בננות - בלוגים / / כנסיות עץ
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

כנסיות עץ

נמשיך להפליג עם רוֹלְף יאקוֹבְּסֵן

 

 

                             כְּנֵסִיּוֹת -עֵץ   

 

 

 

אֲנִי מַאֲמִין בִּכְנֵסִיּוֹת-הָעֵץ הַקּוֹדְרוֹת,

אֵלֶּה הַמִּתְנוֹסְסוֹת עֲדַיִן כִּמְדוּרוֹת מְפֻיָּחוֹת

בְּלֵב הַיְּעָרוֹת, וּכְמוֹ וְרָדִים שֶׁל אָדֹם עָמֹק מַדִּיפוֹת נִיחוֹחַ

שֶׁל עִדָּנִים שֶׁהָיוּ בְּוַדַּאי מְשֻׁפָּעִים יוֹתֵר בְּאַהֲבָה.

אֲנִי מַאֲמִין בַּצְּרִיחִים הַשְּׁחֹרִים כְּזֶפֶת, אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רֵיחַ

שֶׁל צְרִיבַת הַשֶּׁמֶשׁ וְשֶׁל הַקְּטֹרֶת שֶׁהֶעֱלוּ בָּהֶם בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת .

         הַלְּלוּ  עַבְדֵי אָדֹנַי , הַלְּלוּ  שֵׁם אָדֹנַי.

 

 

גַּרְזִנִּים עִצְּבוּ אוֹתָן וּפַעֲמוֹנֵי-כֶּסֶף צִלְצְלוּ  בָּהֶן.

מִישֶׁהוּ חָרַת שָׁם אֶת חֲלוֹמוֹתָיו בְּלוּחַ עֵץ

                            וְהִצְמִיחַ לָהֶן כְּנָפַיִם לָשׁוּט

מֵעַל לְשַׁרְשְׁרוֹת הֶהָרִים וְהַזְּמַנִּים, הַגּוֹעֲשִׁים סְבִיבָן

                                                כְּמוֹ מִשְׁבְּרֵי הַיָּם.

עַכְשָׁו הֵן אֳנִיּוֹת, קַן-הָעוֹרֵב מֻפְנֶה אֶל מִזְרַח הֹדּוּ,

הַסַנְטַה מָרִיָּה , פִינְטַה וְנִינָה כְּשֶׁהַיָּמִים הָלְכוּ וְהֶאֱפִילוּ

קָרוֹב לִקְצֵה הָעוֹלָם, מֶרְחַק שְׁנוֹת-אוֹר רַבּוֹת  מֵאַנְדָּלוּסְיָה.

      הַלְּלוּ  עַבְדֵי אָדֹנַי , הַלְּלוּ  שֵׁם אָדֹנַי.

 

                 

הִנֵּה הֵם אֲחוּזֵי חֲרָדָה, מֹרֶךְ-לֵב, גַּם לִבּוֹ שֶׁל קוֹלוֹמְבּוּס  נוֹפֵל

כְּשֶׁחֶזְיוֹנוֹת-תַּעְתּוּעִים מְפַתִּים לְהַמְשִׁיךְ וְלָרוּחַ  יֵשׁ

                                                    לָשׁוֹן שֶׁל פֶּתֶן.

כּוֹכָבִים אֲדִישִׁים בּוֹהִים מֵעַל בְּאִישׁוֹנֵי בַּרְזֶל מְטֹרָפִים,

כָּל הַיָּמִים נוֹרָאִים, אֵין תִּקְוָה שֶׁתַּגִּיעַ תִּגְבֹּרֶת, אַךְ אָנוּ

מַמְשִׁיכִים לְהַפְלִיג, לְהַפְלִיג, לְהַפְלִיג.

     הַלְּלוּ  עַבְדֵי אָדֹנַי , הַלְּלוּ  שֵׁם אָדֹנַי.

 

 

 

4 תגובות

  1. איריס אליה

    סבינה יקרה. אני חייבת להבין. האם גם במקור יש שורות מוגדלות או שונות פונט? ואם כן, מדוע?
    ועוד שאלה. את מתרגמת מנורווגית, או מאנגלית שתורגמה מנורווגית?
    ואחרונה. מבטיחה. הוא חי, המשורר הזה? האם את משוחחת איתו על תרגומייך?

  2. זו שירה נפלאה, זו תפילה,
    והתרגום – מדהים.

    הללויה
    הללויה

    תודה לך, משוררת נהדרת
    ובוקר טוב.

  3. שיר יפה מאוד, חזק ומסתורי. לוקח אותי למחוזות הצפון הרחוקים שבהם מעולם לא הייתי, מעורר געגוע מוזר אל עולם קר קשה, פגני, שמוכר לי בעיקר מהקולנוע. מחיה את עולם הוויקינגים.
    התרגום נקרא נפלא.

  4. הי סבינה
    כנסיות עץ אמורות להטיל בנו מורא
    והמורא קיים גם בשיר שתרגמת, אם כי זה מורא מסוג אחר
    שיר מרתק ותרגום נפלא

השאר תגובה ל קוראת ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג