בננות - בלוגים / / אורח בבלוג: ארז פודולי
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

אורח בבלוג: ארז פודולי

ארז פודולי

יוֹרֵד בְּמַיִם

כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְחַמֵּם,
אָמַרְתְּ לִי,
אֲבָל זֶה בֶּטַח
לֹא קָשׁוּר אֵלֶיךָ.

יָשַׁבְנוּ בְּיָפוֹ בְּבֵית קָפֶה נָטוּשׁ
וְגַבֵּךְ לַיָּם
כְּמוֹ מַאפְיוֹנֶר הַיּוֹדֵעַ
מֵאֵיזֶה כִּוּוּן לֹא יַפְתִּיעוּ אוֹתוֹ

הָיִית נִרְגֶּשֶׁת
וְדִבַּרְתְּ בְּמֶחֱווֹת גְּדוֹלוֹת
עַד שֶׁהָפַכְתְּ אֶת הַסֵּפֶל
וְהַבֹּץ הַמַּר טִפְטֵף עַל שִׂמְלָתֵךְ

זֶה יוֹרֵד בְּמַיִם,
אָמַרְתִּי לָךְ,
אֲנִי הִתְכַּוַּנְתִּי לַכֶּתֶם
אֲבָל אַתְּ הִתְחַלְתְּ לִבְכּוֹת.

עַכְשָׁו שְׁתִיקָתֵךְ מַמְתִינָה
לְרֶגַע הַנָכוֹן לְהִתְנַפֵּץ.
אֲבָל אַתְּ רַק שֵׁפֶל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.

רַגְלַי הַיְחֵפוֹת בַּחוֹל
יְבֵשׁוֹת
עֲדַיִן.

ארז פודולי – יליד ניו יורק, ד"ר לביוכימיה, מתמחה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. מעורכי כתב העת לשירה יהודית-ישראלית 'משיב הרוח', חתן פרס
"שירת המדע" ע"ש לידר לשנת 2008.
השיר ראה אור בעתון 77, גליון 339.

 

31 תגובות

  1. שיר יפה, מלבד 2 הבתים האחרונים, קצת דמוי רוני סומק.

    • סבינה,
      תודה לך. הרגשתי שאקורד הסיום נחוץ לשיר, אבל מעניין אותי איך היית מסיימת את השיר (מסוג התרגילים של אמיר אור, אני חושב)? ואגב רוני סומק, זו אבחנה מסקרנת, אבל אני צריך רפרנס להבין למה התכוונת.

  2. זה שצילם את הילד

    הכרתי משהו שגילה תרופה
    לאלצהיימר
    ושכח אותה.
    אה, נזכרתי:
    שיר מבריק!

    • "עֲדַיִן שִׁיר הָעֵמֶק מְצַלְצֵל
      בּוֹ וְהַבָּרָק שֶׁבְּעֵינָיו
      מַזְכִּיר מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים."

      פתאום נזכרתי, בחלוף הדמנציה הזמנית, שהטריגר הראשוני היה תגובה ל"רציתי לראות אותך צוחקת" ועכשיו אין לי אותו כאן איתי. שמא תשלח לי אותו שוב?

  3. תַּלְמָה פרויד

    ברוך המבקר, ארז. ניסיתי לחבר את חלקי הפאזל (לא אוהבת 'תצרף')ויצא לי סיפור די דרמטי.
    כדור הארץ מתחמם, והוא מתקרר? ממה היא מתגוננת כמו מאפיונר? ממנו? מבשורותיו? (המרות כמו הקפה-בוץ?). (דימוי המאפיונר קצת אלים לי, אבל אני מקווה שאני יורדת לסוף דעתך, או לפחות לתחילתה).
    הוא מחכה לגאות שתבוא, לגל (מצידה) שירטיב את רגליו. ואז?
    תעלומה: למה בעצם הוא מצפה?
    ובולט משחק ה'ים-יבשה', יבש-רטוב. רגליו יבשות, אבל עיניה דווקא לא.
    וד"ש חמה לשחר-מריו 🙂

    • תלמה,
      גם לי יצא סיפור די דרמטי. למעשה כך זה כמעט כל בוקר כשאני קם.
      אהבתי את המעקב שלך צעד-אחר-צעד ואת ההתחקות אחרי המתרחש.
      אכן, דימוי המאפיונר אלים (למרות שציירתי לי בראש דמות מסוג של הפאסיב-אגרסיב), אולי מפתח לכל ה'דרמה'. שהרי אישה עם הגב לים היא לא בהכרח הדמות מ'שלל שרב' (מאיר אריאל/יהודה פוליקר/גידיגוב). זאת מישהי אחרת מאד ומגיע לה דימוי משלה.
      למה הוא מחכה? באמת שאלה טובה. אם יש שפל אינסופי, שום גל לא יבוא והרגליים יישארו יבשות. אבל שימי לב, הוא לא מחכה לבד. מי שממתין שם יחד איתו זו השתיקה (אמרנו כבר פאסיב-אגרסיב?).
      אמרתי יותר מדי. עכשיו תורי לשתוק…

      אה… ולגבי הד"ש לשחר שלנו, תצטרכי לעשות את לבד, אני קצת רחוק בינתיים.

  4. גיורא פישר

    שלום ארז
    אני אוהב את השיר כולו. (את כל הבתים). אני אוהב את הדרך בה מוצגת ההבחנה שלפעמים עניינים קטנים ,כמו כתם הקפה מאפשרים לנו להוציא דרכם את צער העולם.גם את השורות האחרונות המשאירות אותנו בצפיה לדעת האם "הטפת המוסר" (יורד במים) תעמוד לו לכותב לאחר שהוא עצמו יטבול במים ויראה אם כאביו נמחקו.

  5. חני ליבנה

    "כדור הארץ מתחמם אבל זה בטח לא קשור אליך" מבריק, כל התמונה הנבנית במילים עדינה ונוגעת ובעיקר כנה, אפשר להאמין, וזה לא קורה הרבה

  6. תל אביבית מבחירה

    שיר יפהפה שמעלה הרבה תהיות בגלל ריבוי הרבדים שבו.
    מהו השפל? האם השפל של הים? האם שפלות הרוח של הדובר בשיר שנשאר נטוש?
    מי מתחמם? ומה יורד במים?
    ההקבלה בין האהובה לבין הים יפהפיה ונוגעת. שניהם בשפל. לא נוגעים, רחוקים.

    אהבתי במיוחד את שני הבתים האחרונים ששמים את תחילת שיר בזמן עבר, לאור ההתרחשות בהווה (לבד, געגוע)
    ודימוי המאפיונר נפלא. טוב שיש קצת אלימות בשיר. מאד קולנועי.

    'כמונו מה שכאן בינינו רק דממה צועקת. את,
    שהיית שותקת, גשי. גם לי אין עוד מה לומר.'
    (בבדידות או בבדידות צועקת / נתן זך)

    • תל אביבית מבחירה 2

      עוד דבר קטן –

      עכשיו שתיקתך ממתינה
      לרגע הנכון להתנפץ

      נפלא.

      • קליפורניקישיין מאונס

        תלביבית,
        ריגשת אותי עם המילים שלך ושל זך. אפשר לבקש עוד?

        • תל אביבית מבחירה 3

          בטח שאפשר! 🙂 הנה:

          כשבדידות אינה פחד
          נולדת שירה
          כשהיד אינה רועדת
          כשהגרון אינו מתכווץ
          למחשבה
          שירה
          כשעננים עבותים
          בחוץ בכחול הנורא
          ואתה שומע את הילדים
          גועים
          במשחקם
          כמו דרך מסכים, ים
          ואינך מתעוות
          אינך כורע אל שורשי רגליך
          לחזק
          ללפות
          כמו שתיל
          (שהרוח לא תפיל)
          אלא יושב וניבט
          בתוהו, בסרק –
          רק
          אז

          (כשבדידות אינה פחד / נתן זך)

  7. שיר יפה

    • שיר יפה ועצוב במיוחד השורה : אבל את שפל שאין לו סוף . המשורר קלט את ההוויה הבוצית הזאת בשירו והכמיר את לבי מאוד ,שחר מריו

  8. יופי של שיר לאורח ד"ר ארז.
    פאלו-אלטו ואוניברסיטת סטנפורד במדינת קליפורניה
    יופי של מקום , ממש בועה מיוחדת בינלאומית
    שהכרתי עם משפחתי לפני 5 שנים
    ממגורים במעונות בחודשי שבתון קיץ.
    לא הכל יורד במים.
    כדור הארץ המתחמם והשתיקה שממתינה להתנפצות
    הם תיאורים מקבילים של המתנה לרגע הנכון
    לשינוי קיצוני במצב הפיסי ובמצב הרגשי-נפשי.

  9. איריס קובליו

    יפה ארז, ענוג ומכמיר. אולי תצטרף למטע? זוכר שנפגשנו שירים על העץ? רוחך תרענן כאן, נדמה לי 🙂

    • איריס תודה. זוכר-גם-זוכר. (כמה זה יפה לומר למישהו "נפגשנו תחת עץ השירים"). אין לי מושג מה זה "מטע" אבל את יכולה לספר לי באימייל. ובאופן פרקטי: אני קצת רחוק בשביל יוזמות מקומיות, לצערי, אבל תשמרי לי מקום?

  10. סיגל בן יאיר

    זה יפה. כאילו כל תופעות הטבע וכל אסונות הטבע מתלכדים ונושפים בעורפך והיא, עם הגב לים. (וכמה מדויק דימוי המאפיונר).

    • סיגל,
      אני מסכים, זו בדיוק השאלה כאן. למי מפנים את הגב?למי שאנחנו אוהבים ובוטחים בו או למי שאנחנו פוחדים ממנו?

  11. טובה גרטנר

    היי ארז
    יש לב בשיר…
    מתח עם הניראה… והרגשות
    להתראות טובה

  12. שיר מקסים כמו החול והטפטוף.
    הכל מטפטף עד שנרטב במלואו.
    תמונה שלמה.

השאר תגובה ל ארז ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי