בננות - בלוגים / / תלמוד תל אביבי (שיר והזמנה)
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

תלמוד תל אביבי (שיר והזמנה)

 

תלמוד תל אביבי/ שחר-מריו מרדכי

           "וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיוֹשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר"

                                                             יחזקאל ג', ט"ו

 

בֵּין תֵּל אָבִיב שֶׁעַל גְּדוֹת נְהַר כְּבָר

לְתֵל אָבִיב שֶׁעַל גְּדוֹת הַיַּרְקוֹן

עוֹבֵר נְהַר זְמַן שֶׁטְבוּעָה בּוֹ

תְּפִלַּת: מְעֻוָּת יוּכַל לִתְקֹן

 

מִבָּבֵל

 

חָזְרָה לָהּ תֵּל אָבִיב לְהִיגָּאֵל מִשְּׁנוֹת גָּלוּתָהּ, וְעָלְתָה

כְּמוֹ וֶנוּס מִיָּפוֹ אֶל פָּלֶשְׂתִינָה;

הָעִיר שֶׁחִבְּרָה לָהּ יַחְדָּיו אֶת מִזְרָח

וָאדִי מוּסְרָרָה עִם מַעֲרָבו חִכְּתָה שֶׁאָבוֹא

פְלוֹרֶנְטִינָה

לִקְבּוֹע בֵּין הֶרְצְל לָעֲלִיָּה אֶת מִשְׁכָּנִי.

 

אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ, תֵּל אָבִיב, תִּשְׁכַּח יְמִינִי

 

 

 

 

 

 

השיר ייקרא במסגרת ערב שירה, שייערך במוצ"ש, ה – 4 ביולי, בשעה 19:30 במוזיאון יפו לעתיקות, מפרץ שלמה 10, יפו. הכניסה חופשית. בואו! המשוררים ישתפו פעלה עם אמני פיסול, ציור וצילום בתערוכה בשם "מתיחת פנים", העוסקת בשילוב שבין חדש לישן, בין אמנים חדשים לותיקים ובין יפו לתל אביב. המשוררים, שייטלו חלק הם: מאיה בז'רנו, יודית שחר, שחר-מריו מרדכי, מרדכי גלדמן, תמי כץ לוריא, עמיחי שלו, ננו שבתאי, ללי ציפי מיכאלי, אלי הירש, דפנה שחורי, יואב עזרא, יחזקאל נפשי, שבי שחורי, מתי שמואלוף, חגית גרוסמן.

מוזיקה – להקת לואי : http://www.myspace.com/louiband ומכללת bpm: http://www.bpm-music.com/

מנחה: ללי ציפי מיכאלי.  עורכת: דפנה שחורי.

 

 

59 תגובות

  1. שחר,
    אם אשכחך, תל אביב, תשכח ימיני.
    זה נשמע כמו חזון חילוני –
    ולמה לא ?
    אם דתיים וערבים, מחבלים בקיומה
    של עיר הבירה של ישראל, מוטב שנתחיל
    לחשוב על עיר הבירה תל אביב, כאלטרנטיבה.

    • טימה, תודה.
      מעניין שלקחת את השיר לכיוון הזה. זה לגיטימי, כמובן. הפרשנות היא בעיני הקורא. על אחת כמה וכמה כשיש לפרשנות עוגנים להאחז בהם.

      אני עצמי לא מגדיר עצמי חילוני. כך שלא חשבתי לקרום כאן חזון חילוני. זהו שיר שיש בו, בין היתר, גשר בין גולה לבית, בין גישה אמונית לעשיית מעשה, בין שתי 'ערים' (ומתחת לטקסט חותרת עיר שלישית ואולי גם רביעית)וגם בין נרטיבים לאומיים.

  2. חן קלינמן

    שחר היקר, האם תל אביב גם מחזירה לך את כל האהבה הזו?
    כך או כך, בשיר כאן תל אביב היא עיר גאולה (תרתי משמע), עיר שבאה מאחור והולכת לרוחב, עיר המתכתבת עם ירושלים שלך (משיר אחר…), רק שיש לה את יתרון הביתיוּת…
    שיהיה בהצלחה בערב השירה, עוד ד"ש חם ממני, חן.

    • חנצ'ו,
      אתה צודק בכל הערותיך והארותיך.
      לא תמיד העיר משיבה לי אהבה. אבל יש עיר שמאפשרת לך לנשום ויש עיר שחונקת אותך. ואני לא מדבר במונחים סביבתניים של זיהום אוויר. כך שבמובן זה תל אביב אוהבת אותי תמיד כיוון שהיא מאפשרת. במובנים האחרים – לא תמיד. וזה (חחח…)נושא להרצאה פרונטלית.
      ואיזה יופי שקשרת בין השיר הזה לשיר "מסע". ושוב דייקת באבחנותיך היפות. אבל את יתרון הביתיות רכשה תל אביב רק בעשור האחרון. לפני כן היו אלה חיפה וקרית ביאליק, שהחזיקו ביתרון הזה. למעשה, גם על חיפה יש לי לא מעט שירים, ואחד מהם ("מבוא לאסטרטגיה ודיפלומטיה במזרח התיכון") כבר פורסם בבלוגי. מעניין שגם חיפה בשיר ההוא מתכתבת עם בבל (בגדד, לצורך צמצום).

  3. הירקון זורם לים והכבר גם ?

    תל אביב שלך שחר גם היא עיר קודש

    שיהיה לכם ערב מוצלח
    המקום שם משגע

  4. איריס קובליו

    שחר, ברוך הבא לפלורנטינה
    בסוף עוד נפתח שם גלידה עם שירים
    כמו שחלמנו פעם
    כשהיינו תמימים
    (או כאילו תמימים)

    • כבר יש גלידריה בפלורנטין, איריס. וגם פרוזן יוגורט יש. וחומוס בר וברגר בר וסושי בר ופיצרייה (אפילו שתיים) ופאבים ובתי קפה ובר יין. בואי. הקפיטליסטים מצדדים בתחרות חופשית בקרב כוחות השוק, והסוציאליסטים של פלורנטין נוחלים מפלה אחר מפלה. ובגלידה ננוחם.

  5. חני ליבנה

    הקדש נמצא אצלך גם בחול, זכתה תל אביב שתשורר עליה ותזרה מילותיך על נהר הזמן

    • תל אביב בשירך היא חוויה מתקנת של תל אביב בגולה אשר ליד הנהר כבר, זה השיר שלך, שחר מריו, שמשדרג אותה ומוכיח שמעוות יכול לתקון…

      • אסימון משומש. כלומר יש בשיר איזה חריץ שחיק , אבל העיקר שמעוות יכול לתקן

        • זר יקר,
          דבריך חשובים לי כיוון שאני בטוח שאתה מבין דבר או שניים באסימונים משומשים ובחריצים שחיקים. ולכן אני מבין למה כ"כ רווח לך שמעוות בכל זאת יכול לתקון. אך לא אצלך, מותק.

          בכל אופן, הזר – על אף שאינך מרסוֹ ובוודאי שאתה רחוק מכתיבת המופת של קאמי כרחוק כבר מהירקון, אישיותך בהחלט עולה בקנה אחד עם האבסורד ועם היסוד האקזיסטנציאליסטי של ההתנהלות הסיזיפית שלך. סופ"ש קל לך. כמה שאפשר.

      • תודה, חנה. הגדרה יפה ומתמצתת הענקת לשיר.
        (ותודה, חני. התגובה המקורית שלי אלייך השתלשלה מטה).

    • תודה, חני. אני אוהב את התגובה שלך.

      • שחריקו, אין עליך בשנינות מעוצבת כראוי,
        כמו שהגבת אל הזר המוזר הדחוי.
        שירך על הגלות התל אביבית וזרמי נהר הזמן כבר
        איכותי כיאה לחיפאי ביאליקאי אמיתי.

        • שחר, נבצר ממני להגיע לתל אביב
          אשמח לשמוע רשמים מערב השירה ביפו.
          אולי תארגן גם בצפון?

        • מיכל, אני מתאהב סדרתי בערים. חיפה עשתה לי את זה הרבה לפני ת"א. ואני זוכר לה חסד נעורים.
          🙂
          תודה.

          • מיכל, אני מתכנן לארגן ערב שירה בצפון. אבל לא לחכות בקוצר רוח. לא אעשה זאת לפני 2010 אי"ה ובכפוף לנסיבות.

            מערב יפואי יש לך פטור, אבל לערב חיפאי את מחוייבת להגיע…
            🙂

          • טוב,אז בסבלנות
            אמתין עד 2010
            לערב חיפואי-לירי…
            עד אז יתחלפו העריצים של מפעל הפייס שרמסו
            את כבודו של פרס ספיר לספרות.

          • 2010 זה עוד חצי שנה, מיכל. לא כזה רחוק. מצד שני, 2010 זה גם בעוד שנה וחצי.
            🙂

          • אל תזכיר לי את לוח השנה…
            השנה במיוחד אני מעריכה יותר את הזמן היקר. 

          • אז הנה, יש לך גם מוזיקה לערב בחיפה. אני גם מאוהב בעיר (מהימים שאחותי עוד גרה במעונות הטכניון).
            שחר מ"לואי"

          • לואי הגדול? ההוא מ"המוסיקה – זה אני"? ("L'musique – c'est moi")

            איזו הפתעה נעימה! שחר לשחר יביע אומר ומנגינה. רק ש…
            שחר, יש לי מוזיקה לערב בחיפה?
            פרט, נמק והסבר…
            כי אם זה ישָּׁמַע כמו ב"הנסיך הקטן" ובמפרץ שלמה, אני מאמץ בחום.

            אגב, אחותך עשתה לך סיורים בחיפה היפה מחוץ לגבולות הטכניון?

          • כן, זה אני מההשקה של יודית שחר (הקראת שם?) ומ"חדש מול ישן" ביפו (שם אני דווקא זוכר אותך).

            וכן, אני אשמח להופיע בערב שישלב שירה ומוזיקה טובה, אלה שני הדברים האהובים עלי (אני חייב לציין שגם טקסטים שלא נחשבים "שירה" הם גם לפעמים שירה, אפילו מעולה).

            הכרתי את חיפה די טוב, במיוחד זכור לטובה ה"סיטי הול" בו ראיתי הופעות מעולות, הטובה בהן של ניק קייב, וגם פסטיבל הג'אז בנמל עם אותו ניק קייב. כן, גם הנוף מדהים, ויש אחלה ים.

          • שחר, הסיטי הול זה מוסד חיפאי. (פעם קראו לזה "העיר השניה"). מעניין שהזכרת את הסיטי הול וניק קייב. לפני עשר שנים כתבתי שיר על הסיטי הול ולו ריד עם קריצה לדיוויד בואי. הזכרת לי נשכחות.

            אתה לא זוכר אותי מההשקה של יודית שחר כי לא הקראתי שם. אבל תאר לך שהייתי קורא שם, ולא היית זוכר? הייתי צריך להסיק מסקנות. חחח…

            ומה שמצאת ברשת על לואי ה – 14 מרחיק לכת אפילו מכוונתי המקורית (שלחתי אותך אל "המדינה זה אני". הבנת לבד) , אבל צחוקים, הא? אמרתי לך, שחר. לא סתם קראתם לעצמכם לואי!

          • "המוסיקה – זה אני"? פרט, הסבר ונמק. נו, אולי בכל זאת יש משמעות לשם שנתתי להרכב שלי וזה לא יהיה מעכשיו רק בדיחה דבילית על גיליוטינות.

          • טוב, עכשיו נפל האסימון, משחק מילים מתוחכם על "המדינה זה אני". אצלי זה עובד הפוך, קצת פחות יומרני: "האני (שלי) – זה מוסיקה".
            תראה מה מצאתי על ההוא מהגיליוטינות:
            "המלך לואי ה14 שלט בצרפת ביד רמה והטביע את חותמתו גם על המוסיקה. לואי הקיף את עצמו במוסיקה בחייו הפרטיים ובאירועים טקסיים. ניצחונותיו הצבאיים נחוגו במזמורי הודיה (טה דאןם), שחוברו במיוחד. הוא עצמו היה מוסיקאי ורקדן נלהב ותרם להתפתחות הקומדי – בלט . תערובת ססגונית של שירה, ריקוד וקומדיה"

          • שחר, על לואי ה – 14 כבר הגבתי לך (ראה למעלה), אבל נפלט לך
            "הטביע את חותמתו" או שככה כתבו את זה ברשת? זה מצחיק. מזכיר את שיבושי "לימור". מצד שני, יש קשר הדוק בין החותם לחותמת.

          • הטביעה במקור, אפילו בויקפדיה אם אני לא טועה. יהיה מעניין לקרוא את השיר שלך על לו ריד, לפעמים הבוסר דווקא מתוק.

  6. איזה שיר הלל עם משלב אסוציאטיבי קדום, אורחים שמתאזרחים בעיר מתאהבים בה עד כלות, אני שנולדתי בה ועשיתי בה מחצית מחיי, משקיפה עליה מהגולה שלי ולא בוכה…ברוך הבא פלורטינה, שחר.

  7. תַּלְמָה פרויד

    אכן תלמוד תל אביבי ראוי, ששורשיו בבבל והוא מעלה אותנו מתל אביב של יחזקאל (במלעיל) לתל אביב של מריו – העיר שחיברה לה יחדיו מזרח ומערב. וחיכתה. וירושלים נחבאת אל הכלים.

    בהצלחה רבה בערב, שחר-מריו.

    • תַּלמָה תלמודית, לא רק תל אביב חכתה שאבוא פלורנטינה. גם בלוגי חיכה שתבואי.
      🙂
      והיה שווה לחכות להארות שלך.

      וכן, ירושלים חותרת מתחת לטקסט כמו שתל אביב בטקסט חותרת תחת ירושלים.

      "ואהבתי את שתיהן, אלי.
      זאת שלי היתה וזאת שלי.
      ככה באו לי צרות טובות
      שתיים הן ולא יודעות
      זאת על זו, וזו על זאת".

      • תַּלְמָה פרויד

        שחר שוחר-טוב, נפלאתה תשובתך לי.

        "ואת מי אהבתי יותר,
        אמרו דודים, זו או זו?
        חה-חה דודים, אינכם יודעים
        חה-חה דודים, לא ולא
        שתיהן שתיהן אוהב יותר
        גם את זו וגם את זו
        שתיהן אשא בחיקי תמיד
        צילי פה וגילי פה"

        🙂

        • אבל אני יודע את מי אני אוהב, תלמה, יותר.
          🙂

          • השיר המודרני הדומה ל"צילי וגילי" של ביאליק
            הוא השיר ששר שלום חנוך "צרות טובות"
            "בעירי היו שתי עלמות
            ואהבתי את שתיהן אלי,
            זאת שלי היתה וזאת שלי,
            ככה באו לי צרות טובות
            שתיים הן ולא יודעות"

  8. שחרמריו, בהצלחה בערב…
    היה ניסיון לשפץ את הכותל. משאיות נשאו את האבנים עד חוף הילטון ובנו שם באופן זמני, את הקיר. בדיוק כמו בירושלים. התל אביבים מיד אירגנו מופע אור-קולי, ולייזר עם מוסיקה טובה.
    מנכ"ל השיפוצים ראה שכך, ולמרות שחשב שלירושלמים לא מגיע, מיד החזירם למקומן נקיות ורעננות. (זה לא סיפור שלי, אבל שכחתי כרגע, מי כתב אותו , לבושתי…)
    הו תל אביב לו היית צפת..:)

    • 🙂
      סחתיין על הסיפור, תמי. רבים מהתל אביביים לא זקוקים לכותל. יש להם אחד כזה במרחק כמה דקות נסיעה מעירם. קוראים לזה: נמל תעופה בן גוריון.
      🙂

      ואני בעד שתל אביב תהיה צפת (או ירושלים) בכל הנוגע ללחות (כלומר: לביטולה!) ולמזג האוויר הצונן ומחייה הנפשות.

      • תמי, את לא תאמיני איזה צירוף מקרים. שבתי לפני כשעה מלימודי יהדות. עסקנו במסכת גיטין ודנו בכמה מן הסיפורים המופלאים שקשורים לרבן יוחנן בן זכאי ולאספסיינוס (אוטוטו ימי בין המצרִים), והנה – אחד מעמיתיי העלה את סיפור הכותל שהועבר לתל אביב, סיפור שכתב עוזי וייל ומופיע בספרו "אושר".
        מה את אומרת על זה?
        ואני קראתי את שני ספריו הראשונים של עוזי וייל ("ביום שהרגו את ראש הממשלה" ו"לאן הולך הזכרון כשאנחנו מתים"), אבל על "אושר" מעולם לא שמעתי. במובן של הספר, אני מתכוון.
        🙂

        מה את אומרת על זה?

        • …:) נסתרות, נפלאות דרכי האל..קטע, קטע..זה באמת מהספר שכתב עוזי וויל…כדאי לך לקרא.

  9. משה יצחקי

    נראה שנהירים לך שבילי תל אביב כשבילי וכוכבי נהרדעה. אנלוגיה מענינית ויפה בין קודש וחול – ירושלים ותל אביב וברור להיכן נטוה האהבה, מקווה שהיא יודעת להחזיר.
    בהצלחה

    • משה, תודה. כן, המרתי מטבעות (לשון) ירושלמיים בתל אביביים. אבל לא משום פיחות באהבתי לירושלים. זו דווקא מחמאה לתל אביב. אני, כפי שאתה יודע, מאוהב בירושלים. ובכלל, יש לי סיפורי אהבה ורומנים עם ערים בארץ ובעולם. נדמה לי שגם תה מתאהב סדרתי בנופים ואתרים ובערים. הבחנתי בכך בשירתך. ירושלים – אין צורך להסביר למה והדתי – מושכת אותי אליה כבחבלי קסם ובעבותות ברזל. מעין תסמונת ירושלים פרטית משלי. אך זו אהבה נפיצה, ויש לי ביקורת עליה. כתבתי על כך בשירי "מסע", בה מתוארת ירושלים כמשא. אתה כבר מכיר את השיר הזה:
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=5367&blogID=199

      את משכני קבעתי בתל אביב, כי זו אהבה משוחררת ונטולת מתחים. לרוב. והיא אכן משיבה לי אהבה. זו מערכת יחסים, שמאפשרת לי לנשום. בכל זאת, גם תל אביב לפעמים מפקירה אותי. אבל אם כבר להיות מופקר, אז עדיף בתל אביב.
      🙂

  10. סיגל בן יאיר

    מקסים בנדרס. מקסים לגמרי. ובהצלחה בערב. נשיקות.

  11. טובה גרטנר

    היי שחר
    ניראה שהחיים חוזרים על עצמם, ואתה הצלחת להדגיש את -האין מושלמות הזאת.
    אתמול ניסו לשכנע אותי לעבור -לגיבעת עדה-
    אני יודעת שהשמים שם יותר כחולים, ואני יודעת שהציפורים שם יותר מתמסרות, אבל אמרתי בליבי- אם אשכחך ת-א תישכח ימיני.
    להתראות טובה

    • טובה, כתבת שיר:

      "אתמול ניסו לשכנע אותי לעבור לגבעת עדה/ אני יודעת שהשמים שם יותר כחולים/ ואני יודעת שהציפורים שם יותר מתמסרות/ אבל אמרתי בליבי – אם אשכחך ת-א תישכח ימיני.

      נפלא. ותישארי בתל. יותר טוב מהגבעה.

  12. מירי פליישר

    שחר יקר מאוד
    שיר חכם ויפה כרגיל למרות מיוחדותו כרגיל
    נשתדל לבוא הערב , כזה קאדר של משוררים מי יוכל לסרב?
    אבישי ומירי

  13. סן פרנסיסקו, אתה יודע מי

    בכובע היהודי הגלותי, אני מרשה לעצמי לתהות אם אתה חיפאי הגולה בתל-אביב.
    ד"ש לפלורנטין (כרגע אני מסוגל להרוג בשביל חומוס, הס מלהזכיר חומוס-בר!).

    • ארז, למרות הנונסנס הטופוגרפי, אני עשיתי עלייה מחיפה לתל אביב.

      וחיפה היא סוג של סן פרנסיסקו, אתה יודע. אז עכשיו תורך. החומוס עלי.

      אגב, קיבלת את האי-מייל שלי? יש הכרעה?

  14. איזה יופי שחר-מריו. בהצלחה. אני אהיה ביפו, אבל… בתאטרון הסמטה…

    • מה היה בתיאטרון הסמטה, לוסי?

      (נזכרתי בך ביום ראשון כשהייתי בירושלים. בממילא פרשו ציורים של "זכרון מנחם". בהיתי דקות ארוכות).

  15. ש"מ, אני אוהבת את ההומור שלך האירוני והעירוני.
    פלשתינה פלורנטינה.
    עלתה כמו ונוס המיתולוגית מהים של יפו.
    100 שנה לתל אביב שהפכה מקדשה חילונית
    לקדושה ציונית "לקבוע בין הרצל לעליה את משכני"
    "אם אשכחך תל אביב..תשכח ימיני".
    "העיר שחוברה לה יחדו",
    רון חולדאי היה גאה על כך..
    השיר נהדר וראוי להלחנה ולפרסום רחב.

  16. הי שחר, בין נהר הכבר לנחל הירקון מתחשק לבקר במפלי העוד מעט הנשפכים לאגם פלורנציה, כאילו כתבת על תל אביב אגדית שאם הייתי זוכרת כזאת גם אני לא הייתי רוצה לשכוח.

    • זה עניין של מסע נפשי, סיגל, שנושא אותך למקום שלם יותר ובורא עיר כזו שלא רוצים לשכוח. לכן מבחינתי האישית מאד, במקרה של תל אביב – שמה הולם אותה.

      אבל אם תרצי, אעשה לך סיור בכמה מקומות קסומים בתל אביב. רק תני לי איתות. אני מתכוון לכך.

      • שחר, אני חושבת שאולי יש לי מום:) סיפור אמיתי: אתמול בחצות הסתובבתי עם איש וכלב ביפו. (בקשתי ליויי לתחנה כי יפו בחושך הפחידה אותי), הוא אמר לי:"בואי נלך מכאן, זאת דרך יותר ארוכה אבל קסומה".
        שחר, הרגשתי שאנחנו הולכים בתוך ביובים ותל-אשפה. כל מה שחשבתי עליו היה "מעניין מהי הדרך הפחות קסומה".
        זה לא מאתמול שאני לא מוצאת התלהבות ממה שנחשב מלהיב והיו זמנים שממש התאמצתי ומאוד רציתי לראות לרגע במשקפיים האלה של המתלהבים…בסוף ויתרתי.
        כשכתבת "מקומות קסומים בתל אביב" נזכרתי באתמול. עד לאותו רגע, האתמול הזה פשוט נמחק לי בשניה שהלכתי משם.

        • חחח..
          סיגל, זה מזכיר לי את הסיפור של רוני סומק (ששמעתי אולי שבע פעמים) על הבחורה ההולנדית שאהב בנעוריו, והיא בקשה ממנו שיקח אותה למקום הכי קסום ואהוב עליו בתל אביב, והוא לקח אותה לאחד הגשרים מעל הירקון. והיא, שהגיעה מאמסטרדם, הביטה ואמרה: ואוו, מעולם לא ראיתי גשר כזה גדול מעל תעלת ביוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי