נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית.
התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון
—יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.
ספרי שירה למבוגרים:
מושב
1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א
הבית במגדל
1987 הקבוץ המאוחד
והים הזה ים כנרת
1994 הקבוץ המאוחד
ימי מנזר
1992 שוקן 1991
כליל
אבן חושן 2003
מן הספרים לילדים החתומים בשם העט
עדולה
שני הטריים ביותר הם:
צעצועים הוצאת עם עובד
שאלות לא קלות הוצאת א"ח
סבינה, זו ברית מכורח. כי אין לנו דרך אחרת להסביר לעצמנו את העולם אלא במילים. והמילים מגבילות. וזה האתגר הגדול של האמנות הכתובה, שחוצבת – במילים – את ההסבר לעצמנו. לכן, שירה היא הגות.
עם הראשון יש לי ויכוח, לאחרונה אני יותר ויותר מאמינה בדרך של הגוף, ושל הפחות מתואר שכלית, מאשר בשלטון הבלתי מעורער של המילים.
להרגשתי אנחנו גם מצמצמים לעצמנו עם כל המילוליות הזו.
החלק השני מאד מדבר אליי.
הרי לפעמים, למילים קיום ממשי,
מעבר למילים… ואין לתפוס אותן במילה…
זה מזכיר לי את "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב זהב".
מה עושים?
יוצאים לטיול ליד האגם
או הנחל המפכפך
בסתיו מביטים בחצב התמיר
בחורף בעץ העירום
באביב, בנרקיס
ובקייץ כותבים שיר קצר
ולא הכרחי
על הזמן החולף כה איטי בטיול בין המלים
סבינה, זו ברית מכורח. כי אין לנו דרך אחרת להסביר לעצמנו את העולם אלא במילים. והמילים מגבילות. וזה האתגר הגדול של האמנות הכתובה, שחוצבת – במילים – את ההסבר לעצמנו. לכן, שירה היא הגות.
השיר שלך חכם ונכון.
תודה.
תודה, שחר-מריו. איך היתה חגיגת המלים ביום ירושלים? כל כך רציתי לבוא ולא יכולתי.
היה נהדר ומחכים, סבינה.
אזמין אותך לחגיגת המילים הבאה.
בינתיים, שלחי עין צופיה לכנרת
כל עוד היא בלבך, לא יחסרו המים.
בעצם, לא יֵרדו לה המים.
אבל היא תלד גם תלד עוד אגם.
🙂
(טוב, זה הזמן שלי ללכת לישון, כנראה).
לא, לא הגזמת. היה לי פעם דימוי כזה בקשר למפרץ עכו כפי שהוא נראה מכליל… פתיחה של כך וכך אצבעות.
סבינה יקרה
הייתי מסביר פנים
למילים שלא מסבירות פנים
אהבתי
גרא
גרא, תודה! אתה מסביר ומסביר וגם הציורים של איריס עוזרים.
סבינה יקרה
הייתי מסביר פנים
למילים שלא מסבירות פנים
אהבתי
גרא
גם במילים אני לא מבינה…מנסה להסביר לעצמי בכתמים, בקווים.לעשות סדר בדברים.ובאמת לא צריך לתפוש מילים במילה.כי אפשר כך ואפשר גם כך…כל הזמן.
אין דרך אחרת, אלא זאת של המילים. שיר נכון ומעורר מחשבה.
תודה, אסתי.
נכון שהרבה מזה זה לעשות סדר בכאוס. אבל גם הרבה מזה זה משחק מלים: והביטוי ברית מלה מזמין ומזמין משחקים שהופכים לרציניים.
נכון שהרבה מזה זה לעשות סדר בכאוס. אבל גם הרבה מזה זה משחק מלים: והביטוי ברית מלה מזמין ומזמין משחקים שהופכים לרציניים.
מאד אוהבת את החלק השני של השיר.
עם הראשון יש לי ויכוח, לאחרונה אני יותר ויותר מאמינה בדרך של הגוף, ושל הפחות מתואר שכלית, מאשר בשלטון הבלתי מעורער של המילים.
להרגשתי אנחנו גם מצמצמים לעצמנו עם כל המילוליות הזו.
החלק השני מאד מדבר אליי.
הרי לפעמים, למילים קיום ממשי,
מעבר למילים… ואין לתפוס אותן במילה…
זה מזכיר לי את "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב זהב".
זה בדיוק על זה, אני קצת צוחקת על האובססיה לכתיבה.
אני עצמי מאד בקונקרטי, הנה עכשו אני עדיין רטובה מהשחיה בכנרת ויש לי דיבור איתה מעבר למלים.
אבל כמשוררת האתגר שלי הוא ללכוד את זה — המבנה של מלים, ושם יש הרבה משחק, משחקי מלים ומשמעויות שמולידים את המשמעות של עצמם.
מקסים וכל כך מוכר. אנחנו כל זמן עסוקים בזה בלתפוש במילה ופחות בלהבין את המאחורי.
אהבתי.
כמה מחמיא לך לכתוב
קצת
מילים של שיר
תתני עוד כאלה
גם אני אוהבת שירים קצרים שאומרים הרבה. כמו תרכיז מיץ שצריך למהול במים… ויש הרבה לשתות!
סבינה ערב טוב את מצחיקה אותי.. אני התכוונתי אלייך לא אליי.
אבל תפסת אותי גם אני שאני כותבת שירים אני אוהבת שהם קצרים…!!!
מה עושים?
יוצאים לטיול ליד האגם
או הנחל המפכפך
בסתיו מביטים בחצב התמיר
בחורף בעץ העירום
באביב, בנרקיס
ובקייץ כותבים שיר קצר
ולא הכרחי
על הזמן החולף כה איטי בטיול בין המלים