סבינה מסג משוררת ומתרגמת

שַּׁלְדָּג                           קוֹל  הַשַּׁלְדָּג –   הַגַּס  בִּשְׁבִיל   "צִפּוֹר כְּחֻלָּה"    מוֹצִיא מִמֶּנִּי   כִּמְעַט בְּכֹחַ,   מַבָּט עָדִין , עָמוּם,  בָּתוּל , שֶׁעוֹלֶה                        וּמִצְטַלֵּל  וּמְבַקֵּשׁ  וּמַאֲמִין…   שֶׁיֵּשׁ  שָׁם  לְמַעְלָה                    "אִמָּא טוֹבָה דַּיָּה"   לָתֵת תּוֹקֵף              לְכָל הַכְּתִיבָה  כְּתִיבָה  כְּתִיבָה   הַזֹּאת  עַל תֶּקֶן              תֵּבַת   נֹחַ     וְלִשְׁאַר   הַקִּיּוּם                              כְּמַבּוּל.      

  יוֹם אַחֲרֵי יְמֵי הַזִּכָּרוֹן                 "כַּסִיף"   לָבָן   צָף מֵת   עַל הַמַּיִם.    שְׂפַמְנוּנִים  כְּחֻלִּים   טוֹרְפִים אוֹתוֹ,        מַגְעִישִׁים אֶת   הַמִּפְלָס הַנָּמוּךְ   לְיַעַר גֶּשֶׁם !          גְּדוּד חַיָּלִים    מִתְאַמֵּן   בְּלִפֹּל-לִיטְבּוֹל                                           בַּמַּיִם  הַקָּרִים          בְּלִי לְהִטָּרֵף.     צַלְיָנִים  מְשַׁיְּטִים  מְתוּנוֹת  בִּסְפִינַת-כְּנֵסִיָּה ,                     שָׁרִים                             עַל   בּוֹא מַלְכוּתוֹ…     אֲנִי  שׁוֹמַעַת  ...

  בהשראת משה  –שיר על מות אמי     לאמי היפה  סופיה בן-בשט, לזכרה           "נְאוֹת הַתִּיכוֹן"      שם של מוסד גיריאטרי ביפו         בְּקֹשִׁי        זִהִיתִי  אוֹתָךְ   בֵּין  הַהוֹלְכִים-לָמוּת  לְבוּשֵׁי הַטְּרֶנִינְג   (אַתְּ שֶׁלָּבַשְׁתָּ רַק  חֲלוּקִים רַכִּים)             הַמְּאַיְּשִׁים אֶת עֶמְדוֹתֵיהֶם   בְּכִסְּאוֹת הַגַּלְגַּלִּים   ( יוֹשְׁבִים סָבִיב סָבִיב  כְּמוֹ בְּרִכּוּז  בַּגַּן) ...

לאה גולדברג       גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים         גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים   אֲנַחְנוּ מַסְתִּירִים אֶת הֶהָרִים  מֵאֲחוֹרֵי  בָּתֵּינוּ.   אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹת  אֶת  הַכּוֹכָב   חָשִׁים אֶל  הָרְחוֹבוֹת  הָרוֹחֲשִׁים   בַּל יִסְתַּבֵּךְ לִבֵּנוּ  בַּמֶּרְחָב        וְכָךְ חַיִּים, עִם חַלּוֹנוֹת סְגוּרִים,   וּבָרְחוֹבוֹת הַחֲגוּרִים חוּטִים                            שֶׁל טֶלֶפוֹן וְטֶלֶגְרָף   הַרְחֵק מִכָּל אֲשֶׁר  אָהַבְנוּ לְתֻמֵּנוּ,   ...

  בַּדֶּרֶךְ  לְעֲפוּלָה       שׁוּרוֹת בְּרוֹשִׁים —   מַגְרֵפוֹת עֲנָקִים  שֶׁהוּטְלוּ , שִׁנֵּיהֶן לַשָּׁמַיִם!       מִי גֶרֶף ?   מִי הֵטִיל?          מִי בַּדָּהּ   כָּזֹאת    מִין    מֶ רְ  חַ  בְ  יָ ה   בְּאַרְצִי         שֶׁכֻּלָּהּ   רְוָחִים   צָרִים     בֵּין  אֶצְבְּעוֹת  הַיָּד                      הַנְּטוּיָה?!             *את ארץ ישראל ...

עַכְשָׁו     הֶחָצֵר מְרֻפֶּדֶת  קְנֵי-קַשׁ  זְהֻבִּים.   לָמָה  שֶּׁאֹמַר  אֶת זֶה  אַחֶרֶת?   לָמָה  שֶּׁאֶגְרֹר   לְכָאן  מִלִּים  כְּמוֹ  שֶׁלֶף   אַגָּדוֹת  עַל  בַּת-הַטּוֹחֵן?   חֲלוֹמוֹת  הַיַּלְדָּה   מֶעַגֵ"מִי                   עַל הַחֲלוֹם  שֶׁהָיָה  הָעֵמֶק?         יֵשׁ קַשׁ  עַל  הָאֲדָמָה.   כְּבָר אֶפְשָׁר  לֶאֱכֹל  מִן  הַשֶּׁסֶק   וְעוֹד מְעַט   יַבְשִׁילוּ   הַתּוּתִים.  

מִּטָּה       אֲנִי דּוֹחָה  אֶת  הַפְּרִישָׁה                          אֶל  הַמִּטָּה   כַּמָּה שֶׁרַק  אֶפְשָׁר —   (כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת גַּם  אֶת  הַמִּיתָה  וְאִי אֶפְשִׁי מִמֶּנָּה!) וְרַק בַּסּוֹף אֵלֵךְ, כְּשֶׁהֻכְרַח.   אַךְ כְּשֶׁאֲנִי נִכְנֶסֶת כְּבָר אֶל  הַשְּׂמִיכָה     (וְזֶה  כִּמְעַט  בַּשַּׁחַר)   אֲנִי פּוֹרֶצֶת בְּסִידְרַת  תְּנוּעוֹת  שִׂמְחָה…     צוֹהֶלֶת לְעַצְמִי  בַּחֲשֵׁכָה   כְּמוֹ  יֶלֶד                שֶׁהֶחְבִּיא   מַמְתָּק                ...

מוֹצָאֵי שַׁבָּת      אֶפְשָׁר לָחוּשׁ אֵיךְ  הַבְּדִידוּת              יוֹצֵאת   לָשׂוּחַ,    יוֹתֵר מבְּשְׁאָר הָעֲרָבִים  הָאֲנָשִׁים             קַשּׁוּבִים לְמַשְׁאֵבוֹת הַמַּבּוּל הַמַּתְחִילוֹת   לְטַרְטֵר …   לְנֹחַ     הַמַּתְחִיל לְגַפֵּר   וְנִמְלָטִים              זוּגוֹת זוּגוֹת     אֶל  הַתֵּיבָה  "הַבַּיְתָה"  

 נו, אם יש פה חגיגה של פסקל פטיט  המבקרת עכשו בארץ —  הנה עוד שיר שלה פַּסְקָל פֵּטִיט          הַבֹּשֶׂם  שֶׁל  אִמָּא      מוּזָר אֵיךְ   שֶׁהַבֹּשֶׂם   שֶׁלָּהּ הָיָה מַגִּיעַ הַרְבֵּה לְפָנֶיהָ,         עֲנַן בָּרֶקֶת שֶׁהֵרִיץ אוֹתִי         לַשֵּׁרוּתִים , וְאָז אֶל הַחַלּוֹן לְמַעְלָה  לִרְאוֹת אוֹתָהּ יוֹרֶדֶת מַהַטַכְּסִי .        הָיִיתִי מְכִינָה אֶת עַצְמִי   מְנַסָּה לְהִזָּכֵר ...