בְּכָל עִיר, נֹאמַר אִיסְטַנְבּוּל
בְּכָל עִיר, נֹאמַר אִיסְטַנְבּוּל,
צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה כֶּרֶךְ עָבֶה
שֶׁל כָּל הַשִּׁירִים
שֶׁנִּכְתְּבוּ עָלֶיהָ
כָּךְ שֶׁכְּשֶׁנָּבוֹא בִּשְׁעָרֶיהָ
נֵשֵׁב בַּחֲדָרֶיהָ
וְנִקְרָא… נִקְרָא… נִקְרָא…
אַחַר כָּךְ נֵצֵא לָרְחוֹבוֹת:
כְּרֵסֵנוּ מְלֵאָה כְּמוֹ תֵּל אַרְכֵאוֹלוֹגִי,
לִבֵּנוּ צָמֵא
כְּמוֹ אַמַּת מַיִם שְׁבוּרָה.
טוב לקרוא שוב את השיר המקסים הזה, סבינה.
תודה, אמיר.
אם את גם קוראת פה, את מוזמנת לבקר גם בבלוגי.
אמיר
הסיבה שאני לא כל כך קוראת את כל הבלוגים היא שיש לי אינטרנט שעולה לי כמו טלפון סלולרי. זה עדיין מכליל, כי שם לא היה חיבור רגיל. עכשו הבעיה עומדת להפטר.
אני מבקרת קצת אבל לא יכולה להתעכב.
שיר יפה סבינה, אוהב את הדימוי: לבנו צמא כמו אמת מים שבורה
אני כמעט ולא נוסעת לחו"ל, סתם לטיול, אולי משום שחסר לי המטען הרגשי והתרבותי שקשור פה לכל נקודה בגליל כמו בלון מלל אל פיות הדמויות בספור מצוייר. אז באיסטנבול זה חסר לי מאד עד שקניתי ספר של רומי ואנתולוגיה של שירה תורכית מודרנית.
חוץ מזה, בהמשך לשיחתנו על הקונקרטיות: יש לי אמת מים כזו (בנחל ג"לבון) שאני עושה לידה ימים. ויש לי תל כזה — בכליל.
מקסים
ואולי לפתוח את הספר על איסטנבול עם השיר הזה של אורחאן ולי
THE SONG OF ISTANBUL
In Istanbul, on the Bosphorus,
I am poor Orhan Veli;
I am the son of Veli
With indescribable sadness.
I am sitting by the shore of Rumeli,
I am sitting and singing a song:
"The marble hills of Istanbul,
Landing on my head, oh, landing are the sea gulls;
Hot, homesick tears fill
My eyes,
My Eda,
Full or airs, my Karma,
the fountain salt
Of all my tears.
In the middle of Istanbul movie houses,
My mother won"t hear of my exile;
Others kiss
And tell
And make love,
but what"s that to me?
My lover,
My fever,
oh, my bubonic river.
In Istanbul, on the Bosphorus,
I am the stranger Orhan Veli,
The son of Veli
With indescribable sadnes
טוב, יצא קצת עקום
יניב, אני מגיבה באיחור כי רציתי לקרוא את השיר בתשומת לב. תודה שהבאת אותו. זה בדיוק מה שהייתי צריכה אז כשהייתי באיסטנבול!
למרות שקניתי אנתולוגיה של שירה תורכית מודרנית ולמרות שיצא לי לעבוד עם משוררים תורכים עכשוויים בסדנת תרגום , ולמרות שיש לי משפחה מכובדת מאד בתורכיה– לא הכרתי את המשורר הזה.
תודה
בכייף סבינה, מאוד אוהב את המשורר. עד כמה שזכור לי הוא מאוד ידוע בתורכיה, כמעט משורר לאומי, לצד נאזים חיכמאת. יש לו שיר נוסף מפורסם על איסטנבול (בהמשך). את שני השירים יש בויקיפדיה באנגלית ויש גם מספר אתרים עם שיריו, באתר אחד התרגום מוצלח מאוד, באתר אחר התרגום לא טוב לדעתי, על אף שאיני יודע תורכית.
אם את יודעת תורכית (?) כייף לך
I AM LISTENING TO ISTANBUL
I am listening to Istanbul intently, my eyes closed,
At first breeze gently rises,
Gradually the leaves on the trees begin to softly sway,
Out there, very far away,
Water-carriers ceaselessly ringing their bells,
I am listening to Istanbul intently, my eyes closed.
I am listening to Istanbul intently, my eyes closed,
Suddenly birds fly by, and then,
Flocks of birds, high up, with a hue and cry,
While the nets are drawn in the fishing grounds
And a woman"s feet lightly brush in the water.
I am listening to Istanbul intently, my eyes closed.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
The Grand Bazaar"s serene and cool,
An uproar at the hub of the Market,
Mosque yards are full of pigeons.
While hammers bang and clang at the docks
Spring winds bear the smell of sweat;
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed;
Still giddy from the revelries of the past,
A seaside mansion with dingy boathouses is fast asleep.
Amid the din and drone of southern winds, reposed,
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
A pretty girl walks by on the sidewalk:
Four-letter words, whistles and songs, rude remarks;
Something falls out of her hand –
It is a rose, I guess.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
A bird flutters round your skirt;
On your brow, is there sweet? Or not ? I know.
Are your lips wet? Or not? I know.
A silver moon rises beyond the pine trees:
I can sense it all in your heart"s throbbing.
I am listening to Istanbul, intent, my eyes closed.
לא, לא יודעת תורכית. מכל בליל ארצות מוצאי– נשארתי עם צרפתית.
מחרתיים מגיע לארץ משורר מתורכיה כדי להשתתף בפסטיבל מרר — נדבר איתו.
סבינה, איזה שיר נפלא וחכם.
צריך שיתנוסס על כל כֶּרֶך עבה של מדריכי טיולים.
תודה, שחר. דרך אגב, אני חושבת שההצעה שלך למשה בענין ההייקו על ויהי עור — היתה טובה מאד.
שיר יפהפה.
מאד שמחה שזה נגע בך, אליענה. ד"ש לאמא.
כרסנו מלאה
זה כל כך פיוטי, לאור הכרס שמלאה באוכל, מלאה ברוחניות…
חג שמח
טובה
רעיון נהדר סבינה, מסודר בתוך שיר יפה.
אני מרחפת עם התמונות של היצירות הפלסטיות שמחכות לי שם .
נפלא