סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

בקעת כנרות

            "בִּקְעַת כִּינְרוֹת"

 

 

 

לָמָּה הַשֵּׁם  הַמְּפֹרָשׁ   מַכְפִּיל אוֹתָךְ?

 

 מַכְפֶּלֶת מְקֻשֶּׁטֶת

             לַחֲצָאִית הַקְּלוֹשׁ   שֶׁאַתְּ ?

 

מוֹטִיב חוֹזֵר

                   לַכִּנּוֹר שֶׁאַתְּ ?

אוֹ מַאֲמָץ

         נוֹאָש

 

 לוֹמַר  אוֹתָךְ !

לוֹמַר  אוֹתָךְ מַמָּש!

 

 אַתְּ   שֶׁנוֹלַדְתְּ  לְפָנֵינוּ  תְּאוֹמוֹת:

 

 אַחַת  מִמַּיִם       שְׁנִיָּה מֵחֲלוֹמוֹת.

 

 

 

13 תגובות

  1. איזו אהבה לחבלי הארץ הצפוניים . תודה שאת משתפת בה

  2. בקעת כינרות, השם הזה מתחנן להכנס לשיר. גם ארץ כינרות. והשאלה שאת שואלת היא שאלה מקורית ומשעשעת שמכפילה גם את הרגש, כמו גם התשובות האפשריות שאת מעלה

    • הו סבינה, סבינה.

      יָפֶה מֵחֲלוֹמוֹת הֵנֵץ הַלֵּב
      אֲבָל פַּעַם הָיְתָה סבינה
      מַדִּיחָה שִׁירִים לִקְדֻשָּׁה בְּדִיזִנְגוֹף
      רָאִיתִי אוֹתָהּ עִם שֵׂעָר שָׁחֹר כָּעוֹרֵב
      לְיָדָהּ הָיָה אִישׁ צַיָּר גּוֹעֵשׁ בַּפֶּחָם עַל הַנְּיָר
      רוֹשֵׁם כְּמוֹ בְּגֶדֶר תַּיִל
      מַה שֶׁנִּרְאָה לִי כִּמְשֻׁתָּק בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ.
      אַחֵר כָּךְ דָּאֲתָה כְּמוֹ יָרֵחַ לִצְפַת.
      אַחֵר כָּךְ אִוְּתָה אֶת שְׁתִיקַת הַחוֹמוֹת
      אִם הָיִיתִי מַבִּיט בְּאִישׁוֹנֶיהָ
      הָיִיתִי נִרְאָה אָסִיר
      וְרִיסֶיהָ סוֹרְגִים.

    • יניב

      תודה על התגובה . האם זיהית את מי אני מצטטת בשורה : "נולדת לפנינו תאומות"? זה חשוב. זה מעניק עוד מימד.

      סבינה

      • יניב ברנר

        לא, לא זיהיתי, את מי?

        • יניב

          ישנו שיר נפלא של אלתרמן האומר:

          "נולדתי לפניך תאומים" אני חושבת ששם השיר "אגרת" ושם מדובר בכפילות שבנפש. מזמן לא קראתי באלתרמן, אבל את נעורי, אפשר לומר שהעברתי בדיקלום שירים מול האח המבוערת בבידוד המוחלט בו חיינו אז.

          סבינה

  3. את בהחלט אומרת אותה ממש. הכנרת שחוברה לטבורי ביום לידתי, אותה אחת שככל שאני הולכת וגדלה, היא הולכת וקטנה ,וכבר לא יכולה לבוא לראותה מרוב עצב. בשבילי, לקרוא כאן את שירייך ,זה לקפוץ לבקר את כנרת שהייתה ,וללכת מכאן זה להעצב .

    • סיגל

      זה שהמפלס לפעמים נמוך איננו סיבה לעצב. אני גרה 10 צעדים ממנה ומעידה שהיא יפה כתמיד והמים עוד יחזרו. הרי היו דברים מעולם.

      מה שכן, אני תמיד חושבת שהשיר הבא יגיד אותה ממש

      תודה לך
      סבינה

      • זכרונות ינקותי מוצפים בה. הרומן שלי איתה הוא ארוך ומעולם לא כתבתי לה שיר. (בגלל העצב).
        וזה לא רק בגלל מפלס המים, זה בגלל כמות האנשים, שמתיחסים אליה כאל שלולית וקצת הורסים לי את זכרונות השקט והצדפים.

        • סיגל

          אם ניתן ליחסם הבלתי רצוי של אנשים לדברים– נאבד מהר מאד הכל. כל בחכמה הוא להציל אותם מהם!

          • לי אין דרך. לך כנראה יש. (דרך השירה).

          • דוקא בשירה קשה מאד לכתוב על הכנרת. השם משומש מדי. רחל כבשה אותה, הפיזמונים כבשו אותה… מה יעשה המשורר שלא יצא לו שמאחלץ?! יחיה איתה ויעיד מנסיונו היומיומי. אני מצילה את יחסי אל הכנרת בחיי לידה, בכך שאני רואה את מה שהיא ולא את מה שאומרים עליה. ועוד מעט תתחיל עונת הרחצה…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג