סבינה מסג
נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
שיר נפלא מאד!
תודה, שולמית. אז את עדיין ערה?!
אני בניו יורק סבינה, עד אחרי יום העצמאות מחלקת את השנה בין הילדים והנכדים…7 שעות אחורה לעומת שעון ישראל.
שיר מינימליסטי ובו בעת דחוס בדרכו הוא, שיר שהוא כמו הים או המים, כמו כלי קיבול טוב היוצק לתוכו את המשמעויות והמחשבות של קוראו.
סבינה,
זה יפה: אֶת המוזה ניתן לדוג. ים של יאוש שהופך לים של הצלה.
גם הרווח יפה (כצורה וכתוכן).
רק סימן הקריאה אינו נהיר לי. המוזה לא צריכה לשתוק (ללא כל קשר לתותחים), אבל בשיר זה היא גם לא צריכה לרעום, לפי דעתי.
יש לי נטיה להרבות בסימני קריאה וגם במקפים — חולשה שכזו.
תודה מריו
חמוד. כמו לדוג את כל הכינרת במסננת
קטנה.