הספור שלי עם נורבגיה

רוֹלְף יאקוֹבְּסֵן

 

 

            בְּעוֹנַת הַפֶּטֶל                          

 

 בְּעוֹנַת הַפֶּטֶל, צְרָעוֹת

נִכְנָסוֹת אֶל הַבַּיִת, וְשׁוּב אֵינָן

מַצְלִיחוֹת לִמְצֹא  אֶת הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה. יוֹם אַחַר יוֹם

הֵן נוֹהֲרוֹת בְּקוֹל  זִמְזוּם , מִתְנַגְּשׁוֹת בַּזְּגוּגִיּוֹת

וְנֶעֱרָמוֹת עַל הָאֶדֶן ,

     עַד שֶׁאֶפְשָׁר לְטַאטֵא אוֹתָן  לְתוֹךְ יָעֶה.

 

גַּם בְּפָנַי וּבְפָנַיִךְ   נִצָּבִים

מַחְסוֹמִים נִשְׂגָּבִים מִבִּינָתֵנוּ. פַּעַם אַחַר

 פַּעַם נָטִיחַ אֶת רֹאשֵׁנוּ כְּנֶגֶד מַשֶּׁהוּ שֶׁאִישׁ אֵינוֹ רוֹאֶה.

עַד שֶׁגַּם אוֹתָנוּ יְטַאטְאוּ מִשָּׁם  אַחַר כָּבוֹד.

אֶלָּא אִם כֵּן  מִישֶׁהוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה  אוֹ בֶּעָבִים מֵעַל

לְגַמְרֵי בַּמַּזָּל

יִפְתַּח פִּתְאוֹם חַלּוֹן   וְנַעֲבֹר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאיריס ששאלה מה הקשר שלי לנורבגיה

 

אני עצמי איני נורבגית ואיני יודעת נורבגית אני מהבולגרים שעלו ליפו עם קום המדינה. בדרך כלל השפות שאני מתרגמת מהן הן אנגלית וצרפתית. מפעל תרגום קודם שלי היה סילביה פלאת' ובעלה המשורר הבריטי טד יוז. זה העסיק אותי במשך 20 שנה.

 

רצה הגורל ששני אחרים בעלי, הצייר אהרון מסג, בחורים מזרחיים יפים,  נסעו לאוסלו  אחרי מלחמת  ששת הימים, כשהיה לנו כבוד בעולם, ונישאו לנורבגיות.  זאת אומרת שמזה עשרות שנים יש לנו משפחות בנורבגיה. אנחנו בקשר הדוק עם האחים והגיסות ומתראים הרבה. וכך קרה שבלי לדעת ממש את השפה, אני  מרגישה  את הרוח הנורבגית.

 

כשהיינו שם שפעם, לשהות ארוכה,  בבית נפש מקסים על הפיורד

אני , בהיותי חולת-עבודה  לא יכולתי להתבטל  וגם לכתוב את שירי  לא ראיתי טעם—שאני אכתוב על הפיורדים?!  אין לי מספיק השקעה נפשית. אבל התחלתי לקרוא ברצינות… וגיליתי  משורר  שהבנתי מיד   מעבר למחסום השפות. הבנתי מיד את רוחו, את המעבדה הלושנית שלו, את אורח חייו בחוה מבודדת בצפון נורבגיה—הדומים לא מעט לחיי בחוה מבודדת בצפון הארץ—שכן ביתי היה אז  בכליל  בגליל המערבי.

 

תרגמתי אותו  , בהתחלה פשוט בשביל עצמי, בעזרת תרגומים לאנגלית, בעזרת גיסותי השולטות בעברית, בעזרת הקלטות של קולו ובעיקר בעזרת שהות בביתו.  כן, נסעתי  עם גיסתי  לחוה שלו  ותרגמתי את השירים  על שולחן שעליהם נכתב המקור.  שמו אוּלָב  הֵאוּגֶה    . ספרו "הנהר שמעבר לפיורד" יצא בהוצאת קשב  ב 2003  היה אהוב מאד על קוראי השירה ואזל. מקווה שיוציאו בקרוב מהדורה נוספת.

 

המשכתי לבקר בנורבגיה ולקרוא משירתה. גיליתי  כי שלשה מגדולי משורריה במאה ה 20–  הפכו למשוררים מודרנים בלי להפוך לאורבניים.  זה חריג.  כי רוב השירה במאה זו היתה של משוררים שהחווייה העיקרית שלהם היא העיר  והחיים הפסיכולוגיים. אני כותבת  ומתעניינת בשירה מסוג אחר, ההופכת עכשו ליותר ויותר פופולרית בארצות המערב – שירת שהחווייה העיקרית בה היא הקשר  עם הטבע  או עם מקום מסויים ,מבחינה גאוגרפית, פיזית היסטורית ,רוחנית…  הכל.  קוראים לזה  'שירה אקולוגית' 'שירה סביבתית' 'שירה ירוקה',  או 'אקו-פואטיקה'. אולי ראית כמה מאמרים שכתבתי  על הזרם החדש  בעתון הארץ. למעשה אני זו שמביאה את התחום החדש הזה לארץ.

 

וכך החלטתי להעמיד על מדף הספרים הישראלי  3 משוררים  גדולים .  השני, שסיפרו יוצא עכשו, הוא רוֹלְף  יַאקוֹבְּסֶן 

והשלישי יהיה טֵרֵייה  וְסוּס, המוכר בארץ כמחבר הרומן  'ארמון הקרח' שיצא מזמן ב'עם עובד'.

 

מעולם לפני כן לא נראו בארץ תרגומי שירה מנורבגית  פרוזה כן, אבל לא שירה.

 

עכשו אין לי 20 שנה להקדיש לכל מפעל (כפי שהקדשתי לתרגום סילביה פלאת' וטד יוז) ולכן פיתחתי לי שיטת עבודה של הימצאות בחוותו של המשורר (כלם הלכו לעולמם לפני כעשרים שנה). שם אני נותנת  לאוירה של המקום או לגשטאלט של המקום , לעשות לי את חצי העבודה. אני נחשפת למה שהמשורר חווה  וכותבת מתוך זה. את שני הספרים הראשונים תירגמתי עם גיסתי חָנָה מַאי סֶוֵנְדַל.

  על הספר השלישי כנראה שאעבוד עם גיסתי השניה וֵנְ קְה  מוּרָד   שהצלחתי להדביק אותה באהבת הכנרת  והיא ובעלה מחלקים את זמנם בין  וילה צופה לכנרת, כאן על ידינו, לבין הבית על שפת הפיורד של אוסלו.

 

אם מדברים על המפעל הנורבגי שלי. תרגמתי גם פואמה ארוכה של איבסן—גדול משוררי ומחזאי נורבגיה   לסרט בכיכובה של גילה אלמגור.