סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

מוזה

                          מוּזָה

 

 

 

הַיַּמָּה  מְלֵאָה

מוּזָה!

זֶה

עֲנַף הַמִּדְגֶּה

 

אֵין  רֶוַח —

                     יֵשׁ  הַצָּלָה.

7 תגובות

  1. שולמית אפפל

    שיר נפלא מאד!

    • תודה, שולמית. אז את עדיין ערה?!

      • שולמית אפפל

        אני בניו יורק סבינה, עד אחרי יום העצמאות מחלקת את השנה בין הילדים והנכדים…7 שעות אחורה לעומת שעון ישראל.

  2. שיר מינימליסטי ובו בעת דחוס בדרכו הוא, שיר שהוא כמו הים או המים, כמו כלי קיבול טוב היוצק לתוכו את המשמעויות והמחשבות של קוראו.

  3. סבינה,

    זה יפה: אֶת המוזה ניתן לדוג. ים של יאוש שהופך לים של הצלה.
    גם הרווח יפה (כצורה וכתוכן).

    רק סימן הקריאה אינו נהיר לי. המוזה לא צריכה לשתוק (ללא כל קשר לתותחים), אבל בשיר זה היא גם לא צריכה לרעום, לפי דעתי.

  4. מוטי גלדמן

    חמוד. כמו לדוג את כל הכינרת במסננת
    קטנה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג