מתוך רצון להתאבל מעט על דן דאור וגם מתוך צורך להעסיק את הנכדים בילינו חלק גדול מהיום בבית העלמין של כנרת
הכנרת מקבר רחל (המשוררת)
כְּמוֹ בְּרֶנֶר שֶׁאָמַר עַל הָאִשָּׁה
לִפְנֵי שֶׁנְשָׂאָהּ :
"לוּ לְפָחוֹת הָיְתָה
תָּמִיד יָפָה "
כָּךְ אַתְּ –
לֹא תָּמִיד מְמַלֵּאת
אֶת אַגַּן שְׁמֵךְ
עַד הַשָּׂפָה:
עוֹנוֹת שְׁלֵמוֹת
אַתְּ חֲסֵרָה וּדְהוּיָה
וּמְכֻסָּה
אָ ב ק . . .
שֶׁכָּל מַטְלִיּוֹת דִּקְלֵי-הַוָּשִׁינְגְּטוֹנְיָה
אֵינָן מַצְלִיחוֹת
לְנַגֵּב.
לֹא, לֹא תָּמִיד אוֹפְּטִימָלִי
מִפְלַס הַיִּפְעָה
לֹא תָּמִיד
מוּרֶמֶת קֶרֶן עֵין-גֵּב.
אַךְ
הַיּוֹם 1.01.10
הַצְּבָעִים מָעֳצָמִים
וְהַכְּבִישׁ מוּדְמַם
וַעֲנָנִים מְתֻלְתָּלִים
כְּמוֹ מַלְאָכִים בַּפְּרָסִים בַּיַלְדוּת
מַחְזִיקִים אֶת הַשָׁמַיִם
הָעוֹרְקִים
חָזָק כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ הַתְּמוּנָה
שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת מַה :
לֹּא חָשׁוּב אִם
הָיוּ אוֹ לֹא הָיוּ
דְּבָרִים
עַכְשָׁו יֶשְׁנָם!
נפלא. שנה טובה לך סבינה ולכל משפחתך!
תודה, מירי. איזו כנרת שקטה אני רואה עכשו בחלון… שני ילדים יפים, אחת פיה בלונדית בת 4 ואחד שובב-חכם בן 8 רצים על קו החוף.
יפה השיר בעיני.
כל הכבוד על ההחלטה לשים בצד את מה שהיה(או לא) ולהתמקד במה שיש עכשיו בהווה.
האם זה אפשרי, לאורך זמן? או שמא עלנו להתברך ברגעים המאפשרים זאת.
גיורא, כמו יגאל אלון שעל שוחנו אני כותבת עכשו, אני מאמינה שצריך להכיר את העבר, זהו מימד העומק, כדי להבין את החיים.
אבל בשיר כמו שאתה יודע מדובר ברגעים של אפיפניה, בתוך טבע חזק שמשכיח ענייני בני אדם.
כשאני מבלה ימים שלמים ליד קבר רחל על הקרק שעל שפת הכנרת ומקשיבה לסיפורי המדריכים… זה טרגי והרואי ממש מה שהלך פה , יחד עם זה אני מרשה לעצמי להיכנס לשלווה גדולה. על הקונטרסט הזה בנויים הרבה שירים, אולי כל מצבו שלך האדם.
סבינה,
נגעת בי . שיר מקסים בהתבוננות על העבר ועל ההווה.
את יודעת לפרוט במילים ולצייר מבעים ייחודיים.
כשקוראים אותך במיוחד עם ההערות שלך יודעים לאן נדדת.
השבוע מקיימים בבית הסופר 6.1.10 אירוע מיוחד לרחל המשוררת
120 להולדתה וריגש אותי לקרוא כאן את פנייתך לרחל.
שבוע מקסים לך
שושנה ויג
ריגשת אותי בשיר הזה,במיוחד במשפט האחרון.
מחזיר אותי לר' נחמן:
"מה שהיה,היה
העיקר להתחיל מהתחלה,אבא תחדש אותי לגמרי
תאיר לי את הנשמה"
(כך שרים כאן הילדים במנגינה של "נחל נובע מקור חכמה")
מרגש סבינה