לסיגל שביקשה לראות 'שיר טבע' על מזבלה.
מתוך הספר "מושב" הקבוץ המאוחד 1991
לחשוב שבמשך 30 שנה במקום להתבונן בכנרת הייתי מחפשת השראה בהר הזבל ובכביש גהה!
גַּן גֵּהָה
עַל כִּסֵּא קַשׁ,
שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת מֵעַל לָאֲדָמָה
בִּקְצֵה מִרְפֶּסֶת הַמִּטְבָּח—
צוֹפַה עַל פְּנֵי כְּבִישׁ גֵּהָה, הַמֶחְלַף , הֲרֵי הַמִּזְבָּלָה,
אוֹמֶדֶת אֶת כִּוּוּן הָרוּחַ, הָעָצְמָה, הָרֵיחַ …
חֹמֶר חַיַּי
שׁוֹקֵעַ
כְּמוֹ
בְּכוֹס
שְׁקוּפָה…
זֶהוּ הַגַּן שֶׁלִּי,
גַּן זֶן שֶׁלִּי
עַל זֶה אֲנִי דְּבוֹרָה!
*
בֵּין מַסְלוּל הַמְרָאָה
לְמַסְלוּל נְחִיתָה
בֵּין שֵׁשֶׁת נְתִיבֵי הַגֵּהָה הַגּוֹאָה
לִכְבִישׁ יְרוּשָׁלַיִם הַמָּהִיר…
עַל אוֹלִימְפּוּס אִי-תְּנוּעָה
אֲנִי
צוֹפֶרֶת
שִׁיר
לפעמים אני חושבת שאצל משוררים וסופרים יש עיניים בתוך עיניים. כמו שגרוסמן רואה דבלים כשהוא רואה גללי פרות ברמה, כך את רואה גן בחיריה. מדהים. אם תתרגמי לאנגלית אל תתפלאי אם תיירים יתחילו לבקש מהסוכן טיול לחיריה:)
סיגל, כבר יש טיול כזה! יש בית קפה על החיריה שכידוע הפסיקה להיות מזבלה והפכה לפארק!
כשהייתי ילדה שמציצה לג'ורנלים הצרפתיים של אמי– אהבתי לקרוא שם מדור שנקרא "המציאות עולה על כל דמיון"– אכן המציאות עולה, לפעמים, על כל דמיון.
הבה ניפגש ,כל הבננות, בקפה חיריה!
איזה כידוע? לא אמרו לי. את רצינית שיש שם בית קפה? ואת פח האשפה בסוף היום פשוט מרוקנים בחצר?
המזבלה עברה למקום אחר. עכשו זה אתר מיחזור ועוד כל מיני דברים נחמדים.
אחרי הסיורים, הסדנאות, הסרטים מעכשיו גם קפה ומאפה ניתן יהיה למצוא ב"קפה חירייה" , שממוקם למרגלות חירייה.
אתמול(שלישי) נחנך בית הקפה החדש במעמד שר הרווחה והשירותים החברתיים, ח"כ יצחק הרצוג, ראש עיריית רמת גן צבי בר, מ"מ ראש עיריית תל אביב ויו"ר איגוד ערים דן לתברואה עו"ד דורון ספיר, יו"ר הכנסת לשעבר ויו"ר עמותת ידידי פארק אריאל שרון אברהם בורג, ראשי רשויות ועוד.
יו"ר איגוד ערים דן לתברואה, עו"ד דורון ספיר :" זהו צעד מבורך נוסף של האיגוד במאמציו לשלב בין הפעילות החברתית והפעילות הסביבתית של חירייה, אחרי הסדנאות, הסיורים, לימודי הסביבה וסינמה חירייה אנו פותחים בית קפה שישרת את באי המרכז לחינוך סביבתי ובעתיד יהיה פתוח לקהל הרחב"
"קפה חירייה" הוא פרי יוזמה של המרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה, אשר גייס לנושא את עמותת ידידי פארק איילון, אשר תפעיל את הפרויקט, המחלקה לקידום נוער בסיכון בר"ג , האחראית על ליווי וטיפול בבני הנוער, ו"עשינו עסק"- תכנית משותפת של ציונות 2000, ג'וינט והקרן לנוער בסיכון של הביטוח הלאומי המלווה את המיזם כלכלית ומספקת ייעוץ עסקי בהקמתו.
בית הקפה ממוקם במרכז לחינוך סביבתי של חירייה לצד בריכות הטיהור המוריקות ולמרגלות הר הזבל. במסגרת בית הקפה, יעבדו בני נוער בגילאים 18-15 שהתנתקו ממסגרות החינוך ומלווים ע"י המחלקה לקידום נוער בר"ג. בני הנוער עברו הכשרה להפעלת בית קפה והתנאי להעסקתם הינו מעבר של שתי בחינות בגרות לפחות.
"קפה חירייה" הוא פרי יוזמה של המרכז לחינוך סביבתי של איגוד ערים דן לתברואה, אשר גייס לנושא את עמותת ידידי פארק איילון, אשר תפעיל את הפרויקט, המחלקה לקידום נוער בסיכון בר"ג , האחראית על ליווי וטיפול בבני הנוער, ו"עשינו עסק"- תכנית משותפת של ציונות 2000, ג'וינט והקרן לנוער בסיכון של הביטוח הלאומי המלווה את המיזם כלכלית ומספקת ייעוץ עסקי בהקמתו.
עוז פריימן, מנהלת בית הקפה "בית הקפה הסביבתי משתמש בכלים ידידותיים לסביבה. אנחנו לא נמכור בקבוקים ופחיות מזהמים ניתן יהיה למצוא אצלנו תפריט מגוון ומושקע שיכלול בין היתר קפה משובח, גזוז של פעם עם מיצים טבעיים, תה צמחים מגינת התבלינים, עוגות ביתיות מחומרים טבעיים וכו'. ממתקים ואוכל תעשייתי וכן שתייה בבקבוקים ופחיות- לא יימכרו במקום".
מתברר שהמציאות באמת עלתה הפעם על כל דמיון…למרות שבשירך כבר חזית את הגן, עכשיו נותרה שאלת הריח כי אני בספק כמה ניחוח קפה יכול לנצח ניחוח אולימפוס חירייתי:)
בשבילך ממני:
http://www.aboutisrael.co.il/heb/freepage.php?id=997
ליל מנוחה.
סיגל,עזבתי הכל והתמוגגתי מזה כל הערב, תודה לך!
איזה כיף לשמוע סבינה, קיוויתי שתאהבי, קיבלתי את זה במייל ואני לא מפסיקה לצפות בזה. אגב, רמת הגולן היא בית לבי שלי.
סרטון המחשה למה שקורה ויקרה בהר הקללה שהופך לנגד עינינו להר הברכה
נראה רק שהשם הריחני 'חירייה' ימשיך לדבוק באתר שנקרא 'פארק אריאל שרון'
http://www.youtube.com/watch?v=iDjgXcuWQIM
אהוד, תודה מקרב לב! התרגשתי עד דמעות. סרטון שכולו חזון ולחשוב שהמשק הקרוב אליו ביותר הוא שלי. הכנרת זו רק שכירות.
חיריה – חיים בזבל בכיף!
http://news.walla.co.il/?w=/2971/1625167
תודה, אביטל. בנתיים ראיתי כמה חדשות כואבות וקצת קשה לי לחזור לדבר על זיהום אויר. אבל בכל זאת. אני נוסעת כל חיי באוטובוסים ורכבות בינעירוניים ובישוב על אופניים , שלא לדבר על הליכה ברגל שהיא חלק מחיי.
אדם בודד שנוסע במכונית פרטית, נוהג בחוסר אחריות כלפי העולם ובחשבון האחרון כלפי ילדיו ונכדיו.