סבינה מסג משוררת ומתרגמת

?   וְהַשְּׁאֵלָה   הַנִּשְׁאֶלֶת   לָעַד הִיא:      אֵיךְ לְהָעִיד               עַל  חֶמְדַּת  הַלְבַד      בְּלִי לְהָעִיב               עַל  חֲמוּדוֹת הַיַּחַד בְּלִי לְהַדֵּק             אֶת  חֲגוֹרוֹת  הַפַּחַד בְּלִי  לְהָגִיף               אֶת הַגּוּף ?            

    שִׁיבָה לְעֵין כֶּרֶם         כָּל כָּךְ הַרְבֵּה  זִכְרוֹנוֹת                שָׁטִים  בַּאֲוִיר  הָעֵמֶק…   וְהַמַּחְבֶּרֶת  מִכְמֹרֶת   וְהָעֵט  קֶרֶס   וְהַבְּדִידוּת  פִּתָּיוֹן             קָפֶה לִשְׁנַיִם  בַּחֲצַר הַמִּנְזָר     עָשִׂיתִי לִי  שְׁנֵי  סִפְלֵי קָפֶה שֶׁלֹּא לַחְזֹר אֶת כָּל  הַדֶּרֶךְ  לְמִטְבַּח הָאוֹרְחִים וְלָקַחְתִּי לַכִּסֵּא                     שֶׁהִקְדַּמְתִּי לְמַקֵּם  בֵּין הַבְּרוֹשִׁים   וּפָגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ  ...

בהמשך למחברת החדשה של מוטי , שיר שנכתב מזמן.       נְּיָר  נְטוּל-עֵץ       זֶה מְצֻיָּן   שֶׁמְּצֻיָּן עַל   הַמַּחְבֶּרֶת הַחֲדָשָׁה בְּפֵרוּשׁ , קָבַל עַם  , שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ בִּטַּעֲנָה שֶׁיֵדְעוּ לְהַעֲרִיךְ      אֶת הַבְּרָכָה, אִם  תִּתְגַּשֵּׁם: שֶׁהִיא מִנְּיָר  נְטוּל-עֵץ                     (נְטוּל שִׂיחַ וּפֶרַח וְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה) זֶה מְצֻיָּן !     רוֹאִים לָהּ אֶת                     הַמִּדְבָּר  — הַמַּלְבֵּן  ...

בשיר הקודם הוצג האיזון בין יחד ולבד כסדר טבעי, עונתי. בשיר הזה הצורך בלבד חותר מתחת ליחד.   נכתב לרגלי החומה הארוכה של מנזר קלרה הקדושה באבו תור ירושלים                         הַמִּנְזָר      לִפְנֵי 40 שָׁנָה  בְּשֶׁטַח הַבּוּר  שֶׁלִּפְנֵי הַמִּנְזָר, מָצָאנוּ  גַן-עֵדֶן זוּטָא , אָחוּ בַּר, טֶבַע  בִּלְבַב הָעִיר שֶׁטֶּרֶם הֻלְבְּשָׁה "שַלְמַת  בֶּטוֹן וַמֶלֶט "   כֵּן, ...

בהמשך  ל"אנשים" של שחר-מריו     *   הַנֶּפֶשׁ נְזִירָה.   הַנֶּפֶשׁ  צְרִיכָה מֵעֵת לְעֵת  תָּא רַק לְעַצְמָהּ לִהְיוֹת עַצְמָהּ בְּעָצְמָה כָּזוֹ            שֶׁבַּחוּץ לֹא עוֹבֶרֶת טוֹב   וְהִיא צְרִיכָה אֲרוֹן קֹדֶשׁ, לְהוֹצִיא תּוֹרָה, לְהָקֵל עַל הַגֹּדֶשׁ  שֶׁל דִּירָה 4 חֲדָרִים וּמְקָרֵר שְׁנֵי קוּבּ   הַנֶּפֶשׁ  נוֹעֲדָה  לָקַחַת  חֹפֶשׁ לָצֵאת  לְנֹפֶשׁ וְלֹא לְהִשְׁתָּפֵן  מֵאַף אֶחָד   יֵשׁ בְּשָׁנָה רַק  שְׁתֵּי ...

אורח בבלוג        גיורא פישר         במלון הסקוטי בטבריה  (זריחה בכנרת)       הִיא הִזְמִינָה בִּמְיֻחָד אֶת חֶדֶר 406 בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בַּמָּלוֹן. סִפְּרוּ לָהּ שֶׁמִּשָּׁם רוֹאִים אֶת הַזְּרִיחָה הַיָּפָה בָּעוֹלָם. אַךְ כְּשֶׁזַּהֲרוּרֵי הַכִּנֶּרֶת רִצְּדוּ עַל עֵינֶיהָ בַּבֹּקֶר- הָלְכָה לַוִּילוֹן עָצוּמַת עֵינַיִם לִמְשֹׁךְ עוֹד קְצָת אֶת הַלַּיְלָה הַיָּפֶה בָּעוֹלָם.      

אני מביאה שיר שמתייחס לזה של תמר משמר . עניין האין/יש.   נכתב מזמן כשהכנרת לא היתה  בית  אלא  בריחה מהבית והייתי לנה באכסניה הסקוטית שהפכה בנתיים למלון יוקרתי.              הָאַכְסַנְיָה הַסְּקוֹטִית       הַכִּנֶּרֶת  הַסּוֹעֶרֶת מַרְגִּיעָה אוֹתִי    מְמַלְמֶלֶת  לִי מִלִּים  מְלֵאוֹת     יֵשׁנוּתָהּ מְאַיֶּנֶת  אֶת    הָאַיִן   עִגּוּלָהּ  אוֹסֵף אֶת  פְּזוּרַי     שְׁחָפֶיהָ ...

  אחרי העגור של "זמן החלום"  עגור של  שנת בצורת  סבינה               שְׂפַת הַשְּׁתִיָּה     שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת    הָיְתָה     שְׂפַת-הַקֹּדֶשׁ   שֶׁלָּנוּ  שְׂפַת-הַשָּׂפוֹת    תַּת-הַשָׂפָה     שֶׁמִּתַּחַת לְכָל הַשָּׂפוֹת הַזָּרוֹת  שְׂפַת-הַתַּשְׁתִּית     שְׂפַת-הַשְּׁתִיָּה  חֲלֵב-הָאֵם   מֵי-הַחַיִּים    שֶׁיָּנַקְנוּ   מִצִּנּוֹרוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מְחֻבָּרִים  גַּם          לַשָּׁמַיִם  לַמְרוֹת הַהַפְרָדָה   בֵּין מַיִם לַמַּיִם           לַמְרוֹת הַהִקָּווּת   שֶׁתֵּרָאֶה   הַיַּבָּשָׁה,           לַמְרוֹת גִּדְרוֹת הַבִּטָּחוֹן וְהַשּׁוֹמְרִים שֶׁהִפְקַדְנוּ               וְהַנְּכָסִים ...

       למירי שלא היתה חוששת לעוף על עגור… ושהיתה אולי מחליפה את הפיות בליליות ,  מאחלת לך הרבה הרפתקאות שנגמרות טוב– עדולה                    הַרְפַּתְקָה עִם פֵיוֹת                         על פי שיר של אטל טלבוט                                                        אֲנִי,  בְּיוֹם  הֻלַּדְתִּי עָרַכְתִּי לִי  מִשְׁתֶּה פְּרָטִי. אֲנִי… וְגַם                 עֲדַת  פֵיוֹת  ( אֵילוּ  אוֹרְחוֹת יְפֵיפִיּוֹת!) אָכַלְנוּ מַה?   עוּגַת תּוּתִים. עָשִׂינוּ ...

  בהמשך למעטפות של איריס        לֹא  רוֹצָה  לְבַזְבֵּז       אֵינֶנִּי  מְחַבֶּרֶת   שִׁירִים,       פָּשׁוּט מְנַצֶּלֶת  דַּפִּים  רֵיקִים       בְּמַחְבֶּרֶת      כְּתוּבָה לְמֶחֱצָה       שֶׁאַף אֶחָד  לֹא רָצָה   לְמַשֶּׁהוּ       יוֹתֵר חָשׁוּב     וְלָכֵן  לֹא  נוֹרָא  לְבַזְבֵּז   לְקַשְׁקֵשׁ ,  לְמַשֵּׁשׁ,  לְגַשֵּׁשׁ…    לְלַחֵשׁ , לְנַחֵשׁ … לְאַלְחֵשׁ ,  לְאַשֵּׁשׁ ...