בננות - בלוגים / / לדליה רביקוביץ
סבינה מסג
  • סבינה מסג

            נולדתי בסופיה. עליתי ליפו עם העליה הבולגרית. התחלת לכתוב בגיל 9 במערה מול הים התיכון, אליה נמלטתי מריב בבית. חוויית ההדדיות וההרגעה שהשפיע עלי הים הסוער וחוויית כתיבת השיר הראשון —יגרמו לי לחפש כל חיי מקומות בהם יש סיכוי להגיע ליחסי אני/ אתה עם הסביבה הגאו-פיזית. כתוצאה מחיפוש של שנים רבות מצאתי לאחרונה את 'ארמון רב תפארת' שלי – בית צנוע על שפת הכנרת.   ספרי שירה למבוגרים:   מושב 1984 הוצאת הקבוץ המאוחד וקרן ת"א הבית במגדל 1987 הקבוץ המאוחד והים הזה ים כנרת 1994 הקבוץ המאוחד ימי מנזר 1992 שוקן 1991 כליל אבן חושן 2003   מן הספרים לילדים החתומים בשם העט עדולה שני הטריים ביותר הם: צעצועים הוצאת עם עובד   שאלות לא קלות הוצאת א"ח                

לדליה רביקוביץ

 

פעם ישבתי מתחת לתאנה ,בכליל, וקראתי שירים, כהרגלי. אני נוהגת להתחיל כך ימי כתיבה, כמין כיוון כלים. באותו יום קראתי את דליה רביקוביץ והשורות הכלליות האלה על צמחיה  יחד עם קול המים מנחל קטן שפתאם זורם…יצרו את הדחף לכתיבת השיר הזה.

 

 

"וְעֲלֵי  הַשִּׂיחִים יִהְיוּ

הוֹמִים וּמְצַלְצְלִים

 כְּמָטָר מַטְבְּעוֹת  זָהָב…"

 

                               דליה רביקוביץ

 

 

 

 

                 לדליה

 

אַל  תֹּאמְרִי 'שִּׂיחִים'

 

אֶלָּא  'זַעְתַּר'  'זוּטָא'  'אַחִירֹתֶם'    'מַרְוָה'    'שִׂיחַ אַבְרָהָם' 

 

 

אַל  תֹּאמְרִי 'פְּרָחִים'

 

אֶלָּא: 'לֹעַ הָאָרִי' 'שֵׁן הָאֲרִי' 'צִפָּרְנֵי הֶחָתוּל' 'לְשׁוֹן הַפָּר'  'עַכְנַאי יְהוּדָה'

      'צִפָּרְנִית מִצְרִית'

'קוֹצִיץ קוֹרִינְתִּי'

 

 

אַל  תֹּאמְרִי 'קוֹצִים'

 

 אֶלָּא   'סִירָה קוֹצָנִית'    'קִדָּה שְׂעִירָה'  ' קִפּוֹדַן '  ' בַּרְקָן…'

 

 

אַל  תֹּאמְרִי  'נְחָלִים'

 

אֶלָּא   'נַחַל יְחִיעָם'  'נַחַל כְּזִיב'  ' נַחַל  בֶּצֶת '

ו'נַחַל  'שֶׁלִּי' הַקְּטַנְטַן

              לְיַד הַבַּיִת שֶׁל פִילִיפּ

 

    אַחֲרֵי   הַגְּשָׁמִים  הַגְּדוֹלִים.        

 

 

 

22 תגובות

  1. כן, זה כמו לקרוא את הילדים בשמם הפרטי… קשר נפלא ומרגש.
    אבל גם ה- "כְּמָטָר מַטְבְּעוֹת זָהָב" זה יפה לי מאוד

    • נכון, גרא. השיר של דליה יפה. הוא רק שייך לזרם אחר. אני הייתי מיודדת איתה. היא לא אהבה טבע. אצלה בבית היו רק פרחים מעץ.

      אני באה מאורח חיים של חזרה לטבע שכותב מתוך הכרות אינטימית איתו– זו האקו-פואטיקה. בזרם הזה מחפשים קשר של הכרות קונקרטית על הסביבה. רק הכרות כזו תביא לאהבה ור'ק אהבה תתן את הכח להילחם בשבילו. לוותר בשבילו על נוחות, לחסוך בשבילו מים.

  2. שיחה בין משוררות — אהבתי.

    • תודה, אומי. עכשו כאן, בכנרת, השיחות שלי הן יותר עם רחל, כמו שבודאי כבר הספקת להרגיש.

  3. לכל שיח יש שם ולכל נחל יש שם ולכל פרח יש שם, איזו אהבה גדולה לטבע יש בשיריך היפים,
    סבינה

    • תודה, חנה. היום התעוררתי לפני הזריחה, יותר נכון העירו אותי בנסיבות לא כל כך נעימות, ואז כולי נאבקת בזעם ובהרגשת קרבן, ראיתי מהמיטה את השמש עולה מעל לגולן אדומה ומשתקפת במים,מתחת לצלליות הדקלים…
      והרגשתי שמפצים אותי, שזריחה כזו עוד לא ראיתי ושצריך לחפש לה שם פרטי, לא סתם עוד זריחה.

      ידוע שיש לנו שמות רבים לכל סוגי הגשם. האם יש לנו שמות לזריחות שונות?

      • שמתי לב שעניין האקו פאטיקה תופס בזכותך כותרות לאחרונה. מה שלא ברור לי מדוע נחוצה הכותרת החדשה הזו למה שניתן לכנות בלב שלם שירת טבע?

        אם היה מדובר בשירה עם גוון אקולוגי/פוליטי/חברתי, דיון פואטי חדש על היחסים בין האדם לסביבתו, בהתחשב בשינויים האקולוגיים של העשורים האחרונים, אבל זה לא בדיוק זה, לפי מה שאני קוראת אצלך

        מעניין אותי לפתח על כך דיון

        תודה

        • שמרית, אקו-פואטיקה זה בדיוק מה שהגדרת כאן: שירה שבה מתוך יחסים חדשים והתייחסות חדשה לטבע, במידה רבה לאור המשבר שעובר עליו. יחד עם זה אף אחד לא רוצה שירה מגוייסת מדי, השירה צריכה להיות טבעית וטובה ונובעת מתודעת משורר לא תועמלן. משום כך כל שיר ששם את הטבע במרכז, לא כמטאפורה למצבו של האדם, אלא בזכגות עצמו, כל שיר שמחשבי את היחסים אם הטבע לא פחות מאשר יחסים עם בני אדם, כל שיר שאומר זה רלוואנטי לדבר אל הטבע ובשם הטבע, זה לא רכרוכי, זה לא רומנטי, זה לא משעמם– כל שיר כזה הוא אקו-פואטי.

          • תודה על התשובה סבינה. בעיני אי אפשר לברוח מזה שהאדם הוא במרכז, אגב זה כך גם בשיח האקולוגי העכשווי ששם דגש על האקולוגי-חברתי – בין אם זה שיר התבוננות, בין אם זה שיר שמתייחס לרובד הלשוני של הטבע, כמו זה שהעלת כאן. הפילטר האנושי הוא זה שעושה את השיר מעניין או לא, מגויס או לא, בין אם כמטאפורה או בדרכים אחרות.

          • נכון שהתודעה דרכה עבר השיר חשובה. אבל יש כותבים המנסים לדבר בשם הטבע ,האלם, הזקוק להגנה ולהזכרת זכויותיו ולמלחמה על זכויותיו!

            זה לא נכון שכל השיח האקולוגי הוא חברתי. (אולי בארץ) בהעולם יש כמה גישות. החלוקה העיקרית היא בין האקולוגיה של פני השטח לבין האקולוגיה המעמיקה. זו של פני השטח רוצה תיקונים שיאפשרו המשך קיומו של האדם. המעמיקה רוצה גם המשך קיומו של טבע-לא נגוע על ידי האדם והמשך חיי אדם על רמת גבוהה הכוללת גם את חוויית הנשגב.

            כלומר יש גישה של האדם במרכז
            וגישה של האדמה במרכז

          • מעניין!

            האם קיומו של הטבע הלא נגוע איננו חלק מחווית הנשגב (או האידאה של הנשגב) שהאדם מאחל לעצמו?

            אני מניחה שמהנקודה הזו אפשר לגלוש גם לדיון על אלוהים

          • בטבע הלא-נגוע מצוי הפוטנצייאל לחויית הנשגב.

            בתאוריה של "האקולוגיה המעמיקה" וזו תנועה בפני עצמה עם דוברים מעניינים , יש טענה כי אדם חייב להקדיש זמן מחשבה למשבר, וליצור ראייה כוללת ,פרטית, משלו, על פיה הוא מוכן לפעול . לראייה הכוללת את כל האספקטים של החיים אפשר לקרוא אקו-תאולוגיה. אבל אין צורך להיכנס כאן לדיניום על אלהים.

          • דיון מעניין. אני סבורה ששירה שונאת מדים. ולא חשוב אם הם חומים, ירוקים או שחורים. היא שונאת צווי גיוס מכל סוג. ואם גוררים אותה בצו 8, היא משתמטת, אם לא מהמשורר, מהקורא. את שיר התשובה שלך לרביקוביץ' לא אהבתי מהסיבה הזאת; הוא כמו נוזף במשוררת המתה, ובמיוחד במה שלא כתבה. בעיני יש בזה החמצה של מעשה הקריאה. קריאה היא קודם כל התפשטות וצלילה אל היש. ואפילו בשלוש השורות הזעירות שציטטת היש הוא עולם ומלואו, ומה לו ולסיירות ירוקות.

          • השיר שלי נכתב לפני כחמש שנים באופן טבעי בין שירים אחרים שאני מביאה כאן אחד אחד בסינכרוניזציה עם העונות . מה לעשות, חילופי העונות הן חווייה חזקה בשבילי, הן כמעט הדבר הראשון, לפני כל חישוב אחר.

            השיר לא נוזף אלא משתמש בלשון הרבנים: אל תאמר כך אלא כך– זו דיאלקטיקה, אלה מקבילות , לא נזיפות.

            זוכתך לא לאהוב את השיר העשוי רובו שמות פרחים, יותר קל לאהוב שירים העוסקים בבני אדם. מן הסיבה הזו בדיוק החל השיח האקו-פואטי.

            במשך עשרות השנים האחרונות מי שכתב שירה מסביבתו הכפרית, פשוט נדחה. זה לחא נחשב מודרני ולא רלוואנטי לחווייה האנושית-עירונית-נוורוטית שקידמה שירה פסיכואנליטית .

            אני לא מדברת רק על הארץ. המחקרים הקיימים נעשו בארצות אחרות והמידע שאני מביאה הוא יותר על מה שכבר הבינו שם, באנגליה, בארה"ב. כאן אני יודעת רק את מה שחשתי על בשרי. וחשתי. למשל כשפירסמתי בעתון שיר אהבה( רצוי אהבה פרובלמטית ואכזרית עם משהו מוטרף)קיבלתי מחמאות בטלפון. כשפרסמתי שיר על הסביבה — כמעט ולא היו תגובות.

            השירים שאני כותבת לא לובשים מדים, הם בדרך כלל רכים ומדברים מאהבה ורחשי לב . אלה שלפעמים נוזפים בי מה פתאם אני כותבת כך! הם לובשי המדים.

  4. טובה גרטנר

    היי סבינה
    מאוד יפה ההתכתבות עם דליה.
    ןאיך את ממשיכה את השיר שלך.
    להתראות טובה

  5. אהוד פדרמן

    סבינה, אצל דליה רביקוביץ שימשו העלים, הפרחים, הקוצים והנחלים כמטאפורות ואילו בשירה האקו פואטית – הם עומדים במרכז וכמו ששמו ותאריו של אדם הם חלק בלתי נפרד מזהותו וכבודו כך ראוי ויאה לנהוג בעצים בפרחים בקוצים ובנחלים שכן זלזול בכבודם ימיט בסופו של דבר אסון על האדם

  6. איריס אליה

    נפלא. נפלא. אל תאמרי חיבה. תאמרי אהבה.

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לסבינה מסג