*
*
בִּמְקוֹם לְהוֹצִיא אֶת הָעֵינַיִם
עַל עִיּוּן בַּמְּקוֹרוֹת, רְדִי
לַמַּעְיָן
שֶׁיֵּשׁ לָךְ מִתַּחַת לָאַף!
כַּמּוּבָן שֶׁהוּא מְטֻנָּף,
שֶׁחֵיקוֹ סָתוּם בִּשְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל
אֲרוּחוֹת-בְּחֵיק-הַטֶּבַע
שֶׁהֻשְׁאֲרוּ כִּלְאַחַר-יָד
אַךְ הַלִּכְלוּךְ נִשְׁלַף ! נִשְׁטַף! נִסְחַף!
כַּמּוּבָן שֶׁשּׁוּלֵי הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֵלָיו
שׁוֹרְצִים כְּבָר עַקְרַבִּים וְקוֹצֵי קַיִץ
הַמַּשְׁאִירִים סִימָן עַל כָּל הַגּוּף!
כַּמּוּבָן שֶׁהָאֵיקָלִיפְּטוּסִים ( הָאוֹסְטְרָלִיִּים – עֲצֵי הַיְּהוּדִים)
מְרֻפָּטִים
וְלִבָּם שָׂרוּף!
כַּמּוּבָן שֶׁמִרְבַּץ הָעֲדָרִים
הוּא שֶׁל אַשׁרָף
וְלֹא שֶׁל "הָרוֹעָה הַקְּטַנָּה מִן הַגַּיְא" שֶׁאֶת שָׂרָהּ מֵהַדַּף!
כַּמּוּבָן שֶׁנִּיחוֹחַ הָיסמִין
נִמְהַל בְּרֵיחַ שֶׁתֶן
שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהוּא נִשְׁאַף. . .
וְאַף-עַל-פִּי-כֵּן , יֵשׁ לָךְ מַעְיָן
מִתַּחַת לָאַף!
שיר נפלא, גם סימני הקריאה
סבינה את מבטאה בדיוק את התחושות שלי לגבי מעין חרוד, הייתי שם בילדותי וכעבור שלושים שנה, והכל נראה כמו שתארת עצוב.
תודה על השיר, סבינה. כולנו צריכים מפעם לפעם למעין מתחת לאף. גם המעין צריך לנו.
איני יודע אם את זוכרת, אך אני איירתי את ספרך "איש הזמן", וכבר אז (אלוהים, זה יותר מעשרים שנה!) אהבתי את שירתך. אז תודה גם בשביל אז.
עכשו נזכרתי! בדיוק ביקרתי בבלוג שלך ותהיתי על הרבוע השחור והקשר לרותקו שבן-זוג אהרון מסג כל כך אוהב… זו הפתעה שאתה סופר! תודה על התגובה.
מעניין…
יפיפה!
תודה, שולמית, שמחה לשמוע ממך
סבינה, השיר מקסים, הריחות הגיעו עד אלי.
מיטבך, סבינה.
שיר מאוד מיוחד ודו שכבתי, הרגשתי כמו בציור הפסיכולוגי של קווי מיתאר של צעירה שכאשר משנים את נק" המבט, רואים למעשה אשה זקנה. כשקראתי את השיר על הטבע לא יכולתי שלא לקרוא במקביל את ההתרסה, הלקח האנושי.