ט"ו בשבט קרב ואני כבר באוירה של עצים. למעשה, אני אוספת שירי עצים ואשמח לקבל כאן או במייל. עצים הם תמיד נכס ונוכחות וגם מזגני אויר טבעיים, אבל יש עצים שהם גם סמל כמו דקלי הושינגטוניה שנטעו החולמים של העליה הראשונה .
דִּקְלֵי הַוָּשִׁינְגְּטוֹנְיָה בְּבִקְעַת גִּנּוֹסָר
הַפְסִיקִי אֶת הָעֵט הַשּׁוֹעֵט-שׁוֹאֵל :
לְמַה דּוֹמִים כָּל הַדְּבָרִים? לְמַה הֵם מַקְפִּיצִים ?
קְחִי לָךְ פֶּסֶק-זְמַן מִן הָזְמַן הָאוֹזֵל
(לֹא בְּלִי קְצָת עֶזְרָה מִן הָאֵל)
וּשְׁבִי לְהִסְתַּכֵּל
בְּדִקְלֵי הַגַּפְרוּרִים הַשְּׂרוּפִים לְמַטָּה בַּבִּקְעָה
בְּדִקְלֵי הַדְּגָלִים הַמּוּנָפִים אֶל פְּנֵי הַחֲזָקָה
בְּדִקְלֵי הָאֶצְבָּעוֹת
שֶׁאֶרֶץ נַפְתָּלִי
עֲדַיִן מַחְזִיקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
שוב, סבינה, את משוררת טבעית. כל כך טבעי שתכתבי את הטבע. אוהבת אוהבת את זה כל כך! אגב, יש לך שירים מתורגמים לאנגלית? בדיוק סיפרתי עלייך לחברים כאן. והם רצו לקרוא.
תודה, איריס. אעביר לך שירים מתרגמים.
שיר יפה מאוד, המעלה מול העיניים את תמונת הדקלים!
הוושינגטוניות אכן נקשרות כל כך עם נוף הארץ. גיורא לשם בחר בתמונת שדירת וושינגטוניות לעטיפת לספרו היפה "מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם".
והנה שיר נוסף על עץ, שונה לגמרי באופיו ובנושאו. מוקדש לאמא שלי, שמאוד אוהבת את שירת לאה גולדברג, ובייחוד את השיר הזה:
אורן / לאה גולדברג
כאן לא אשמע את קול הקוקיה.
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היֹה היה – –
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נוכריה.
אולי רק ציפורי-מסע יודעות –
כשהן תלויות בין ארץ ושמיים –
את זה הכאב של שתי המולדות.
אתכם אני נשתלתי פעמיים,
אתכם אני צמחתי, אורנים,
ושורשיי בשני נופים שונים.
שיר נהדר, טוב שהזכרת לי אותו
שלום סבינה. אני מבקש לדעת את כתובתך לצורך שליחת משוב מצדי על ספר שיריך החדש, "מונוגמיה עילית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סידרת ריתמוס).
שלחי לי אותה בבקשה אל כתובת המייל הבאה: ilan_b@haaretz.co.il.
בתודה ובברכת הצלחה, מאילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
קְחִי לָךְ פֶּסֶק-זְמַן מִן הָזְמַן הָאוֹזֵל
ספרי איך סבינה ??
יופי של יוזמה 🙂