איזה צייר
תודה, מירי.
כן, אני למדתי להתייחס לעבודת הבית כדרך לתיעול אנרגיה וגם כדרל להיכנס למצב מודעות, וגם כדרך לסדר את העולם! את יודעת זה קצת כמו שיר: מעצבים את הכאוס! נותנים לו צורה, זורקים את המיותר. רילקה אמר שמי שמתחזק ומנקה את הבית כאילו בונה אותו מחדש.
לפעמים, כשאין לי חשק לסדר או לנקות, אני הולכת אל בית שכנתי, שתמיד נמצאת במצב שבו היא מנקה משהו ,והבית שלה בכלל מבריק כל הזמן. אחרי שחוזרת לביתי ,אני כאילו טעונה מהמרץ שלה ומהברק, ומתחילה לנקות את שלי. השיר הזה ,סבינה, הוא כמו השכנה שלי עבורי, מעתה לא אצטרך לשרך רגליים, אקרא את השיר ואתחיל להזיז את עצמי.
(השבוע השכנה לא הייתה בבית אז את יכולה לנחש איך ביתי נראה), אולי עכשיו, בזכותך ובזכות שירך אצליח.
הולכת לנסות.
:0)
איזה יופי, זה כמו שמאיר ויזלטיר אמר פעם — ששירים הם דבר שימושי!
אני מאמינה שאדם צריך עבודה פיזית מונוטונית במקום כדורי הרגעה, ואולי גם במקום אקסטזי!
אז שיהיה לנו שמח.
אהבתי. ובמיוחד את ה-נ.ב. וניקיתי יחד איתך…
תודה, איריס. את מכירה את נעמי!